כי לפי רבינו, הכל הבל ורעות רוח, וההלעאה באוב זה עניין של דמיון. ושנים מפעילים חזק מאוד את דמינום, המעלה והצנרך. וכל אחד לפי הפעלת דמיונו, ולפי צרכיו. המעלה - רק רואה, כי אינו מפחד ואינו צריך אותו, אבל הוא צריך להיות בנסיבות כאלה שכאילו הוא רואהו ממש, בדמיונו, העז המופעל, בדרכים שונים, כדי שיוכל להקרין על הצנרך. והצנרך שמפחד בנסיבות כאלה, שומע קולות, או בדמיונו או ע"י המעלה, שמשנה קולו וכיו"ב. לא כן האדם הניטרלי, לא מעלה ולא נצרך, לא רואה ולא שומע.