הוצע לי להכנס כשותף להקמת עסק שעיקרו הקמה אוטומטית של אתרים קטנים. הלקוחות נכנסים לאתר של העסק, משלמים על השירות בצורה אוטומטית, ומקבלים אתר חדש הנוצר בצורה אוטומטית והם יכולים לעדכן את תכניו בכל עת. מי שאני אמור להיות שותף שלו הוא יהודי חילוני, והאתר מיועד לאוכלוסייה בארץ ישראל (רוב יהודי מובהק). כפי שאני רואה יש בדבר כחמש בעיות מצד דיני שבת: (א) עבודה של השותף על שיפור האתר והשירות בשבת. (ב) גלישה לאתר העסק על ידי גולשים סתם. (ג) רכישת השירות בשבת על ידי לקוחות חדשים. (ד) טיפול באתרים הקטנים בשבת על ידי לקוחות קיימים. (ה) גלישה לאתרים של הלקוחות על ידי גולשים סתם. ראיתי כמה תשובות של הרב בנושאים קרובים כאן במורשת, והמורם מהם הוא: (1) בעל האתר צריך לפרסם שאין לגלוש בשבת באתרו, וזה מסיר ממנו אחריות על מעשי הגולשים מדין "לפני עיוור לא תיתן מכשול". (2) לבעל האתר אין ליהנות כספית כתוצאה מפעילות גולשים באתרו בשבת (לדוגמה: הכנסות מפרסומות של שבת). (3) אין להכנס לשותפות בעסק המתנהל בשבת עם יהודי מחלל שבת, אלא כשאין פרנסה אחרת ועל פי מורה הוראה שיורה איך ניתן לבצע הפרדה מוחלטת בין עסקאות השבת לעסקאות ימי החול שלא תהיה כל הטבה והנאה וקשר ביניהן (לי יש אפשרויות פרנסה אחרות). איך ניתן להחיל עקרונות אלו על המצב שתיארתי? ראשית, נניח שהשותף יתרצה שלא לעסוק בשבת בענייני השירות ויתרצה להוסיף כיתוב שקובע שאין ליהודים לגלוש באתר בשבת– מה יהיה עם אתרי הלקוחות? מהי האחריות שלנו כלפי מעשיהם? הרי ברור שחלק גדול מהלקוחות יצטרף לשירות במטרה ברורה שהאתר יפעל גם בשבת. האם צריך להוסיף גם כיתוב באתרים הקטנים של הלקוחות? האם יש הבדל בין רכישת השירות בשבת עצמה לבין רכישת השירות ביום חול על דעת להשתמש בשירות בשבת (השירות הוא אצלי בשרת ואני "מאפשר" אותו בכל עת)– הרי בשניהם אני נהנה ממלאכת שבת? שנית, מה עושים אם מישהו בכל זאת ירכוש את השירות בשבת? שלישית, איך ניתן להגביל את עבודת השותף על העסק? הרי אם מרכיב לעצמו כסא לישיבה נוחה בשבת, זה גם משרת את העסק במובן מסוים– מהו הגבול?