דילוג לתוכן העיקרי

כישוף - סתירה בהרמב"ם?

שאלה

לכבוד הרב ישנה סתירה ברמב"ם. במקום אחד - לא זוכר איזה - הרמב"ם כתב בפירוש שכל העניין של כישוף/אוב וידעוני זה שקר וכזב ואין בזה ממש. ואילו בהלכות יסודי התורה בפרקים של דיני נביא, הרמב"ם מזכיר אפשרות שאדם יכול לעשות מופת בכישוף. וכן הרמב"ם טוען שלא האמינו במשה רבינו בגלל האותות, והמאמין רק בגלל האותות יש בו דופי כי אותות אפשר לעשות גם בלט וכישוף. כיצד מיישבים את הסתירה?

תשובה

דע, שאין אנו מאמינים בנביא כנביא אמת, בגלל שעשה או או מופת, כי אפשר שיהיה נביא שקר, והוא או המופת הם בלט וכישוף. אבל מי שמוחזק בהתנהגות הראויה לנביא, שאומר לנו דבר נבואה, ועדיין לא הוכח שהוא נביא, עלינו לדרוש אות או מופת כמבדק ראשוני בשבילינו. כי המבדק האמיתי והסופי הוא מימוש נבואתו. ואם הוא נביא אמת ה' מסייע בידו, ועושה אות או מופת (לא לט וכישוף), כדברי רבינו, יסודי התורה, ז, ז: "וכשמשלחין אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו שהאל שלחו באמת". אבל הכישופים הם קשר וכזב, כדברי רבינו בהל' ע"ז.