מוות קליני

שאלה: 

לכבוד הרב.
1. כיצד "יסתדר" הרמב"ם בהשקפתו עם העניין של המוות קליני, עליית הנשמה מעלה אל עולם כלשהוא.. וחזרתה (כולנו מכירים סיפורים מהסוג האלו שגם די אומתו ע"י ראיית מקום "המוות" מלמעלה וכו'..)?
2. מהי דעתו של הרב קאפח בענין הישארות הנפש ע"פ שיטת הרמב"ם (קלאסית, אבן רושד,..)?
3. ידוע שהרמב"ם התנגד לשימוש בכוחות מאגים וניחושים וכדו' (אין צורך לפרט..) ומזה גם לקחו לעניין ההתנגדות לזוהר וכו'.. אך לא זה העניין, שאלתי היא: הרי ידועים לנו כתבים מאגיים ודומיהם כבר מימי התנאים ( חרבא דמשה, ספר ההבדלה דר' עקיבא ועוד..) ויש טוענים שישנם ספרים כאלו עוד מימי אברהם.. כמובן שספרות זו גם הוזכרה ע"י הגאונים (ואין סיבה שלא התווודע הרמב"ם אליהם), אך כיצד הרמב"ם יכל לבטל "ענף" זה של היהדות, מילא טרי אך ככל הנראה קדום מימי התלמוד.. מקווה שלא טעיתי בלשוני. אשמח לקבל את תשובת הרב..

תשובה: 

1. כשהדברים המסופרים ע"י הללו שמתו מוות קליני, ולדבריהם חוו את אשר חוו, יוכחו בהוכחות מוצקות - אז נתייחס לשאלה.
2. הישארות הנפש השכלית, המושכלות.
3. מאז ומתמיד, יש לפחות שני מסלולים אמוניים בקרב שלומי אמוני ישראל, ואפילו בקרב חכמי ישראל, המסלול המיסטי, והמסלול הרציונאלי. אלא שחכמי ישראל שהתייחסו למקורות ולענינים מיסטיים או מאגיים, לא תמיד, בהכרח, שהאמינו בהם, או בשפטי הדברים, אלא רצו להראות שחכמי ישראל יודעים הכל. אבל בהחלט שיש חכמי ישראל, שסוברים שיש כוחות טומאה, והם מודים שיש לפעול בכוחות טהרה.

תאריך: 
27/12/08 ל' כסלו התשס"ט
x

Audio Playlist