דילוג לתוכן העיקרי

סמכות התלמוד

שאלה

לכבוד הרב האם סמכות התלמוד שעליה דיבר הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה, שבזמן כתיבת התלמוד היו נוכחים כל חכמי ישראל וכיוון שהוא התקבל בכל ישראל חל על התלמוד הדין "לא תסור" וכו' ושאסור לחכמי ישראל הבאים לחלוק על התלמוד וכו' - האם כל זה הוא רק בחלק ההלכתי של התלמוד או גם בחלק האגדה? לדוגמה:
א. האם חכם מאוחר שחולק על דברי אגדה שבתלמוד עובר ב"לא תסור"?
ב. האם ניתנה לחכמי ישראל הגאונים והראשונים סמכות לחלוק על התלמוד בענייני אגדה שאינם נוגעים למעשה?

תשובה

א. לגבי השאלה אם העובר על דברי התלמוד עובר על לא תסור, יש להבחין בין ראשית זמן חכמי התלמוד והמשנה, שאז אפשר שהלכה מן ההלכות היו מתקבלות בסנהדרין. וכל העובר עליה עובר בלא תסור. ובין זמן חתימת התלמוד. גם לגבי זמן זה, כתב הרמב"ם שדברי התלמוד מחייבים. אבל צ"ע אם יש עליהם לא תסור. כי אפשר שכוחם המחייב של דברי התלמוד גם בתקופה מאוחרת זו, נבע מן העובדה, שהם נתקבלו ע"י רוב חכמי ישראל שהיו אז, ושהם נתפשטו בכל ישראל. אבל כל הנ"ל רק לחלק ההלכתי, ולא לחלק האגדי. אלא אם מדובר בענין אגדי שקשור קשר של ממש באחד מי"ג עיקרי האמונה.
ב. הרמב"ם במו"נ חלק על חכמי ישראל מסויימים בעניינים אגדיים, כמו על ר' אליעזר בעניין הקשור להתנוות הבריאה.