דילוג לתוכן העיקרי

מכון ממרא

שאלה

שלום לרב
אני מצטט קטע מאתר של מכון ממרא. "מכון ממרא הוא קבוצה קטנה של תלמידי חכמים בישראל, שחיים על פי משנה תורה להרמב"ם כפשוטו ושמעודדים אחרים לעשות כך. רוב חברי הקבוצה משתייכים לזרם המרכזי ה"בלאדי" של קהילת היהודים יוצאי תימן, השומרים את מסורת החיים על פי משנה תורה להרמב"ם מאז ימי הרמב"ם והם תלמידים של הרב יוסף בן דויד קאפח, זצוק”ל (המומחה המוביל בדורות האחרונים בלימוד ספרי הרמב"ם בכלל, ובלימוד משנה תורה בפרט)." אני מצטט עוד קטע מהאתר שלהם: "יש אומרים שרק החכם שיודע את כל הספרות התלמודית, ואת ספרות הגאונים, ואת ספרות הפוסקים הראשונים והאחרונים -- רק הוא מסוגל להבין את משנה תורה על בוריו, ולהסביר לנו מה אומר הרמב"ם בו. לנו נראה לומר ההיפך: כל הבנה שרק חכם מוכשר שכזה יכול להבין אותה, בהכרח אינה מה שהתכוון לה הרמב"ם; אלא הרמב"ם התכוון להבנה שכל אדם מישראל מסוגל להבין אותה. אפשר לומר שהרמב"ם טעה, כי אין אדם נורמלי יכול להבין את כל ההלכה; אבל אם תאמר כך, כבר נקטת הנחת יסוד הפוכה מהנחת הרמב"ם. בעברית ברורה הרמב"ם אומר "אדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה" (הקדמה מב). מי שטוען נגד זה, טוען נגד יסוד הספר משנה תורה כולו. לכן, לדעת הרמב"ם אפשר ומותר לכל אדם מישראל מכל עדה ומכל רקע ללמוד הלכה למעשה בעצמו לבדו, דרך קריאה במשנה תורה. לא אומר הרמב"ם שאדם זקוק ללמוד אצל רב, או עם חבר; ועוד הוא לא אומר שהקורא בספרו צריך ללמוד בפירושים, ולא שהוא צריך לשאול שאלות לחכם לבאר לו מה שקשה לו: אלא קורא, ויודע! אומנם צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם (הלכות דעות ו, א); ומצות עשה להידבק בחכמים (היודעים את ה' יתברך) כדי שילמוד ממעשיהם (הלכות דעות ו, ג (ב); וראה מצוה ב בכותרות להלכות דעות), אך זה לימוד ממעשיהם דווקא. אין צריך לומר, כי לא אסור לאדם לשאול שאלות לחכם: והוא שידוע לו, שאותו חכם הולך בדרך הנכונה. מכל מקום, החכמים הטוענים שאנו זקוקים לפירושיהם -- סומכים הם על דעת עצמם, וסותרים דברי הרמב"ם במשנה תורה". המשך ציטוט: "דברי חכמים שאחרי חתימת התלמוד הבבלי -- אינם מחייבים אותנו, ואינם פוטרים אותנו מללכת אחרי דין הספרות התלמודית (או סיכומה במשנה תורה). מה שבדברי האחרונים שנראה נכון -- מכוון לדרך התלמוד -- בוודאי, יש לציית לו; ומה שאינו מכוון לדרך התלמוד, אלא מקורו בדבר אחר -- בוודאי, אין לציית לו. שים לב: אין לרמב"ם כלל שאומר שהלכה כאחרונים אחרי חתימת התלמוד, אלא הולכים אחרי מי שהדעת נוטה לדבריו כדרך התלמוד, בין ראשון, בין אחרון" עד כאן הציטוטים וכעת לשאלותי.
1) אני מבין עד כאן מדבריהם שאין צורך לקרוא במפרשי הרמב"ם, אלא לקרוא רמב"ם כפשוטו ולפסוק על פי ההבנה הפשוטה. האם הרב מסכים לדעה זו?
2) כמו כן אני מבין מדבריהם שכל התקנות והגזרות של חכמי הדורות שאחרי חתימת התלמוד הבבלי (ואולי הם כוללים ורומזים בזאת גם על ספר הזוהר) אינם מחייבים כלל ואפילו את אותם קהילות של אותם חכמים. האם נאמר שאין תוקף לגזירת הקטניות בפסח? האם נאמר שאין תוקף לצוואת רבי יהודה החסיד? האם נאמר שאין תוקף לחרם דרבנו גרשום כולל לבני אשכנז? האם הרב מסכים לדעה זו?
3) אשמח לדעת האם הרב מכיר קבוצה זו, מה דעת הרב ברעיונות שהם מעלים ומה דעת הרב על דרכם ואמונתם בנושאים אחרים?
תודה רבה ויישר כח.

תשובה

איני מכיר את הקבוצה, וגם לא קראתי דבריהם זולתי הציטוטים שכתבת, ואין בכך די. אך קראתי ואנסה להשיב על שאלותיך לפי סדרן:
1. אמת היא שהרמב"ם חיבר ספרו משנה תורה, באופן שאדם יקרא ספרו וינהג לפי הכתוב בו, גם בלי שקרא פירושים לספרו של הרמב"ם, וגם מבלי שעיין בספרות התלמודית. אולם כוונת הרמב"ם היא שאדם שאינו יודע תלמוד, ואין לו רקע הלכתי, פחות ישתבש מקראית ספרו, ויותר ישתבש מעיון בספרות התלמוד, כי צריך "לב ארי" כלשון הר"י מיגאש להבין עומק התלמוד. ולכן אדם שידיו רב לו בספרות התלמודית, ובמפרשי הרמב"ם, והוא הוגה במשנת הרמב"ם תדיר, כמו מארי, יצליח להבין יותר את דברי רבינו, מאשר אדם אשר אין לו רקע תלמודי והלכתי, ואשר מעיין במשנת רבינו ומותר לו לעשות כן. אבל יש לו סיכון לטעות טעיות רבות. וכבר שמעתי מי שקרא במשנה תורה לרבינו, בלי שיש לו רקע תלמודי והלכתי ולא ידע כיצד לקרוא, הן ברמת המילים, והן ברמת המשפטים. אלא שלמרות כל זאת, הרמב"ם בדעה שאם יש לו לאדם שתי אפשרויות, או תלמוד או משנה תורה להרמב"ם, משנה תורה עדיף כי בו פחות ישתבש. אבל אם יש לו רב שיודע הרמב"ם, ילמד ממנו, ולא רק ילמד ממעשיו. ואם יש פירושים של רבנים שהוגים במשנת הרמב"ם ונוהגים כמו הרמב"ם, חובתו להסתייע בהם. כי כאמור, הרמב"ם לא התכוון שילמדו רק מספרו, גם כשיש עזרים טובים להבין טוב יותר את ספרו.
2. כל התקנות, הגזירות והמנהגות שהותקנו נגזרו והונהגו אחרי התלמוד, ע"י בתי דין מקומיים שונים, הם מחייבים את בני המקום והן מחייבות כל ציבור שקיבל על עצמו אותן או חלק מהן. הן אנן מחייבות את כל בית ישראל, כי בתי דין שלאחר התלמוד הם אינם סנהדרין של כלל ישראל, זוהי שיטתו של הרמב"ם. ואין לערבב בין חרם דרבינו גרשום שהוא תקנה, לבין צוואות ר"י החסיד, שהן הנהגות לפירושים.
3. עיין בפתיח.