לכבוד הרב ידועה שתורתנו היא נצחית, ואין רשות לשום נביא להוסיף עליה או לגרוע ממנה אלא רק באופנים מסויימים שהותרו לסנהדרין גדולה לחדש תקנות וגזרות דרבנן. וחז"ל אומרים בפירוש על הפסוק "אלה המצוות" - שאין נביא רשאי לחדש דבר. ויש מי ששאומר שנביא אינו יכול אפילו להכריע בין החכמים במקום של ספק. ואם כך, כיצד תורת הקבלה וכתבי המקובלים שמבוססים על רוח הקודש וגילויים משמיים חידשו דברים מעשיים בהלכה ואף חולקים לעיתים על התלמוד? לדוגמה - האיסור לגעת בזקן, שלדעת המקובלים אסור בכלל לגעת בזקן אפילו במספריים. וכן האיסור ללכת ד אמות בבוקר בלי נטילת ידיים שאין לו כלל איזכור בתלמוד והפוסקים כפי שהבנתי. אם בתורת הנגלה אין איסור לגעת בזקן במספריים, כיצד יכול אפילו נביא ממש כאליהו ואלישע לחדש מכח גילוי שמיימי איסור חדש שאין לו מקור בתורה הנגלית?