שלום לכבוד הרב בעלי עו"ד במקצועו אך הוא ללא עבודה קבועה. הוא רוצה להיות עצמאי אך אינו מרשה זאת לעצמו כי אין לו מספיק תיקים ויכולת להחזיק משרד באופן עצמאי. הוא עובד במשרד של חבר על התיקים המועטים שלו ושכרו נמוך מאד משכר המינימום. בתקופה האחרונה (כ -4 שנים) הוא התחזק מאוד באמנתו וברמתו הדתית (אין לי בעיה עם זה, להיפך) אך הוא למד שהפרנסה היא מאת הקב"ה ולא משנה כמה השתדלות האדם יעשה, מה שמוקצב לו מראש השנה זה מה שהוא יקבל. לכן, לאחר שהוא שלח קורות חיים למשרדים פרטיים ולא נענה, לא התקבל במכרזים של המדינה, הוא החליט שאם הקב"ה ירצה לתת לו פרנסה הוא יתן! את ההשתדלות שלו הוא עשה. היות ואין לו הרבה תיקים פרטיים אז סדר היום שלו הוא כזה: שחרית במניין! שיעור תורה עד השעה 11, עבודה במשרד של החבר עד השעה 4 אחה"צ, מנוחה עד 6, ומשעה 18:30 עד 21:00 הוא במנחה/ערבית דף היומי ושיעור תורה. יש בנינו ויכוח מהותי בכל הנושא הזה שקשור בפרנסה. ואני רוצה להבין - האם באמת האמונה שהפרנסה מאת הקב"ה (ואני מאמינה בכך בלב שלם) אומרת שלא צריך להתאמץ ולעשות השתדלות יתרה? כמה שנים, אדם יכול לחיות בשכר מינימום ולחיות על חשבון הוריו ולטעון שזה רצון ה'? (ההורים הם צינור השפע של הפרנסה שלו...) אני טוענת, שאדם לא יכול לחיות על חשבון הוריו לעבוד מינימום ולהגיד שזה רצון הקב"ה. והוא טוען שכרגע, שהוא עשה את ההשתדלות שלו אך זה מה שקב"ה רוצה עבורו והוא מקבל זאת באהבה. כמובן שהוא מתפלל שהמצב ישתנה. הוא היה בראיון עבודה ושלח עוד קורות חיים למשרד מסויים. אבל הוא לא מוכן לשמוע על הסבת מקצוע או שינוי ברמת החיים שלו. כרגע אין לנו ילדים ובע"ה בקרוב נזכה להיות הורים (אמן ואמן) ומה יהיה אז? מי יקנה לנו טיטולים? בגדים? ציוד? עוד פעם ההורים שלו? האם אני טועה? האם הוא טועה? אם אני טועה - אשמח לדעת למה. אם הוא טועה - כיצד עלי לגרום לו להבין את טעותו?
תודה מראש