דילוג לתוכן העיקרי

נבואה בזמן הזה לפי הרמב"ם

שאלה

לכבוד הרב,
הרמב"ם בספר המצוות בסיום המצוות עשה מונה את המצוות שנוהגות בכל זמן ובכל מקום. הרמב"ם מונה 60 מצוות הכרחיות שנוהגות בכל מקום ובכל זמן (גם בזמן הזה) וביניהם את מצווה קע"ב שהיא המצווה לשמוע לנביא. והרי הנבואה פסקה מאז החורבן? מדוע הרמב"ם סובר שיש מצווה לשמוע לנביא גם בזמן הגלות ושזאת מצווה הכרחית?

תשובה

עיין בספר החינוך (שכידוע הוא הולך ברוב המקרים, בענייני המצוות כרבינו), מצווה תקטז, שכתב לגבי המצוות עשה לשמוע בקול נביא, שמצווה זו נוהגת בזכרים ונקבות, כל זמן שימצא נביא בינינו. ודע שאין הנבואה תלויה בבניין המקדש, אלא שחורבן המקדש היה צרה גדולה לעמנו, וירידה רוחנית גדולה שגרמה למחנך רוחני שפגע בכח הנבואה שלנו. וחידוש הנבואה יהיה בכל עת שיהיה אקלים רוחני מתאים, גם בטרם נבנה בית שלישי. ואדרבה. רק ע"י נביא נוכל לדעת המקום המדויק של המזבח. צא וראה באגרת תימן, שרבינו האריך לדחות שהטענה שמוחמד אינו נביא, ולא הוציא מכלל אפשרות גוי נביא, ואפילו בזמן הזה. ולא עוד, לאחר שדחה את חישוב הקץ בכלל ושל רס"ג בפרט הוא הביא קבלה מאבותיו על חידוש הנבואה, ואותו זמן מגיע לימיו. ודי לחכימא. זאת ועוד, עיין בספר הבתים לרב דוד כוכבי, שגם הוא הולך בשיטת רבינו בהלכה ובהשקפה, בספרו ספר המצווה, מצוות עשה קט, לשמוע בקול הנביא, הוא התייחס לנבואה בזמן הזה שלכאורה פסקה אחרי החורבן, אבל חכמי ישראל אמרו שהיא ניתנה לחכמים ומצד אחר הם אמרו, שלא ניתנה נבואה בזמן הזה אלא לשוטים. לדבריו של הרב כוכבי, אחד הסודות של הנבואה הוא ההיגיון, וזה ניתן לחכמים. ואחד היסודות של הנבואה הוא הדמיון, וזה מצוי אצל השוטים. אלא שזהו דמיון בלי היגיון. בעוד שחכמי ישראל קיבלו את ההיגיון כדי לפעול במקום הנביאים ולתת כיוון דרך מנהיגותי כיצד עליהם להתנהג הרבה מעבר לייעודם כמורי הלכה. ואם כן, מדבריו עולה שבזמן הזה מצווה לשמוע לחכמי ישראל גם בשעה שהם מורים הוראה מנהיגותית משום שהם במקום הנביאים.