דילוג לתוכן העיקרי

שונות

שאלה

לק"י יורינו רבינו:
א. האם מותר לבעל/ גבר לתת את מעילו לאשתו/ אישה כשקר לה או שמא זה איסור "לא ילבש"?
ב. האם כל אחד מבני הבית חייב במשלוח מנות/ מתנות לאביונים? או שמא סומכים על האב?
ג. את התשובה הנ"ל שיוצאים יע"י האב האם כשהאב שולח צריך לתת כמות על כל המשפחה? או שמא כמות של אדם אחד ששולח?
ד. מה הדין באם אדם נמצא ביום י"ד בעיר מפורזת וקורא שם את המגילה בערב ובבוקר ועוסק במצוות היום ולאחר מכן נוסע לירושלים? האם חייב לקרוא שוב את המגילה איתם ולעשות את מצוות היום? בברכה.

תשובה

א. אם מדובר במעיל גביר מבוהק, לא ייתן לה.
ב. כל בוגר וכל בוגרת חייבים במשלוח מנות, אולם אישה לאישה, ואיש לאיש, מפאת הצניעות. דומני שלא לחינם אבותינו שלחו הרבה משלוחי מנות, כי הכוונה הכללית היתה בשם כל בני המשפחה הבוגרים, וכך הם יצאו ידי חובה, האישה, הבנים והבנות הבוגרים. נפקא מינה מכל הנ"ל, אלמנה - חייבת, וכן גרושה, יתומים בוגרים ובוגרות - חייבים.
ג. עיקר החובה שתי מנות לחבר אחד, וא"כ על אבי המשפחה לשלוח מנות למספר חברים, לא פחות ממניין בני ביתו החייבים. דרך משל: הוא ואשתו ובניו הבוגרים חמשה, לא יפחות מחמשה משלוחים, ושכל משלוח שתי מנות.
ד. לא עיר מפורזת אלא עיר פרוזה. בעניין זה רבו השיטות, לפי הרמב"ם אליבא דמורנו הרב יוסף קאפח אדם שנמצא בעיר פרוזה בליל ארבעה עשר אחרת צאת הכוכבים, דינו כפרוז, וקורא בי"ד, וכן כל המצוות בי"ד. ואע"פ שלאחר מכן הוא נסע לירושלים וקיים הקריאה והמצוות בירושלים, בי"ד. ולפי השו"ע, אליבא דהמ"ב, ירושלמי שהיה ביום ארבעה עשר אחרי עלות עמוד השחר, דינו כפרוז, וכל מצוותיו בי"ד, אפילו שב באותו יום לירושלים. ובן עיר שחשב להיות ביום חמשה עשר, אחרי עלות עמוד השחר, בירושלים, דינו כמוקף. ומקיים כל המצוות בחמישה עשר, אפילו עשאו בעיר הפרוזה.