דילוג לתוכן העיקרי

מנהג תימן והרמב"ם בכתובות

שאלה

שלום לרב ערוסי הנכבד!
1. בדברי הר"י קאפח לא מצאתי ביאור בנושא "ולא ישמט חוב זה בשביעית" מה שכותבים היום בכתובה. גם בנוסח רבנו זה לא מופיע, וגם בכתובות ישנות מתימן יש שנוסח זה מופיע רק מאחורי הכתובה, כתוב בקטן עם עוד כמה דברים למטה... האם יש להקפיד בימינו לכתוב זאת? כיצד אתה הרב נוהג כשאתה מקדש זוג? האם אתה מקפיד על נוסח כלשהו?
2. לגבי סכומים שמוסיף החתן האם יש גבול? לפני כשבועיים הייתי בחתונה והחתן נקב בסכום של מיליון וחצי ₪. מה זה אומר? האם במקרה וחס וחלילה יתגרשו זה מה שהוא ישלם?? הכיצד??
3. לגבי סכומי נדוניא שהכלה הביאה מה נוהגים? האם יש לספור בדיוק מה הביאה הכלה? (די קשה לעשות את החשבון הזה...) הלא יש והכלה מביאה עמה המון כסף הרבה יותר מאשר החתן (גם כלי בית וגם כסף ממש). איך נוהגים אז?

תשובה

1. לגבי מורנו הרב יוסף קאפח, נהגו אבותינו לכתוב תנאי זה בכל השטרות ובכללם גם בשטר הכתובה, אלא שבשאר השטרות היה צורך, ובשטר הכתובה לא היה צורך, כי אין החיוב בכתובה נשמט בשביעית. ורק בגלל השיגרה כתבו תנאי זה גם בשטר הכתובה. וכך נהג מורנו הרב יוסף קאפח כשעיצב שטר כתובה תימני, שילב תנאי זה בגוף שטר הכתובה, לא כמו בתימן שנהגו לכתוב תנאי זה רק מאחורי שטר הכתובה, במקום שבו פירטו את סכומי הנדוניא.
2. אין להפריז למעלה, ואין להפריז כלפי מטה. והסכום צריך לשקף תוספת כתובה שאפשר להתפרנס בו לשנה. ולהוסיף לז הערך הנדוניה שהכניסה. דרך אגב, היה מקרה שביה"ד הרבני הגדול נתן תקוף לסכום כתובה זו בסך מיליון ש"ח.
3. בתימן נהגו לפרט הנכסים שהכניסה, בימינו כדאי לגלמם בערך כספי בסכום מסוים. ועתה נוהגים לנקוב בסכום אחד שכולל גם תוספת כתבוה וגם ערך הנדוניא.