דילוג לתוכן העיקרי

מסייע

שאלה

שלום לכבוד הרב
1) הרב כתב באחת מתשובותיו באתר שפועל עני פרנסה יכול להקל ולעבוד בחלוקת עיתונים חילונים... ראיתי בשו"ת צפנת פענח שהמוכר עיתונים חילונים עובר משום "לפני עיוור" וכן במחנה חיים כתב שעדיף שיחזר על הפתחים ולא יתפרנס מדבר איסור כי בזה גיהנם כלה ועוונותיו של מחטיא הרבים הזה לא יכלו... ובשו"ע ומשנה ברורה רשום שהמפיץ והמדפיס עיתונים כאלו עוונו גדול ועתיד לתן את הדין... כיצד אפשר להקל? והרי עוד יש לומר שבמכירה של עיתונים כאלו יש איסור תורה של לפני עיוור ולא איסור מסייע כיוון שלפי מה שכתבו המשנה למלך והברכי יוסף שדווקא כאשר היהודי יקנה במקום אחר מגוי שלא מצווה על לפני עיוור יש פה איסור דרבנן אך אם אין לו מקום אחר לקנות מגוי אז זה איסור דאורייתא למכור לו... והרי בערים בארצנו הדבר יוצא שהמוכר עיתונים אלו עובר על איסור תורה ולא על מסייע... האם אין הדבר כך?
2) ומהיכן לקוח ההיתר לפועל עני לעבור איסור דרבנן של מסייע ידי עוברי עבירה? האם הדבר מופיע בראשונים ואחרונים?
3) האם יש איזה שהוא היתר לבחורה צעירה שעובדת במכולת לתת בידיים עיתון זימה שמוכרים שם לקונה? כאשר הוא יכול לקחת לעצמו מהדלפק שלידו... מה תעשה אחת שזו עבודתה בשעת הדחק שאין לה עבודה אחרת?
4) לא מובן כיצד הרמ"א כותב שהרוקק והפריחתו הרוח חייב? הרי זה לא ניחה ליה כי אין פה שום פעולה ממשית של זורה עם תוצאה נוחה
תודה רבה

תשובה

1-3. דע שאיסור מסייע בידי עוברי עבירה תלוי בנסיבות החיים, במקום ובזמן. וברור שבימינו להבדיל מימי חכמים, מלאה הארץ זימה וכפירה בכל מקום. ע"י הרבה אמצעים מחשב ואינטרנט ופרסומים ברחובות ובשווקים, ופליירים שמונחים חדשים לבקרים בתוך תיבות של בני אדם. ולכן יש מן הרבנים שמפרסמים דברי תורה פרשת השבוע (אני סירבתי לעשות כן), בעיתונים חילוניים, וזאת כדי להשפיע על ציבור קוראים, למרות שיש באותם עיתונים זימה וכפירה. ואולי בגלל דבריהם לא יגיע הקורא למקורות זימה וכפירה, ובוודאי הכרע בשאלה זו, אם לנסות להשפיע ולהציל, או לחשוש מאחרים שייכשלו. זאת ועוד, בנסיבות של ימינו, נצטרך לאסור למכור מחשבים, פלפונים, וידאו, בגלל האפשרויות שיש בהם לזימה ולכפירה. ואסור לעבוד בבית מרקחת בגלל שיש ויצרכו סמים, וכדורי זימה ועוד. ואסור לאדם לעבור כנהג בתחבורה ציבורית, בגלל הנשים. וגם מנהל בי"ס חרדי לבנות אסור לו בגלל המורות והבנות, ועוד ועוד. ולכן, מורה ההוראה ישקול במאזני פלס כל מקרה לגופו, כשהאיסור הוא רק מסייע בידי עוברי עבירה, ויורה את ההוראה ההולמת.
4. דברי הרמ"א אלו, לא חששו להם למעשה. כפי שכתב המ"ב, שו"ע, או"ח, שיט, ס"ק סז, ובביה"ל ד"ה מפזר. ובאמת שאפילו מבחינה עיונית אי אפשר להבין דברי הרמ"א, שהרי איסור זורה שהרוח מפזר המוץ מתוך זרעוני הדגנים, והיא מלאכה ממלאכת הברירה. לא כן אם יש ברחת רק מוץ בלי זרעונים, אין איסור להשליכם לאוויר, והרוח מפזרם, כי אין בכך שום ברירה. אלא א"כ עושה זאת מרה"י לרה"ר, ומדין מוציא.