דילוג לתוכן העיקרי

אדם כשר שמת

שאלה

כת"ר בהל' אבל פ"ט:" כל מי שעומד עם המת בשעת יציאת נשמתו, חייב לקרוע אף על פי שאינו קרובו. וכן אדם כשר שמת הכל חייבין לקרוע עליו אע"פ שאינו חכם, וקורעין טפח כשאר האבלים" מהו אדם כשר שצריכים לקרוע עליו? כיצד נקבע אדם זה כשר הוא. מה ההבדל בין אדם כשר ואדם חכם (הלכה הבאה) ואם בכשר "הכל חייבין" מהו לחזור ולומר בחכם "הכל קרוביו והכל קורעין עליו". האם בחכם ההבדל היחיד הוא שמגלין לבהן וחולצין מימין, ולכשר משמאל? האם קריעה זו לכשר / לחכם מתבצעת רק אם נמצא בחדר המת בשעת יציאת הנשמה או גם לאחר מכן (הלכה יב "בשעת הספד"). אודה לרב על הפירוט.

תשובה

רבינו לא ביאר מיהו אדם כשר, אבל בשו"ע, יו"ד, שמ, ו, אימץ את הגדרתו של הרא"ש, שאינו חשוד על שום עבירה, ולא על שום ביטול מצווה, ולא סני שומעניה, אע"פ שאינו גדול בתורה. וזו הגדרה מסתברת גם לרבינו. והש"ך על השו"ע, שם, ס"ק יא, כתב בשם הג"ח בשם רבינו יונה שאדם כשר הוא זה שמחזר אחר מצות גמילות חסדים, וזה נראה שהוא קרוב להיות צדיק, או חסיד. ובהלכה אמרו כשר, ולא אמרו צדיק או חסיד. והדין הוא, אע"פ שאינו שלא עמד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע. מה שאין כן לגבי חכם שמת, שהקריעה שקורעים עליו, היא עד שמגלין את לבהן וחולצין (כתף) מימין.