1. הגיית שם הוויה בתרגום כמו הגייתו במקרא, בלשון אדנות, כמו הפסוק וידבר ה' אל משה לאמר, ומליל ה' עם משה למימר.
2. דבור שהיחיד צריך להשתדל שלא ייווצר מצב שהציבור שוחים והוא אינו שוחה. ולכן אם איחר לתפילה, אם יכול להספיק ולהשתלב עם הציבור עד מודים, יעשה כן. אם לא ימתין, כדי שלא יצטרך להפסיק בתפילתו, ולשחות במודים, או כדי שלא ייווצר מצב שלא יפסיק בתפלתו ולא ישחה במודים יחד עם כלל הציבור. ונראים הדברים שכך הוא צריך לנהוג גם לגבי ברכו בסוף התפילה, אף שהוא מנהג. ושאינו תואם את שיטת הרמב"ם. שאם הוא יכול להמתין עד לשמיעת דרכו כדי שיכרע השחה כמו כחלב, הרי כך ינהג, ואם לא שיתפלל יחיד, ובשעת דרכו יהיה מחוץ לבית הכנסת כדי שלא יצטרך להפסיק. ולא ייראה כמי שאינו שוחה יחד עם הציבור, כי לשיטת הרמב"ם אין לדלג ממצווה למצווה. אלא מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואין מעבירין על המצווה. כל שכן שאין דוחים מצווה כהלכתה מפני מנהג.