לק"י ג כ"ט סיון תשע"ה
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
א) הנוסח במאור האפלה (במדבר יג כב) "ויבא עד חברון, ולא נאמר ויבואו מלמד שלא בא אלא כלב לבדו, אמרו כיון ששמע כלב שאמר משה ליהושע יה יושיעך מעצת מרגלים הלך אל חברון ונשתטח על קברות האבות ואמר רבון העולמים יה"ר מלפניך שתצילני מעצת מרגלים ונתקבלה תפלתו." איך צריך לפרש? ואם כפשוטו למה התפלל להקב"ה על קברות האבות (כמובן השאלה לפי רבנו להבדיל ממי שכת' שזה מקום קדוש וטהור וכו')?
ב) האם הנוסח לפנינו בדפוס סוטה לד ב "אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" נוסח מקורי? אם כן האם הוא מוסכם על דעת רבנו וא"כ איך יסביר?
ג) הרב יוסף עמר נקד ״רבא״ לא בריש פתוחה בלבד אלא גם עם ב׳ דגושה היינו נקוד בדיוק כמו לרבה. ואמנם ראיתי צוטט (אין לפני המקור מתוך מחקרי עדות וגניזה, ירושלים תשמ"א, עמ' 158, הע' 84) מפרופ' מורג הדגול כי "במסורת בני תימן קריאת שמות האמוראים שכתיבם הוא 'רבא', 'ראבא' הריהי בר' פתוחה ובב' הדגושה דגש קל: 'רַבָּא', 'רַאבָּא' [rabo']... שמות האמוראים שכתיבם 'רבה' קריאתם היא בב' דגושה דגש חזק: [rab'bo]". ברם, כמי שמסורת העברית שבפי יהודי תימן רגיל בפיו במדה מסויימת ומצומצמת אני תוהה, האף אמנם אין קושי לתימנים הרגילים בזה להבדיל בין רבא או רבה כשכל ההבדל ביניהם הוא רק דגש קל וחזק? כי הרי למרות שגם אני הדל והקל יכול להבדיל בין קל וחזק כמו בדניאל [פרק ג פסוקים ו, יא] מלת אַתּוּן בדגש קל הרי כשמדובר בשני שמות, שמות רגילים מאד, שכל ההבדל ביניהם הוא בדגש, האם אכן מבדילים במחשבה בלי להתבלבל בזמן שאמירת שם שניהם נשמע כמעט אותו דבר? ובכן אשאל ראשונה מה היה מסורת מארי הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל ובבקשה למסור גם אם קבלתו לומר שמותם מלעיל (בהארכת הריש) או מלרע? וא"ת שהמסורת שקיבל היא כפי הדברים הנ"ל שנאמרו בשם פרופ' מורג, אשאל שניה האם אכן אין קושי להבדיל במחשבה אם כל המפריד ביניהם בבטוי הוא רק דגש קל או חזק? אדגיש שאיני שואל לערער אלא להבין.
בכ"ר