אכן מנהגנו שאם יש כהנים רבים, ואחד מהם, ש"ץ, הוא מתפלל וגם נושא כפיו עמהם, בניגוד למרן השו"ע, או"ח, קנח, ב, שהתיר לשליח ציבור כהן לשאת כפיו, רק כשהוא כהן יחיד ואין מי שיישא כפיו. וזאת כדי שלא תתבטל ברכת כהנים. אולם רבינו סתם כלשון המשנה כהן בלשון יחיד, ואין הכרח לדייק מהמילה כהן, כמו שהמהר"ם מרוטנברג דייק, הובא בהגהות מימוניות, תפילה ונשיאת כפיים, טו, י, אות ז, שכאילו אם יש כהנים רבים כהן ש"ץ לא ישא כפיו.
וכבר עמד על כך מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק, ח"ב, קפה, שהביא פירושו של היעב"ץ, לפיו אדרבה, אם התירו לכהן ש"ץ, שאין עוד עמו כהנים, לשאת את כפיו, אם הבטחתו שיוכל לשוב לתפילה, בלי להתבלבל, כל שכן שמותר לכהן ש"ץ, שיש עמו כהנים, שישא את כפיו יחד עמם. וכל שכן שמותר לכהן ש"ץ לשאת כפיו, אם יש לו סידור ומתפלל מתוכו. שבמקרה כזה אין חשש שיתבלבל, ואין סיבה שיתבטל ממצוות עשה לברך את ישראל.
והיעב"ץ השתבח בפירושו הנ"ל, וכתב שסייעוהו מן השמים, ומהרי"ץ שיבח את פירושו של היעב"ץ.
לכן אין להטיל ספק במנהגנו, שכהן ש"ץ נושא כפיו, גם כשיש כהנים אחרים שמברכים את ישראל.
ותוכל להאזין בהלכה יומית בעניין זה, באודיו, באתר נצח ישראל.