דילוג לתוכן העיקרי

חזרה בתשובה של בעלי

שאלה

כבוד הרב שלום: לפני שלושים שנה הכרתי את בעלי ואחרי שלוש שנים התחתננו. כשהכרנו היינו חילונים לגמרי ועשינו הכל ולמרות זאת אף פעם בעלי לא ויתר בימי שישי ושבת על הדלקת נרות וקידוש וכל מיני ברכות ושירים ואחרי כל זה היינו מוולים ונוסעים וחיים את חיינו החילונים כרגיל. בעלי הוא מהעדה התמנית והוא סיפר לי על ילדותו שתמיד היה בחדרי לימוד תורה עד גיל 16 ואז החליט שהוא רוצה להכיר את העולם החופשי החילוני ולעזוב את הדת משפחתו התאכזבה ממנו אך סבו שהיה שוחט ומוהל וכותב היה רב גדול וחכם ככה סיפרו לי כל משפחתו ואף אנשים שהיכירו אותו עוד שהיה בתימן. גם אביו היה אותו דבר רק קשה ומחמיר מאוד. הסבא אמר לבעלי ככה סיפרו לי אל תדאג אתה עוד תחזור לשורשים שלך שתהיה בן 40 שנה... חמי עליו השלום נפטר כשבעלי היה בן 40 שנה ובמשך כל השנה בעלי שמר על כל מצוה ותפילה ואף גם אחרי השנה של אביו המשיך להניח תפילין ולהתפלל והיה הולך לכולל ולישיבה כל היום בבקר ובערב. ברוך השם אף פעם לא היה מחסיר ממני דבר ולא פגע במשפחה במאומה הוא אדם טוב מטיבעו לכל אדם באשר הוא אדם. אבל...שמתי לב שהוא הולך ומתחזק מאוד מאוד בדת ואין נושא שאנחנו נדבר עליו אם לבד ואם עם חברים וידידים תמיד יש לא ציטוטים ודוגמאות מהתורה. מהתלמוד מהמשנה. משולחן ערוך וזה מפריע לי כי אני לא חושבת לכיוון חזרה בתשןבה ואני מחללת שבת בכל המובנים וזה מעצבן אותו מאוד כי היום הוא שוחט ומנקר ולא מזמן הוא עבר את מבחני יורה יורה וזה רק מפחיד אותי. אחרי כמה פעמים שהיה ויכוח בנינו על הדת הוא משתדל לא לטייל איתי כי הוא טוען שהלבוש שלי לא צנוע. אוכל רק מה שהוא מכין לעצמו. הוא בנה לא יחידה מאחורי הבית ושם הוא גר וגם מלמד תורה לילדים ומבוגרים מה שהוא היה עושה לפני כן במקלט שקיבל מהעיריה לשם כך. ועוד הרבה דברים שמפריעים לי ואין מקום לפרט אותם.
הילדים הולכים בדרכו בלי שהוא אמר להם דבר
כי הוא לא מאמין בכפיה. בגלל זה הוא לא כופה עליי ואני במיעוט בבית. אחרי ששמעתי את הבת שלי אומרת לי אחרי רבים להטות לא טוב לך את יכולה ללכת אף אחד לא מחזיק אותך בכח את רק מפריעה ומביישת אותנו. האם זאת הדת שלנו?
כבוד הרב. אני אוהבת את משפחתי ולא רוצה לאבד אותם וגם לא רוצה ולא מעוניינת לחזור בתשובה
בשום אופן...אז איך עושים ומה עושים כדי שאף אחד לא יפגע. בתודה מראש

תשובה

המצב של משפחתך משמח ומעציב.
משמח - כי ב"ה הבעל, הבנים והבנות שבו למקורות היהדות, שזהו המצב הנורמלי של כל יהודי.
אבל המצב גם מעציב - בגלל המציאות שאליה נקלעת, ואני מבין לרוחך. את התחתנת כששניכם לא שמרתם על המצוות כראוי, ועתה חל שינוי. בשותפות רגילה, כשהבסיס לשותפות נשמט, השותפות מתפרקת. לא כן במשפחה שהנשמות קשורות זו בזו בקשרי אהבה, ולכן יישר כוחו של בעלך, שאינו כופה עלייך דבר, וברור שהבת, צעירה היא, ואינה צודקת ביחסה כלפייך. בנסיבות כאלה, או שהבעל בא לקראת האישה, או האישה באה לקראת הבעל.

אם לעצתי תשמעי, נסי ללכת לכיוון הדת. לדעתי, את תהיי מאושרת. ואם לא הצלחת, נדבר שנית.