אדם שחנה בחנייה של חבירו
שלום לכב' הרב.
השבוע הרב דיבר ברדיו ב"רשת מורשת" והעלה שם שאלה לגבי אדם שבא לעבוד בתל אביב יום- יום ולא מצא חנייה בחינם, עד ששם לב שישנו אדם שיש לו חנייה וכל יום נוסע מוקדם בבוקר וחוזר בערב, ולכן החליט שיכול לחנות לו בחנייה ללא בקשת רשות. לבסוף בעל החנייה גילה זאת ודרש תשלום על כל שנות החנייה בחנייתו.
הרב אמר שם שלכאו' זה דומה למקרה של "זה נהנה וזה לא חסר" ומוכח מסוגיית הגמ' ב"שחרוריתא דאשייתא" שגם אם הזיקו קצת- צריך לשלם על כל ההנאה, וכאן הוא הזיקו קצת כאשר ברור שבמשך השנים הייתה איזושהיא נזילה מהרכב החונה שלא ברשות.
א. האם לא צריך להביא ראייה על כך שהייתה נזילה- מכיוון ש"המוציא מחבירו עליו הראיה"?
ב. אולי המקרה לא דומה לגמרי ל"זה נהנה וזה לא חסר" המובא בגמ' מכיוון שבמקרה של הגמ' מדובר ב"אדם דלא עביד למיגר" וכאן לכאו' האדם החונה "עביד למיגר" שהרי אם ללא היה מוצא את החנייה הזאת היה חונה מחוסר ברירה בתשלום- וא"כ הוא "עביד למיגר" ויהיה חייב.
דבריך נכונים, כמו כן הנזק הוא בכך ששלל אפשרות לבעלים לחנות, בכל זמן שהוא חפץ. ועוד יש סיבות לחייב, אלא שקיצרתי.