מכתבך שבסימוכין הגיע לידי למחרת היום, ובו ביום יצאתי לבדוק את השער שמול רח' חביבה רייק. ואכן הותקן שער חדש מברזל עם משקוף ומזוזות. והוא נעול עם מנעול. בעבר לא היו שערים כאלה, היה שער אחד נעול עם דלת אטומה, אבל הוא כנראה נבנה בטעות לפי תכניות ישנות, כיוון שמתחתיו יש תהום, אבל השער החדש הוא לכיוון שביל גישה.

למרות כל זאת אין חובה לקבוע שם מזוזה. להלן הנימוקים:

א. התורה (דברים ו, ט) ציוותה: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". עיקר החיוב הוא בפתחי הבתים, בית שמשמש לדירת אדם.

אבל התורה ריבתה גם ובשעריך, אחד שערי המדינות ואחד שערי העיירות (מדרש תנאים, וגמרא יומא, יא, א).

והחיוב לקבוע מזוזות בשערי המדינות ובשערי העיירות הובא להלכה ע"י גאוני בבל, ע"י הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הטו"ר והשו"ע ועוד, אולם הריטב"א בחידושיו על יומא, שם, כתב שחיוב זה הוא רק מדרבנן. אבל בספר המצוות לרס"ג, כרך א, עשה ח, משמע שהחיוב מדאורייתא, וכן משמע מן הכרוז שכתב הרמב"ם להלכות מזוזה, ג, "לקבוע מזוזה בפתחי השערים". שו"ת חלקת יעקב, ח"ב, אה"ע, סח, הערה ב, שהסביר את שיטת הריטב"א, שהחיוב בשערים הוא מדרבנן, בגלל שהם חייבים רק בגלל הבתים. ואין הכרח להסבר זה, שהרי הרמב"ם סובר שחיוב השערים הוא בגלל הבתים, ובכל זאת הוא סובר שהחיוב מן התורה. כי התורה ציוותה גם על הבתים ועל השערים.

ב. אולם רש"י, שם, יא, א, ד"ה אחד שערי המדינות, כתב: "יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות, ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים, כגון ארץ הגר". כלומר, רק ערים שהן מוקפת הרים ויערות, שאין אפשרות לצאת מאותה עיר דרך אותם ההרים או אותם יערות, ורק דרך השערים ניתן לצאת, ששערים אלו חייבים במזוזה.

לפי רש"י יוצא, שכל עיר שיש לה יציאות ממנה לא רק דרך שערים, אין חייבים לקבוע מזוזות באותם שערים. וכזו היא קריית אונו, שכל היציאות והכניסות שלה אינן שערים.

ג. ובאמת שגם אלה שלא פירשו דבריהם כרש"י וכהאשכול, אלא סתמו דבריהם, מתכוונים כנראה שהיציאה והכניסה לעיר רק דרך אותם שערים. הנה לדוגמה הרמב"ם, מזוזה, ו, ח, כתב: "לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות כולן חייבין במזוזה, שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. ואפילו עשרה בתים זה פתוח לזה, הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין במזוזה. ומפני זה אמרו, שער הפתוח מן הגנה לחצר חייב במזוזה".

כלומר, כל החיוב לקבוע מזוזה בשער העיר הוא רק כשהוא משמש המבוא לבתים, שהם החייבים העיקריים במזוזה, כמו חדר לפנים מחדר, שהחדר הפנימי הוא החיוב העיקרי, וכל החדרים שהם מבואות לו, חייבים בגללו. וכן שער החצר, חייב, רק בגלל שהוא מבוא לבית.

וכשמדובר שהשערים לעיר הם אינם המבואות היחידים לבתים, הרי הם אינם כמו שערי חצר. כי שער חצר שאינה מוקפת כלום יתחייב במזוזה. בוודאי שלא. כך גם עיר, רק אם היא מוקפת חומה, או מוקפת הרים וכיו"ב, והשערים הם המבואות והיציאות הבלעדיים לבתי העיר, אז ורק אז חייבים לקבוע בשערים מזוזות.

לפיכך אין חובה לקבוע מזוזה בשער היחיד הנ"ל, שהוא גם נעול. ואין משתמשים בו כלל, והגישה אליו קשה ביותר.

ד. לא דנתי בעניין מגוריהם של יהודים בעיר, האם מוסכמת הדעת שבית של יהודי ושל לא יהודי פטור ממזוזה, והאם אותו דין בשערי העיר, שיש בה לא יהודים, כי לכאורה מבלי להיכנס לבירורי השיטות השונות, בעיר שרובה יהודים, חייבים לקבוע מזוזה בשערי העיר גם לאלה שפוטרים מלקבוע מזוזה בבית של יהודי ושל גוי. עיין מאמרו של הרב יהודה שביב, מזוזות בשערי ירושלים העתיקה, תחומין, טז, תשנ"ו, עמ' 407.

נמצינו למדים מכל הנ"ל, שאין חיוב לקבוע מזוזה, גם לא בשער שבאמת יש בו משקוף.

כתבתי לך נימוקים, כי ראיתי שעניין המזוזות בכניסות לעיר נוגע ללבך מאוד.

וה' יאר עינינו במאור תורתו, ומצוותיו יגנו עלינו מפני יצרינו. והן תהיינה המלאכים שישמרו לכתנו וצעדנו, שיהיו רק בדרכו הישרה של בוראנו.

ובזכות כך נזכה להידבק בה' ונחיה לעולם.

בברכה,

רצון ב"ר יוסף ערוסי הלוי