בשנת 2018 נשבר בישראל שיא של רכישות ברשת, שעמדו על סך 3.19 מיליארד שקל, לא כולל רכישות במזומן בחנויות פיזיות. בשעת העומס אף קרסו מערכת האשראי של חברת שב"א (שירותי בנקים אוטומטיים), המפעילה את מערכת התשלומים הלאומית בכרטיסי אשראי. מוקדם יותר באותו שבוע קרסה מערכת הפרסום של פייסבוק ואינסטגרם במשך שעות, בשל עומס קמפיינים (ויקיפדיה – 'בלאק פריידיי').
*
אונקלוס הגר שאל את רבי אליעזר, אמר לו: הרי כל חיבה שחיבב הקב"ה את הגר "לתת לו לחם ושמלה" (דברים י, יח)? אמר לו: וכי קלה היא בעיניך? עד שנתחבט עליה אותו זקן, שנאמר "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" (בראשית כח, כ) – מלמד שהיא קשה מן הכל (מדרש הגדול).
לגבי הגר תרגם אונקלוס 'לחם' – 'מזון', ואילו לגבי יעקב תרגם אונקלוס 'לחם' – 'לחים'. ללמדנו על הסתפקותו של יעקב אבינו במועט שבמועט (פרשגן בשם חליפות שמלות).
"לחם לאכל ובגד ללבש" – זאת שאלת הצדיקים מאת ה', לא ישאלו המותרות, רק הדבר ההכרחי בלבד שאי אפשר לו לאדם שיחיה בלעדיו. ובידוע כי נטיית אדם אחר בקשת המותרות, הוא גורם לו מהומות רבות. ועל כן כל איש ירא את ה' ראוי לו שיהיה שמח בחלקו ושיסתפק במעט, ושלא יתאווה המותרות, וייטיב לבו (ראה רות ג, ז) ביראת ה'.
[...] ודע כי לולא שיצר לב האדם רע מנעוריו, הומה אחר תאוות יתרון העושר והכבוד בעולם הזה – לא היה ראוי לו שידאג במה שלא קנה מן המותרות, רק שיבקש דבר המוכרח. כי מה שהוא מוכרח – הקב"ה יזמינהו לידו יום ביום (פירוש התורה לרבנו בחיי בן אשר).
"וישמע את דברי בני לבן לאמר: לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה" (בראשית לא, א). רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אין כבוד אלא כסף וזהב, היך מה דאת אמר (נחום ב, י) "בזו כסף בזו זהב. ואין קצה לתכונה, כבד מכל כלי חמדה" (בראשית רבה עג, יב).
וצריך לבאר, הלוא המדרש סותר דברי התנא באבות (ו, ג) שאמר 'אין כבוד אלא תורה, שנאמר "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה)'! ונראה, כי בכל התנ"ך הוא 'כבוד' מלא עם וי"ו, ורק כאן ובנחום כתיב 'כבד' חסר. על זה ידרוש המדרש, כי 'כבד' חסר הוא רק כבוד המדומה, אבל 'כבוד' מלא אינו באמת כי אם תורה – שלא יחסר הכבוד הזה לעולם. לא כן כבוד הבא על ידי כסף וזהב – כאשר יחסר ממנו הכסף והזהב, יחסר ממנו אז גם הכבוד (פנינים משולחן הגר"א עמ' סג).
ואל יצמצם בהוצאת יום טוב (שולחן ערוך אורח חיים תקכט, א). אבל בשאר הימים צריך כל אדם לצמצם בהוצאותיו (טור). [...] וזוהי תוכחת מרובה על זמנינו, שבעוונותינו המרובים הרבה אנשים עוברים על זה ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המותרים (הוי"ו בחולם). ורבים חללים הפילה ההנהגה הרעה הזו, שמביאה את האדם לבסוף על ידי זה לידי גזל וחמס וגם לחרפה ולכלימה. [...] ואשרי למי שיאמץ לבבו ולא ישגיח לפיתויים וינהל הוצאות ביתו בחשבון, כפי ערך הרווחתו ולא יותר (ביאור הלכה).
[...] והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע לאדם מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו חוטא בו על עצמו אלא מעטים. [...] הוא מה שהנפש מתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, ונעשים לה נוהג, ותושג לה תכונת התשוקה למה שאינו הכרחי, ותשוקה זו היא דבר שאין לו סוף. אבל הדברים ההכרחיים, כולם מוגדרים ויש להם תכלית. אך המותרות אין להם סוף. אם תהיה לך תשוקה שיהיו כליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר נאה. ואחרים עשאום שוהם, ושמא יעשום גם מן הפטדה והאודם וכל מה שאפשר למצוא. ולא יחדל כל סכל נבער מדעת בדאגה ויגון על שלא הצליח לעשות כמו שעשה פלוני מן המותרות.
[...] אבל החסידים החכמים כבר ידעו חוכמת המציאות הזו והבינו אותה, ולפיכך עשו מטרתם מה שהייתה הכוונה בהם מחמת היותם אדם, והיא השגת ה'. ובגלל צורך הגוף מבקשים ההכרחי, לחם לאכול ובגד ללבוש, ללא מותרות. וזה הקל ביותר ואפשר להשיגו בעיסוק מועט, אם יסתפק אדם בהכרחי (מורה הנבוכים ג, יב בתרגום הרב יוסף קאפח [בדילוגים קלים]).
כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו, לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו הא-להים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכוהנים ללוויים. הרי דוד אומר (תהילים טז, ה) "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי" (משנה תורה לרמב"ם, שמיטה ויובל יג, יג).
אשר בשמים ממעל (=שאף ליותר ברוחניות) – ואשר בארץ מתחת (=הסתפק במעט בגשמיות)
יש לי רב... ויפצר בו ויקח (עשו) – כי חנני א-להים וכי יש לי כל (יעקב)
ונסיים בסיפור שהובא אודות מורנו ורבנו הרב יוסף קאפח: לקראת יום הולדתו ה-70 חשבתי לקנות לסבא (הרב יוסף קאפח זצ"ל) מתנה, ושאלתי אותו: 'סבא, מה אתה צריך'? סבא ענה כהרף עין ובאופן ספונטאני לחלוטין: 'מה שאני צריך – יש לי; ומה שאין לי – אני לא צריך' (ר' עופר קאפח).