ניצוצות חינוך מאור החנוכה

רגילות הנשים להתפלל בשעת הדלקת נר שבת "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ה' יראי א-להים אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים" – כיצד זוכים לזה
תפילה זו מיוסדת על דברי הגמרא "הרגיל בנר, יהיו לו בנים תלמידי חכמים" (שבת כג ע"ב). ונחלקו המפרשים האם מדובר בנר חנוכה, או בנר שבת, או בשניהם גם יחד. לטעמי, הפירוש האמיתי מכל הוא זה המובא ב'עיון יעקב': הרגיל ללמוד לאור הנר בכל לילות השנה, בניו ילמדו ממנו ויהיו אף הם שקדנים ותלמידי חכמים. לדבריו, לא 'סגולות' בעלמא מסרו לנו חכמים, אלא עיקרון יסוד בחינוך הנקרא 'דוגמה אישית'... כמה פשוט וכמה קשה...
מעשה באב שביקש מה'חזון-אי"ש' לברך את בנו שיגדל להיות תלמיד חכם. להפתעתו, ה'חזון-אי"ש' סירב, ונימוקו עמו: 'אם תשב ותלמד עמו בקביעות, לא תצטרך לברכתי. ואם לא תלמד עמו, ברכתי לא תעזור לך'... 
"נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ [...] ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו" (גמ' שבת כא ע"ב). כולנו חווים השנה את 'שעת הסכנה', סכנה שמאלצת אותנו להיות ספונים בבית במשך תקופות ארוכות. סכנה שהביאה להעברת מרכז הכובד החינוכי מרשות הרבים לרשות היחיד פנימה, מקבלני-משנה טובים ככל שיהיו אלינו ההורים. הבה ונניח על שולחננו את אותו "נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), ונמנף את המציאות שנכפתה עלינו להארת הבית פנימה בנר מצוה ואור תורה, על שולחננו שלנו, אנו וילדינו כאחד. 
בכך נהיה מובטחים שנזכה לראותם "מאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים", אמן כן יהי רצון!