בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ - ציווי לנותרים בחיים

בפרשת "שמיני" נאמר –

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְיָ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְיָ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. [...] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְיָ עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה (ויקרא י, א-ז).

כולנו מכירים את פירושו של רש"י (מקורו בגמ' זבחים קטו ע"ב, וכמוהו פירשו רוב המפרשים) שקרוביו של מקום הם נדב ואביהוא המתים, אשר הקב"ה מדקדק דווקא איתם כחוט השערה.

דווקא בן בתו של רש"י, הרשב"ם - ר'בי ש'מואל ב'ן מ'איר, פירש באופן שונה. לדבריו קרוביו של ה' הם אהרן, אלעזר ואיתמר. קידוש השם שהם מצווים לעשות כעת הוא המשך עבודתם ככוהנים ודחיית אבלם הפרטי מפניה. בכך יראה כל העם מהי משמעות כבוד שמים ועד היכן מגיעה מסירות הנפש שנדרשת מהחיים לעבודתו יתברך.

מבחינה פרשנית, בעוד שלפי רש"י הביטוי בקרוביי אקדש הוא תיאור עובדה והוא מתייחס אל הכתוב לפניו (=מיתת נדב ואביהוא), הרי שלפי רשב"ם הביטוי בקרוביי אקדש הוא ציווי והוא מתייחס דווקא אל הכתוב לאחריו (=הציווי לנותרים בחיים להמשיך בעבודתם).

מבחינה רעיונית, למדנו מכאן שקידוש שם שמים אינו מושג השייך רק לקדושים אשר בארץ המה, דמויות מופת מן העבר שאינן מצויות בינינו, אלא הוא אתגר המונח לפתחנו, אנחנו המתהלכים בארצות החיים.

----

*להעמקה: כיצד מפרשים רש"י ורשב"ם ביטוי מקביל האמור בבמדבר כ, יג – כל אחד לשיטתו?