יסוד היסודות – מציאות הבורא

בפירושו למשנה (סנהדרין י,א) קבע הרמב"ם את י"ג יסודות תורתינו והראשון שבהם מציאותו של בורא העולם. בורא שהביא למציאות כל הדברים שביקום ומכוחו הם ממשיכים להתקיים, הוא עצמו אינו זקוק להם ואינו מושפע מהם כלל. יסוד זה לדעת הרמב"ם הוא גם המצווה הראשונה ברשימת תרי"ג מצוות התורה: הציווי לידע שיש מצוי שהמציא את כל הנמצא. קביעת יסוד זה כמצוה עוררה מחלוקת שכן לכאורה ידיעה אינה דבר שתלוי בבחירת האדם אלא הוא שכפוי עליו מבלי שיוכל לבחור בו: אם הוא הבין שיש בורא לעולם לא יוכל לשנות זאת ואם לא הבין שיש בורא מה יעזור אם נצווה עליו לדעת. הידיעה לכאורה מושגת מלמידה ואינה תלויה ברצון או בהחלטה. יש מהמפרשים שבגלל טענה זו תיקנו את נוסח המצווה לחובת אמונה שיש בורא לעולם אולם הדבר אינו תואם את דברי הרמב"ם. ניתן להבין את דעת הרמב"ם בשתי אפשרויות, האחת שהמצווה מטילה על האדם חובה ללמוד ולחקור כדי לאמת את המסקנה הנכונה שמודיעים לנו אותה כדי שלא נשאר חסרי כיוון במהלך הזמן הרב שנדרש כדי לברר את הדברים. אפשרות אחרת היא שהמצווה באה להתמודד עם בעיה אחרת שקיימת לבני אדם והיא הקושי שיש להם לפעול בהתאם למסקנות שהגיעו אליהם. מוכּרים לנו רופאים שיודעים את הסיכונים שיש בעישון לבריאות הגוף ובכל זאת הם מעשנים כך יש מהם גם שאוכלים מאכלים רעים שכן התאווה מעבירה אותם על דעתם, כך גם בנושא שלנו יתכן ואדם הגיע להכרה ברורה שיש בורא לעולם ועם זאת הוא מתקשה לפעול בהתאם למסקנה זו, לפיכך ציוותה התורה על האדם לפתח מודעות לקיום הבורא בכל מעשה וזמן ולשאוף למצב שבו יצליח לשוות את קיומו של הקב"ה עמו בכל עת.

כדי להגיע למסקנה היסודית שהקב"ה קיים הרמב"ם הציע בספריו כמה הוכחות (הלכות יסודי התורה א, ג; מורה הנבוכים ב, א) כפי שניסו לעשות גם רס"ג רבנו בחיי בן פקודה ועוד חכמים רבים אחרים. כל ההוכחות הקדומות אינן מתאימות לבני דורנו מכיוון שהן מתבססות על יסודות המדע של ימי הביניים ומאז השתנו דברים רבים בחשיבה המדעית. אמנם המשיכו וממשיכים להתקיים דיונים חדשים על אותה שאלה, הוצעו הוכחות השיבו כנגדן קושיות ושוב הוצעו פתרונות ודחיות עד שהיו אישים שהגיעו לדעה שכלל לא ניתן להגיע להוכחה כלשהי ותשובת השאלה אינה בהישג ידינו (הרב שלמה אבינר, יוצר אור, עמ' 47. כמובן מדובר בחקירה שנעשית בלי התגלות נבואית שכן בנבואה מתגלה ערוץ אחר ללימוד המציאות וכיום ערוץ זה אינו פתוח בפנינו). מנגד ישנם עדיין לא מעט אנשים הסבורים שניתן להוכיח את קיומו של הקב"ה. כך לדוגמה, אחד מבכירי העוסקים בפילוסופיה של המדע בארצנו היה מי שמכהן כבר כמה שנים בתפקידים בכירים בממשלת ישראל ד"ר יובל שטייניץ שלפני כניסתו לפוליטיקה הוציא מספר ספרי פילוסופיה ואחד מהם הוקדש לסקירת ההוכחות השונות שהוצעו לשאלתנו (טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה). מסקנתו הייתה שלא ניתן להבין את המתרחש בעולמנו בלי ההכרה שישנו כוח רוחני שמשפיע על הקיים ומתרחש בעולם. אמנם הוא הוסיף עמדה אישית שהאדם נברא כמרדן וממנה הוא הציע צידוק לאורח חיים חילוני, אך השקפה זו נראית יותר כתוצאה של בלבול בין המושגים "אדם בחירי" ו"אדם מרדן". בסיכום העניין, עמדתו תומכת במטרתנו. פרופסור נוסף מתחום הפיזיקה יקיר שושני הציג גם הוא מסקנות דומות בשני ספרים שיצאו במסגרת האוניברסיטה המשודרת. הרב מיכאל אברהם פרסם גם הוא ספר שיש בו תרומה גדולה לנושא שלנו. בספר "א-לוהים משחק בקוביות" הוא מציע תשובות לעמדתו האתאיסטית של ריצ'רד דוקינס בספר "יש א-לוהים?" שמנסה לטעון שאין מנהיג לעולם כמסקנת תיאוריית האבולוציה, אך כדי להגיע למסקנתו הוא מסתמך גם על הנחות נוספות שסבירותן מפוקפקת, ומולן עומדת טענת הרב אברהם שהאבולוציה עצמה בלתי אפשרית אם אין לה יד מכוונת.

טענה כבדת משקל נוספת לקיום מנהיג לעולם באה מתחום אחר לגמרי, תחום ההיסטוריה היהודית והתקיימותן של נבואות המקרא. מול עינינו אנחנו רואים את התחדשותו של עם ישראל, קיבוץ הגלויות מכל רחבי תבל ופריחתה של הארץ השוממה בידי בניה ומול חוסר הסבירות שיקרו דברים כאלו עולה המסקנה הברורה שיש בורא ומנהיג לכל אלה וממילא מתבהרת חשיבות הציווי להפוך את ידיעת מציאות הבורא לידיעה משמעותית שמשפיעה על כל מסלול חיינו.