לדמותו ופועלו של מו"ר הרה"ג יוסף עמר הלוי זצ"ל מנקד ומפסק התלמוד הבבלי ע"פ מסורת יהודי תימן

לדמותו ופועלו של אבינו מו"ר הרה"ג יוסף עמר הלוי זצ"ל
במלאות שלושים שנה לפטירתו כ"ו בכסלו התשמ"ט (4.12.1988)

הקדמה

במלאות 30 שנה לפטירתו של אבינו מו"ר הרה"ג יוסף עמר הלוי זצ"ל אכתוב כאן פרטים על תולדות חייו ופועלו בניקוד, פיסוק והגהת התלמוד הבבלי בשלמותו כולל ששה סדרי משנה עפ"י מסורת יהודי תימן, מפעל חיים שנמשך כעשרים שנה.

ישנה חשיבות רבה בהעלאת פרטים על תולדות חייו, דמותו, אישיותו ופועלו של אבינו מו"ר הרב יוסף עמר זצ"ל למען הדור הצעיר החי עמנו כיום, שלא הכירו ואף לא שמע על פועלו ולמען הדורות הבאים.

תמלול ההקלטות נעשה על ידי משה בכה"ר יוסף עמר הלוי, למעט תמלול הקלטת הספדו של מו"ר הרב יוסף קאפח.

תולדות חייו ופועלו

הרב יוסף ב"ר אהרן עמר הלוי זצ"ל נולד בצנעא, בירת תימן ביום שבת י"ח באב התרע"א (12.8.1911) ונפטר בירושלים ביום שני כ"ו בכסלו התשמ"ט (4.12.1988).

למד אצל מלמד תינוקות של בית רבן עד גיל שתים -עשרה. לאחר מכן למד בימים ובלילות בישיבות הגדולות משנה, תלמוד והלכות אצל גדולי הרבנים בעיר צנעא: הרה"ג יחיא קאפח זצ"ל, הרה"ג יחיא אביץ' זצ"ל, הרה"ג שלום קרח זצ"ל, והרה"ג רצון (רצ'א) צארם זצ"ל.

הרב יוסף עמר היה בקי גדול במסורות הניקוד והקריאה של יהודי תימן, כולל המשנה והתלמוד. התפלל בבית הכנסת "בית אלמסורי", בית מדרשו של הרה"ג יחיא אביץ' זצ"ל. היה מאחרוני תלמידי החכמים שעלו מתימן.

הרב יוסף עמר זצ"ל היה איש צנוע מאד, דיבורו בנחת עם הבריות, לא התבלט על-אף גדולתו, חוכמתו וידיעותיו הרבות, ולא רדף אחרי השררה, אלא הסתפק לפרנסתו בארץ כסופר סת"ם ושו"ב (שוחט ובודק) וכמגיה ספרי תורה במשרד הדתות. 

הרב יוסף עמר שימש כרב בית הכנסת "ישמח ישראל", לעדת יהודי תימן בשכונת גונן בירושלים ולימד בבית מדרשו משנה, תלמוד והרמב"ם לציבור הלומדים. שיטת לימודו היתה כפי שלמד מרבותיו בתימן וכפי שכתב על כך בהרחבה מו"ר הרה"ג יוסף קאפח במאמרו "הוראת התלמוד בתימן" וכן במבואו לתלמוד הבבלי המנוקד עפ"י מסורת יהודי תימן. גם כשנשאל על ידי תלמידיו שאלות וקושיות מהמשנה ומהגמרא, שלא מן המסכת שנלמדה באותה עת, ענה כדרכו בסבר פנים יפות, באורך רוח ובסבלנות.

סדר יומו של אבינו מו"ר הרב יוסף עמר זצ"ל – הולך לישון בשעה שבע בערב וקם לכל המאוחר בשעה שתיים עשרה וחצי בלילה. כך שבכל הלילות היה שקוע בלימוד ובמפעלו הגדול בהגהת התלמוד הבבלי ובניקודו עפ"י מסורת יהודי תימן.

אבינו מו"ר הרב יוסף עמר נמנע מלצאת לארועים שאינם חיוניים עבורו והקדיש את כל זמנו למפעלו הגדול בההדרת התלמוד הבבלי בשלמותו. היה נוהג לומר "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך" (תלמוד ירושלמי, ברכות יד', ד'). הוא גם נאלץ לוותר על רבות מן ההזמנות לאירועים חגיגיים כדי לקדם ולהשלים את מלאכת ההדרת הש"ס כולו.

עוד בהיותו בתימן, נשא לאישה את מרת אורה (נצ'רה) לבית השאש, ושם נולדו להם ארבעה ילדים: שלמה, מתניה, בניהו וברכה. בישראל נולדו להם עוד חמישה ילדים: בן-ציון, אבנר, אביגיל, משה ורנה.

רעיתו מרת אורה (נצ'רה) עמר ע"ה ובניו ובנותיו נדהמו לא אחת מכושר התמדתו ועשו הכל כדי לאפשר לו את התנאים למלאכת הקודש שעסק בה יומם ולילה.

אמנו היקרה מרת אורה (נצ'רה) עמר ע"ה (התרפ"א-התשע"ד, 1920-2013), נפטרה והיא כבת 94 שנה, עליה ניתן לומר "אשת חיל מי ימצא" (משלי ל"א, י-ל"א), רעיה ואם שנתנה ועשתה הכל למען בני משפחתה בצרכים הרוחניים והחומריים וזאת במסירות בלתי רגילה. בעלת יראת ה' ומידות טובות. זכתה לכבוד, הערצה והערכה מבעלה, מבניה, מבנותיה ומנכדיה, יהי זכרה ברוך.

הרב יוסף עמר לא זכה להכיר את אימו שנפטרה בשנת תרע"ב לב"ע והוא כבן שנה. אביו נולד בצנעא, בירת תימן בשנת בקפ"ג לשטרות התרל"ג לב"ע, עלה לארץ בשנת התש"י ונפטר בכ"ד אדר א' התשי"א.

לפרנסתו בתימן עסק הרב יוסף עמר במספר שעות מועט (כ-4-5 שעות) כמסייע לאביו, יחד עם אֶחׇיו, בחנות לממכר קִישׁר(גִישׁר) (קליפות פולי הקפה להכנת משקה חם) ובשאר היום והלילה ישב שעות רבות בלימוד בבתי המדרש אצל גדולי הרבנים בתימן.

משיחות שהיו לו עם תלמידיו נשאל לא אחת הרב יוסף עמר מה מניע אותו להקדיש את מיטב שנותיו לההדרת הש"ס הבבלי? תשובתו היתה "חייב אני זאת לרבותי שמסרו לי מסורת אבות וחייב אני זאת לדורות הבאים. קיבלתי מרבותי מסורות חשובות על-פה. בתימן יתכן שלא היה צורך לכתוב אותן כי בבתי המדרשות למדו ולימדו והמשיכו להעביר מדור לדור את המסורות.

אבל עם חיסול גולת תימן ועלייתינו לארץ, נאלצים להקדיש רוב זמנינו לפרנסה ואין המצב מאפשר לימוד באותה מידה שלמדנו בגולת תימן. מתוך חשש שהמסורות שקיבלתי מרבותי ישתכחו ויאבדו, נטלתי על עצמי להעלות אותן על הכתב ולהנציחן.

ומה הן המסורות? מסורת ההיגוי והניקוד העליון הבבלי, כידוע אין בניקוד הזה סגול שהגייתו כפתח אצל יהודי תימן וכן מסורות של גרסאות נוספות שעברו מדור לדור והגיעו אלינו. ישנן סוגיות חמורות בתלמוד בשל שיבושים שנפלו בגרסה. הגרסה שקבלתי אני וחברי מרבותינו מאירות הרבה סוגיות שהתקשו בהם דורות רבים.

ראיתי לנכון לכתוב את הגרסאות האלה בשולי הש"ס מול הגרסה המקובלת על הרוב. ציינתי את מקורה של כל גרסה ואף השוואתי אותה לגרסאות המובאות בכתבי רבינו חננאל, הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, המהרש"א ועוד".

אבינו מו"ר הרב יוסף עמר זצ"ל ניחן בכושר התמדה לא רגיל. הוא ישב שעות רבות ביום ובלילה ושקד על מלאכתו. להתמדתו, שקידתו ומסירותו לא היה גבול ובמרוץ עם הזמן חתר בכל כוחו להשלים את מפעל חייו – ההדרת התלמוד הבבלי בשלמותו כולל ששה סדרי משנה.

הרב יוסף עמר היה אחד מענוי עולם ומצניע לכת. הוא מאלה שבורחים מן הכבוד אך הכבוד רודף אחריהם. רבים שיחרו לפתחו ללמוד תורה כפרופ' שלמה מורג ותלמידיו הרואים בו בר-סמכא בתחום ההיגוי, המבטא, הניקוד והגרסה שבפי יהודי תימן. פרופ' שלמה מורג ז"ל שהיה המנהל המדעי, מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים, כותב: "שנים הרבה הקדיש הרב יוסף עמר למלאכת אדירים זאת וביקש לדקדק בניקודן של התיבות, אף העיר בשולי העמודים על דרכי קריאה נבדלות וכלל בהערותיו הגהות. הרבה למדתי מהרב יוסף עמר בענייני מסורות תימן- המסורות העבריות והמסורות הארמיות כאחד – ויודעני רוחב בקיאותו והיקף ידיעותיו. שמח אני שמחה גדולה שכבוד הרב יוסף עמר לא נרתע מכובד העשייה ועשה לילות כימים במלאכת הקודש של ניקוד התלמוד כולו ועתה זוכים אנו לברך על המוגמר, והתלמוד כולו בידינו כשהוא מנוקד לפי מסורת תימן – הקדומה והחשובה במסורות קריאת התלמוד שהגיעו עדנו".

(פרופ' שלמה מורג, "מסורת תימן של לשון התלמוד" בתוך: מהדורת התלמוד המנוקד על- פי מסורת תימן).

בין אלה שליוו לאורך כל הדרך את מפעלו הגדול והחשוב של הרב יוסף עמר זצ"ל היה מו"ר הרב הגאון יוסף קאפח זצ"ל, שהיה חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, חברו לספסל הלימודים בבתי המדרש בגולת תימן. בין הדברים שכתב הרב יוסף קאפח: “מה נכבד היום בהגלות לפנינו כל ששה סדרי משנה וגמרא מנוקדים, מפוסקים, כפי מסורת אבותינו נוחי נפש חכמי תימן, בכל הדר יפעתו... הרב יוסף עמר שם לילות כימים להותיר לנו שריד כמעט בעבודתו המאומצת בניקוד הש"ס הזה, הציב מצבת עד למסורתינו ומסורת אבותינו העתיקה... שקידתו הגדולה של הרב יוסף עמר ידועה לי עוד מימי שהותינו יחד לפני הרב רצון צארם ז"ל, למעלה משלוש שנים ישבנו יחד משעה שתים בלילה עד עלות השחר ולמדנו גמרא, סדר נשים לפני הרב הנ"ל... והן עתה עבור עברתי על כמה וכמה קטעים במסכתות שונות, ומצאתי ראיתי את אשר פללתי. אמרתי בלבי אשרנו שזכינו לכך, אשרנו שנמצא האיש המתאים מכל הבחינות לעשות את כל המלאכה הגדולה הלזו... וכאן אסיים דברי בקריאה. אחי יוצאי תימן כנסו לבתיכם כלי יקר זה, ועם כניסתו לבתיכם אל תניחוהו קישוט במדף הספרים, עסקו בו, דושו בו, הפוף בה והפוך בה, דכולא בה, סיב ובלי בה, ומינה לא תזוז".

(הרב יוסף קאפח, בתוך: מבוא לתלמוד הבבלי המנוקד על-פי מסורת יהודי תימן).

גם תלמידו הסופר מר יוסף שער ז"ל בין אלה שראה חשיבות רבה למפעלו וציפה בדריכות לברכה על המוגמר. לדבריו: "גאל הרב יוסף עמר את מסורת לשון חכמים ואת הלשון הארמית, כפי שנמסרו על-פה מדור לדור, מן המאות הראשונות לאחר הספירה ועד ימינו. הוא הנציח את המסורות הקדומות האלה, בכתב ידו מאיר העיניים, ברבבות עמודי התלמוד הבבלי ושילב אותן בין מכלול הפרושים והמסורות המעטרים את המשניות וגמרותיהן".

עלייתו לארץ ישראל

הרב יוסף עמר עלה לארץ בשנת התש"ד (1943) והוא כבן 32 שנה. בדרך לארץ ישראל ישב ארבעה חודשים בעיר עדן, משם הפליג באוניה במשך שבועיים ימים לפורט-סעיד שבמצרים ומשם נסע ברכבת לארץ ישראל. כשהגיע לארץ ישראל, קיבל חדר בבניין השייך לסוכנות היהודית ברח' העלייה בתל-אביב, גר בו במשך שבועיים ימים, עבר לחדרה וגר בה כשנה וחצי. מחדרה עלה עם בני משפחתו לשכונת מחניים שבירושלים וגר בה כשלוש שנים. החל משנת התש"ח (1948) התגורר בשכונת גונן (קטמון הישנה) בירושלים עד לפטירתו.

מפעלו התורני

בשנת התשי"ט (1959)החל במפעלו הגדול, ניקוד התלמוד הבבלי, כולל ששה סדרי משנה, עפ"י מסורת יהודי תימן. מפעל חיים כביר וחשוב זה נמשך למעלה מעשרים שנה. הרב יוסף עמר השקיע ימים ולילות בעבודתו עד לסיומו המוצלח של מפעלו בשנת התשל"ט (1979). משנת התש"מ (1980) ואלך יצאו לאור על ידו עשרים כרכי התלמוד הבבלי בסיועו המסור של בנו משה הי"ו, שטרח בלא לאות כדי להשלים את מלאכת ההוצאה לאור תוך שנים מעטות.

כאן אציין את המלצותיהם לסיוע בהוצאה לאור של הש"ס המנוקד, של מו"ר הרה"ג יוסף קאפח ושל הרב פרופ' עזרא ציון מלמד, חוקר התלמוד, מחכמי פרס וירושלים וזוכה פרס ישראל לפרשנות המקורות וספרות תורנית לשנת תשמ"ז, 1987.

כותב הרב יוסף קאפח: "אני מכיר זה שנים רבות את הרב יוסף עמר. זה למעלה מעשרים שנה שהוא שקוד על נקוד כל התלמוד הבבלי לפי מסורת יהודי תימן המוחזקת בידם מקדם קדמתה. 

הרב יוסף עמר הוא כמעט יחיד לא רק בארץ ישראל, אלא גם יחיד בעולם היכול ויודע לעשות את המלאכה הגדולה הזו, בשל היותו חניך גדולי הרבנים בתימן שישב לפניהם בבתי המדרש שנים רבות".

כותב הרב פרופ' עזרא ציון מלמד: "מפעלו של הרב יוסף עמר, הוצאת התלמוד בנוסח ובניקוד לפי המסורת של יהודי תימן, הוא חשוב מאד לכל לומד תלמוד ולכל העוסק בתורה שבעל-פה. ידועה היא דייקנותה של מסורת זו בכל שטח מספרותינו. כבר דנו החוקרים על נוסח הקריאה שלהם במקרא ובתרגומי המקרא. וכן  עסקו כמה מגדולי חכמינו בספרי המדרש שלהם, ששמרו על קטעים מספרים שאבדו לנו (כמו מכילתא דרשב"י ועוד). ועתה בא הרב יוסף עמר, ובהתמדתו ובשקידתו מביא לפנינו את נוסח התלמוד לפי מסורת יהודי תימן. בין השינויים שבין הנוסח שהדפיס הרב עמר יש שינויים, שנמצא להם חברים בכתבי-יד שבידינו, ויש שינויים, שהם יחידים בכך.  וכל לומדי תלמוד אסירי-תודה לרב עמר על הדבר הזה.  מלאכה זו, שהייתה צריכה להעשות בידי כמה חכמים, נעשית על ידי חכם אחד במרץ נעורים ובבינת זקנים ובשימת לילות כימים (פשוטו כמשמעו)".

הרב יוסף עמר זכה בעזרת ה' לראות בשנת התשמ"ו (1986) בסיום הוצאתם לאור של כל עשרים כרכי התלמוד הבבלי, פרי מפעל חיים שנמשך למעלה מעשרים שנה. עם צאתם לאור של כרכי הש"ס, החלה הפצתו של הש"ס המנוקד בסיוע בניו ובנותיו, כל אחד כפי יכולתו, וכולם שכרם גדול מעם ה'.

התלמוד המנוקד לפי מסורת הקריאה של בני תימן התקבל בציבור בהתלהבות יתרה וזכה להערכה רבה בקרב תלמידי ישיבות, חוקרי לשון, רבנים ואנשי אקדמיה.

הרב יוסף עמר ניקד ופיסק את התלמוד הבבלי ואת כל ששת סדרי המשנה על פי מסורת יהודי תימן, הגיה את הנוסח על פי מסורת הלימוד שנהגה בתימן, ואף השווה את נוסח המשנה בתלמוד הבבלי מהדורת וילנה לנוסח המשנה עם פרוש המשנה להרמב"ם, שיצאה לאור במהדורת הרב יוסף קאפח, והוסיף הערות רבות על גיליון התלמוד בענייני קרי וכתיב ונוסח התלמוד. הרב עמר הרבה להעיר במיוחד על נוסחאות הגאונים המשתקפות בעיקר בפירושי הרא"ש, הרי"ף ורבינו חננאל במקום שהם מאירים את פסקי הרמב"ם, ואף העיר הערות פרשניות שיש בהן להעמיד על מסורות הלשון ונוסח התלמוד שעמדו לפני הגאונים וגדולי הפוסקים.

הערכות ושבחים

מפעלו הגדול והחשוב של הרב יוסף עמר זכה להערכות ולשבחים מצד גדולי הרבנים וחוקרי לשון כגון: הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל, פרופ' שלמה מורג ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים, ד"ר יחיאל קארה וד"ר צמח קיסר.

להלן כמה מן הדברים שנאמרו על מפעלו החשוב של הרב יוסף עמר:

"חשיבות גדולה והיסטורית למסורת הקריאה והניקוד של יהודי תימן  בתלמוד הבבלי. יהודי תימן עמדו בתקופת הגאונים בקשרים הדוקים ביותר עם מרכזי התורה החשובים בבבל, ובזכות קשרים אלו עבר התלמוד הבבלי ממקום צמיחתו בבבל לתימן על מסורת הלימוד, הקריאה והניקוד שלו. ושם, בתימן, הקפידו החכמים ותלמידיהם לשמור בשעת הלימוד גם על מסורת הקריאה.

חוקרי מסורות הלשון העברית והארמית שבדורות האחרונים, נמנו וגמרו שמסורת יהודי תימן בלשון חכמים ובארמית היא מסורת בבלית, לאמור: אצל בני תימן השתמרו מסורות קריאה וניקוד מקוריות של התלמוד הבבלי מזמן יצירתו וחיבורו.

למסורת מיוחדת במינה זו, שבעיקרה היתה מסורת שבעל-פה, נשקפה סכנת שכחה וכליה, וזאת משום שבדורות האחרונים היתה לנחלת יחידי סגולה בלבד.

בדורות האחרונים גם בתימן למדו מן הדפוסים ולא מכתבי היד המקובלים, כן נתמעט לימוד התלמוד מפני הלימוד בחיבורים אחרים.

עכשיו, שבא הרב יוסף עמר והעלה את הירושה העצומה על הכתב, שוב עומדת מסורת הקריאה של יהודי תימן ברשות הרבים.

הרב יוסף עמר, מגדולי חכמי תימן ורבניה, השקיע מאמץ עצום ועמל רב במפעל הניקוד של התלמוד הבבלי, וזיכה את לומדי התלמוד, בפעם הראשונה, במסורת שלמה, מנופה ומדוקדקת ששורשיה יורדים עד לזמן האמוראים.

חוקרי לשון מובהקים מעידים עליו שדיקנותו מרובה, וכי הוא הוציא מתחת ידו סולת נקיה.

מהדורת התלמוד המנוקדת של הרב עמר יש בה תרומה מיוחדת הן לאברכי ישיבות, הן לתלמידי אוניברסיטאות, הן למחקר האקדמי והן למפעל המילון ההיסטורי של הלשון העברית.

מעתה יוכלו להעמיד את גרסתם בתלמוד על אדני מסורת ולשון קדומים ומקוריים." (מתוך חוברת הפרס לספרות תורנית,פרסי עיריית תל-אביב-יפו,על שם הרב א"י קוק זצ"ל,   החלוקה הל"א  של הפרס לשנת התשמ"ה, ט"ז באלול תשמ"ה,2.9.1985 ,עמ' 16).

הערכות ושבחים על מפעלו האדיר של הרב יוסף עמר זצ"ל נכתבו כאמור גם על ידי חוקרי לשון מובהקים כפרופ' שלמה מורג, ד"ר יחיאל קארה, ד"ר צמח קיסר ועוד.

כותב ד"ר יחיאל קארה: "מי פילל שנזכה לראות את התלמוד הבבלי מנוקד בשלמותו לפי מסורת זו ? זכות זו נפלה בחלקו של הרב יוסף עמר, שעמל על הכנת המהדורה שלפנינו במשך עשרים שנה, בנוטלו על עצמו מלאכה שאף מוסדות בעלי אמצעים רבים היו מהססים לעשותה. הרב עמר מתאים ביותר להגשמת מפעל זה: הוא יצק מים על-ידי ארבעה מגדולי הרבנים בצנעא בדור האחרון, שנמנו עם האסכולה אשר הרבתה לעסוק בתלמוד הבבלי; נוסף לכך הוא מצטיין בשקדנות יתרה, שאפשרה לו לסיים את עבודתו תוך עשרים שנה, ובדייקנות מרובה המשתקפת בניקוד המשובח שבמהדורה זו. המהדורה שנבחרה לניקוד היא מהדורת וילנא של התלמוד הבבלי... במהדורה שלפנינו ביקש הרב עמר לשמר את מסורת-הקריאה ואת מסורת-הלימוד של הבבלי, כפי שנהגה בצנעא ובסביבותיה בדור האחרון שלפני חיסול גולת תימן, לרבות מסורות-הקריאה והשימוש בפירושי התלמוד. על כן הוא השמיט ממהדורתו את הפירושים שבהם לא נסתייעו בני תימן בשעה שקראו בתלמוד. את הטקסט של המשנה והבבלי ניקד הרב עמר, פיסקו והוסיף לו הערות רבות בגיליון.

ואשר לנוסח, הרב עמר מגיה את הדפוסים של הבבלי, כפי שנהגו בני תימן, אלא שהוא לא נסתפק בהערות הנוגעות לענייני קרי וכתיב. את נוסח המשנה הוא מגיה על-פי נוסח הרמב"ם, ואילו את נוסח הבבלי הוא מגיה בעיקר על-פי 'מדרש הגדול', הרי"ף, רבינו חננאל והערוך. בכך הוא מקרב את נוסח הדפוסים לנוסח כתבי-היד התימניים של הבבלי, אף על-פי שאין הוא מכיר בכתבי-יד אלה. יתרה מזו, יש מקומות שבהם הוא מגיה את הטקסט שלא על-פי מקורות אלה, ואף-על-פי-כן דומה הנוסח שלו לנוסח שבכתבי-יד תימן".

"הניקוד שבמהדורה זו כולל את כל התלמוד הבבלי. כן ניקד הרב עמר את כל המשניות, לרבות המשניות שאין להן תלמוד בבלי. אף הוסיף וניקד את מסכת שקלים הבאה בדפוס וילנא, אף שתלמודה הוא תלמוד ירושלמי.... אשר לטיב הניקוד כבר ציינו את דייקנותו הרבה של הרב עמר. הוא מעביר בדיוק רב את המסורת הידועה לו מפיהם של אינפורמאנטים שונים בני תימן. אף לא מצאתי בכל מאות העמודים שקראתי ניקודים משובשים ... מספרן המועט של התיבות שלא נוקדו מעורר התפעלות לאור הכמות הרבה של הטקסט שנוקד... זכה הרב עמר וזיכה את הרבים במהדורה משובחת המשמרת מסורת קדומה, שהיא למעשה מסורת הקריאה היחידה בתלמוד הבבלי בימינו".

(יחיאל קארה, "תלמוד בבלי מנוקד עפ"י מסורת הקריאה של יהודי צנעא" בתוך: "פעמים" פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, רבעון מס' 10, תשמ"ב 1981 ע"מ 138-134. הוצאת מכון בן-צבי והאוניברסיטה העברית  בירושלים).

כותב ד"ר יחיאל קארה : "ניקודו של התלמוד הבבלי היה בגדר חלום שאיש לא ציפה להתגשמותו, בשל הקושי הרב לנקד טקסט שהיקפו כה רב, משום שלשון התלמוד מגוונת ביותר ומשום שמצב הדפוסים אינו טוב. משימה זו נראתה מסובכת ביותר למוסדות גדולים ובוודאי לאדם בודד. אולם, זכה הרב יוסף עמר זצ"ל, וזיכה את הרבים, בהעמידו לפני הציבור הרחב את התלמוד הבבלי מנוקד בשלמותו לפי מסורת תימן. יש עניין מרובה במהדורת הרב עמר בשל היותה עבודת חלוץ בתחום זה, הבאה לא רק לשמש את הקורא המבקש לקרוא את הטקסט התלמודי בצורה נכונה, אלא היא באה גם לקבוע בכתב את מסורת הקריאה היחידה בתלמוד הבבלי, שאפשר להוכיח את מהימנותה ושנשתמרה עד ימינו".

(יחיאל קארה "הארמית הבבלית במסורת תימן" על פי ניקודי הרב עמר בשתי מהדורות של מסכת מגילה, בתוך: "תימא" , כתב עת לחקר יהדות תימן (ג) תשנ"ג, ע"מ 28-6, הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות).

במאמר נוסף, כותב ד"ר יחיאל קארה: "הרב עמר היה מאחרוני תלמידי החכמים שעלו מתימן, בקי גדול מאין כמוהו במכמני מסורות הקריאה של בני צנעא, כולל המשנה והתלמוד, משום שיצק מים על ידי גדולי הרבנים בצנעא... במהדורתו, המבוססת על דפוס וילנה של התלמוד, ביקש הרב עמר לשמר לדורות הבאים את כל הנוגע ללימוד הספרות התלמודית בצנעא: שיטת הלימוד בתלמוד שנהגה באסכולה שלמד בה, מסורת הקריאה שלמד מפי רבותיו ומסורות קריאה ששמע ממסרנים צנעאניים אחרים...על פי מנהגם של תלמידי החכמים בני האסכולה שלמד בה השווה את נוסח המשנה בתלמוד הבבלי מהדורת וילנה לנוסח המשנה עם פרוש המשנה להרמב"ם במהדורת הרב קאפח ורשם את חילופי הנוסח בגיליון מהדורתו... אשר לגיוונה של מסורת הקריאה המשתקפת בניקוד הרב עמר, יש לראות בו תוצאה של ידיעותיו הרבות במסורת תימן. אף משתקפת בניקודו, ובעיקר בגיליון מהדורתו, השתייכותו לאסכולת תלמידי החכמים בני צנעא שנתנו את דעתם לחקירת גרסאות קדומות ולבירורן".

(יחיאל קארה "מסורות התימנים בלשון חכמים" על פי מסורת הקריאה במשנה מסכת כלים, בתוך: מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג, בעריכת משה בר-אשר, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים ומוסד ביאליק, ירושלים, התשנ"ו עמ' 426-405).

במאמר נוסף, כותב ד"ר יחיאל קארה: "מהדורת התלמוד של הרב יוסף עמר יש בה תרומה מכרעת למחקר מסורות הקריאה של בני צנעא בארמית הבבלית. חשיבותה העיקרית של המהדורה הזו היא בהיותה מפעל יחיד במינו של ניקוד כל התלמוד הבבלי מתחילתו ועד סופו בידי תלמיד-חכמים אחד, הנמנה עם השורה הראשונה של המסרנים בני תימן, שלמדו תלמוד במחיצתם של גדולי הרבנים בצנעא. ועוד מעלה חשובה יש בו והיא, שלמד תלמוד אצל תלמידי חכמים בני האסכולה שלימוד התלמוד הבבלי והדקדוק בלשונו עמדו במרכז חייה הרוחניים. המעלה החשובה ביותר, המשתקפת בניקוד המהדורה ובשיטת הלימוד העולה מתיקוני הנוסח שבמהדורה, היא הדייקנות המרובה של הנקדן, בירור הפרטים וייחוס חשיבות גם לפרטים הנראים לכאורה חסרי ערך".

"הרב עמר נטל על עצמו משימה כבירה לקיים את מסורת הקריאה של בני תימן בתלמוד הבבלי, שנעקרה מבית גידולה הטבעי, והיא עומדת בפני סכנת הישחקות. משבא לעשות כן, לא נסתפק בניקוד התלמוד הבבלי, אלא ביקש לשמר גם את מסורת הלימוד שנהגה בצנעא, לא זו אף זו, הוא לא נסתפק בניקוד התלמוד על פי מסורת הקריאה שבפיו, אלא ביקש לשמר אף את מסורות הקריאה שבפי תלמידי חכמים אחרים בני צנעא".

"בדיקת המסורת המשתקפת במהדורה זו מלמדת, שיש לה כמה מעלות טובות: יש בה שפע של גרסאות , שהן תוצאה של תיקון הטקסט על פי מקורות שונים, שנהוג להשתמש בהם בעת לימוד התלמוד הבבלי בצנעא, רובן המכריע מכוון לגרסאות שבכתבי-היד של התלמוד; מסורת הקריאה המשתקפת בניקוד היא משובחת, ושורשיה נטועים במסורות הקריאה של בבל של תקופת הגאונים; היא משקפת יפה את מסורות הקריאה השונות שנהגו בצנעא".

(יחיאל קארה "מסורות הקריאה המשתקפות בניקודו של התלמוד הבבלי על פי מסורת תימן" בתוך; ספר שבטיאל, מחקרים בלשון העברית ובמסורת העדות עמ' 203-188 הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, עמותת "אפיקים" לתחיה רוחנית וחברתית ומשפחת שבטיאל, רמת גן, תשנ"ב. בעריכת יצחק גלוסקא וצמח קיסר).

כותב ד"ר צמח קיסר על ניקוד התלמוד ומשנתו בידי הר"י עמר: "עבודתו של הרב ז"ל בניקוד התלמוד אׇרכה כעשרים שנה, ולבד מניקוד התלמוד הבבלי כולו, היא מקיפה גם את המשנה שבּוֹ. נוסף לניקוד – פיסק הר"י עמר את טקסט המשנה והתלמוד, ואף הֵעיר הערות גיליון מרובות, שעניינן מסורת–הגייה נוספת, נוסח שונה או פירוש.

הר"י עמר היה תלמיד-חכמים מובהק, שקנה את לימודו בצנעא שבתימן, בעת שיצק מים על ידיהם של הגדולים שבתלמידי החכמים בתימן. מסורת ההגייה ששימשה בפיו היא זו שהילכה בצנעא ובסביבותיה בדור האחרון, טרם עקירתה של יהדות תימן לא"י. גם לאחר עלותו ארצׇה, לא פסק פומיהּ מגירסא, והיה לעֵי באורייתא בערָבין ובשחָרין אצל גדולי החכמים שעלו מתימן... ניקודו של הר"י עמר מעולה ומשובח, המייצג אל-נכון מסורת מקורית ועתיקה, וראוי להישען ולהיתמך עליו כמייצג מובהק של מסורת תימן".

(ניקוד התלמוד ומשנתו בידי הר"י עמר מאת ד"ר צמח קיסר בתוך: ספר משנה מסכת אבות, מהדורת צמח קיסר. מנוקדת על-פי מסורת תימן, ע"מ י"ז-י"ט, הוצאת 'משגב ירושלים' – המרכז למחקר ולהוראה של מורשת יהדות ספרד והמזרח, ירושלים, תשס"ב).

טקסים ופרסים

בטקס חגיגי שנערך לכבודו של הרב יוסף עמר עם צאתם לאור של הכרך הראשון, מסכת ברכות כולל משניות סדר זרעים, וכרך שני, מסכת שבת, ביום שני ד' דחוה"מ סוכות, י"ט בתשרי התשמ"א (29.9.1980) ב"היכל שלמה" שבירושלים בהשתתפות קהל רב, רבנים ותלמידי ישיבות, ובהשתתפותם של כבוד מו"ר הרב יוסף קאפח, הרב יוסף עמר, הרב פרופ' עזרא ציון מלמד, הבלשן מר יצחק שבטיאל, מר דוד ברגמן, סגן ראש העיריה ואחרים, ובהנחיתו של הסופר מר יוסף שער ועוד שיבחו כל הדוברים את מפעלו האדיר של  הרב יוסף עמר, וציינו את בקיאותו של המהדיר בניקוד התלמוד הבבלי בשלמותו, על פי מסורת הניקוד והקריאה של יהודי תימן.

בסיום טקס מרשים זה, נשא דברים  הרב עמר, ואמר כדברים האלה:

"במעמד קדוש זה, חובתי לתת שבח והודיה להשם על שעזרני וחזקני, ונתן לי כח לעשות חיל. חיל לשמור על מסורת קדומה, מסורת אבותינו בתימן, אשר היתה לנחלתם מדור דור.

שמירה זאת, על ידי הניקוד לפי המבטא הצח וההיגוי הנכון במשנה ובגמרא. אודה ה' מאוד בפי, ובתוך רבים אהללנו.

מסורת זו של קריאה מדויקת, וכן כמה מסורות שהיו לנו בתימן, הם נכסים רוחניים יקרי ערך, שחובת כולנו לשמור עליהן כבבת עין, לבל יישכחו חס ושלום. ואם לא נשמור עליהם, נהיה אנחנו החוטאים כלפי הדורות הבאים.

רבותינו וחכמינו הקפידו על דיוק ביטוי על כל אות ואות ועל כל נקודה ונקודה, בין בקריאת התורה והתרגום, בין בקריאת המשנה ובין בתפילה.

כמו כן, הקפידו על מלמדי תינוקות לדייק בלימוד התלמידים אפילו בתרגום אונקלוס, להוציא המילים כתקנן לפי הנקודות: החולם - חולם; והקמץ - קמץ. לא חולם קמץ, ולא קמץ פתח וכדומה. וכן להקפיד על הדגש והרפה, ובזה נתקיימה המסורת עד ימינו אנו.

בחג זה יש שמחה נוספת, והיא סיום התורה והתחלתה, וזה סימן לענייננו. בסייעתא דשמיא, נסתיימה הפעולה הראשונה, הניקוד והפיסוק של המשנה והתלמוד, והתחילה פעולה שנייה, הוצאת התלמוד לאור. כפי שאתם רואים, כרך ראשון, מסכת ברכות, כולל משניות  סדר זרעים. כרך שני, מסכת שבת. ובעזרת השם, בקרוב יצא כרך שלישי, מסכת עירובין. ואני תפילה לפני יוצרי  שיזכני להוציא לאור שאר הכרכים של הש"ס, ונזכה כולנו לראותו שלם בכל בית בישראל ולהגות בו.

הנני מסיים את דבריי בתודה ובברכה למכובדיי הנזכרים לעיל על הטרחה שטרחתם לבוא ולהשתתף לכבוד המאורע החשוב הזה. שתזכו כולכם, ואני עמכם, ל'וזאת הברכה אשר ברך משה', ותזכו לשנים רבות ומועדים טובים".

מהדיר "התלמוד התימני" בלשכת נשיא המדינה

עם צאתם לאור של שלושת הכרכים הראשונים של התלמוד הבבלי המנוקד על פי מסורת יהודי תימן, התקיים ביום י"ח כסלו התשמ"א (26.11.1980), טקס מכובד ומרשים בלשכת נשיא המדינה, מר יצחק נבון. במעמד זה, העניק הרב יוסף עמר לנשיא המדינה את שלושה הכרכים הראשונים של הש"ס המנוקד.

הסופר מר יוסף שער שעמד בראש המשלחת אמר בדבריו לנשיא המדינה, כי הרב יוסף עמר הלוי – מהדיר ששת סדרי המשנה והגמרא, הנציח את מסורות הלשון הקדומות והאמינות בקריאת לשון חכמים ובקריאת הארמית שהשתמרו בפי יהודי תימן. ממצאי הגניזה בקהיר וממצאים אחרים מעידים ששורשיהן של מסורות הלשון שבפי יהודי תימן משתרגים ומגיעים לתקופת הגאונים בבבל.

למעלה מעשרים שנה עסק הרב המהדיר בשקידה ובדבקות שאין דומה לה בההדרת התלמוד בבבלי. הוא הגיה את הכתוב מבחינה עניינית ומבחינה לשונית, העיר בהערותיו סוגיות חמורות ועלומות, פיסק וניקד עפ"י מסורות קמאיות ויש שהניח מילים ופסקאות שלמות ללא ניקוד כי הן משובשות או מיותרות.

נשיא המדינה שאל את המהדיר הרב יוסף עמר ואת רבי יוסף צדוק על שיטת לימוד התלמוד בתימן, על מקורן של הגרסאות שהביא במהדורה החדשה של התלמוד ואף קרא סוגיה מתוך המהדורה החדשה בניקוד הבבלי הקדום וכבקי ורגיל עמד על משמעותן ומקורן של הגרסאות המובאות במהדורה החדשה של הרב עמר.

נשיא המדינה אמר שמפעלו של המהדיר הוא מפעל אדירים ונועד להציל מאובדן ושכחה מסורות חשובות של עם ישראל, ויש לחשוב על דרכים שיש בהן כדי להקל על הרב המהדיר בהוצאה לאור של שבעה עשר הכרכים הנותרים. אין להעלות על הדעת, הטעים נשיא המדינה, להעמיס נטל כבד ונכבד כל-כך על שכמו של יחיד שגילה תודעה של שליחות והשקיע מיטב אונו והונו במפעל הצלה של נכסי רוח לאומיים.

את שקדנותו הרבה של הרב עמר בהקמת המפעל הנכבד הזה, כינה נשיא המדינה "מפעל אדירים". בטקס זה השתתפו גם: הרב יוסף צדוק (צאלח), הסופר מר יוסף שער, ובנו של הרב המהדיר, מר משה עמר.

כמו כן התקיימו טקסים מרשימים ורבי משתתפים לרגל זכייתו של הרב יוסף עמר בשני פרסים יוקרתיים: בשנת התשמ"ה (1985), הפרס לספרות תורנית ע"ש הרב קוק, מטעם עירית תל-אביב; ובשנת התשמ"ז (1987), פרס ירושלים לספרות תורנית ע"ש הרב עוזיאל. בטקס זה, נטלו חלק הרה"ג יוסף קאפח, והרבניים הראשיים לירושלים, הרב יצחק קוליץ והרב שלום משאש, חברי ועדת הפרס, ואישי ציבור אחרים.

תוכנית שידור ב"קול ישראל" ששודרה בשנת התשמ"ג, 1983 לרגל הוצאתו לאור של התלמוד הבבלי עפ"י מסורת יהודי תימן.

ראיון עם הרב יוסף עמר, מנקד ומגיה התלמוד הבבלי עפ"י מסורת יהודי  תימן ועם פרופ' שלמה מורג, המנהל המדעי של מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

שאלת המראיין: הרב עמר, מה המיוחד במפעלך בניקוד התלמוד לפי מסורת תימן?

הרב עמר: " להשריש את המסורת שלנו שלא תשתכח מדור דור. אז ניקדתי במבטא שלנו, בתיקון של תיבות שדורשות תיקון . תיקנתי אותם בשוליים. ניקדתי אותם כמו שאנו קוראים. ישנם נוסחאות שהעתקתי אותם או מהרי"ף או מרבנו חננאל או מהרמב"ם או משאר הגאונים. העיקר הוא שלא תשתכח מסורת עדת תימן בכלל.

המניע הוא, כיוון שאנחנו רואים בארץ הדרדרות של לימוד התלמוד לפי המסורת שלנו, בפרט הצעירים. אז לפי בקשת שלמה מורג- ביקש ממני לפני יותר מעשרים שנה שאני אנקד לו מסכתות".

שאלת המראיין: פרופ' מורג, מה מיוחד בניקוד התימני?

פרופ' מורג: "ראשית-ברכה נאמנה לרב עמר שלקח על עצמו את ניקוד כל התלמוד, דבר יוצא מן הכלל. עצם המשימה האדירה הזאת וכבר הופיעו ארבעה-עשר כרכים של התלמוד הבבלי. המסורת התימנית של התלמוד הבבלי היא בעלת חשיבות רבה קודם כל מפני שאיננה תלויה בדפוסים. בהרבה מאות ואלפים של תיבות, המסורת החייה שונה מן הכתיב. לדוגמא: כתוב בתלמוד לילקי שפרושה הוא יכה הוא ילקה, התימנים קוראים ללקה ולא לילקה שפרושה הוא ילקה. או למשל המילה תסברא – המשמעות היא האם אתה סובר אותה את ההלכה. בני תימן קוראים תסברה בהא מופקת ואינם מתחשבים ב-א' וכאלה רבות של מקרים כאלה שכבוד הרב עמר העיר עליהם במפורש.

שנית – המסורת התימנית של הארמית בתלמוד היא היחידה שיונקת מקהילות בבל של תקופת הגאונים והוכחנו זאת במפעל מסורות הלשון של עדות ישראל. יהדות תימן היא היורשת של יהדות בבל והתלמוד הבבלי הגיע לתימן ובני תימן הצטיינו בשמירה על המסורות ושמרו גם על הדבר הזה.

שאלת המראיין: איך התימנים שמרו על מסורות אלו?

פרופ' מורג: התימנים דבקו במבטא ובצורה בקריאת המקרא, בקריאת המשנה, בקריאת תרגום אונקלוס, תרגום יונתן להפטרות וגם בקריאת התלמוד. עקרון התימני הוא אם אין גרסה סברה מניין? כלומר אם הגרסה אינה מדוקדקת כל הצורך הסברה לא תיכון. ואומנם הניקוד של הרב עמר מאיר את הגרסה ואת הסברה. צורת המילים מפרשת והתלמוד מתפרש. אני רואה בניקוד של הרב עמר לא רק ניקוד מבחינת שמירת המבטא כפי שאמר כב' הרב עמר, אלא זה מבצע של פירוש. ואנו לפני שנים רבות במפעל המסורות הלשון של האוניברסיטה העברית הקלטנו את כל המשנה והתלמוד עפ"י מסורת תימן, כדי שמסורת זו תישמר לדורות הבאים".

שאלת המראיין: הרב עמר, איך עבדת? מניין לקחת את המסורות הללו?

הרב עמר: "זאת תורה שבעל-פה מדור דור. כך למדנו מפי הרבנים שלנו, שלמדו מפי הרבנים שלהם וזאת לפי הקריאה".

פרופ' מורג: "היו ימי עיון למורשת יהדות תימן לתלמידי חכמים והקלטנו במקביל עשרה תלמידי חכמים בקריאת הגמרא והקלטנו אותם בחדרים נפרדים והקריאות היו זהות. זוהי מסורת יציבה, מסורת נאמנה, מסורת שהיא משקפת ממש את לשון התלמוד. יש לי כבר תלמידים שמלמדים את הארמית של התלמוד ואת הקריאה התימנית ומסתייעים במסורת התימנית".

שאלת המראיין: הרב עמר, מה הביא אותך לעבודה הזו? מדוע הקדשת כל-כך הרבה שנים לניקוד התלמוד?

הרב עמר: " מרוב חשיבות העניין. זהו שנתן לי את החשק לעזוב הכל, את תאוות העולם. אין לי בבית שום דבר מאלה ה... מהבוקר אני קם להתפלל, לאכול ולעבוד עד הערב. מתפלל מנחה וישן מוקדם – הכי מאוחר ישן בשעה שבע וקם הכי מאוחר בשעה שתים-עשרה עד שתים-עשרה וחצי עד הבוקר".

שאלת המראיין: הרב עמר, מה שיטת עבודתך?

הרב עמר: " לוקח את התלמוד ולוקח את הקולמוס ומנקד מן הזכירה".

פרופ' מורג: "יש עוד עקרון גדול – אחרי שעבר פעם אחת חוזר עוד פעם עד שמוציא מתחת ידו מלאכה נקייה. לדוגמא כמה המסורת נהירה מבחינה לשונית. אנו משתמשים במילה בר אוריין –מה המשמעות? המסורת התימנית היא בר אוריין – צורת הריבוי של אורייתא, זאת אומרת בר אוריין היא בן תורות".

הרב עמר: "לשאלתך לגבי הקריאה של עשרה בני אדם, שאל אותי נשיא המדינה למה כולכם קוראים קריאה אחת, קריאה אחידה – מהי שיטת הלימוד שלכם? תשובתי – השיטה שלנו, כפי שהזכיר הרב קאפח, הרב קורא, אחר כך חוזרים כולם בבת אחת דהיינו שינון. ולכן כולנו קוראים קריאה אחת".

שאלת המראיין: הרב עמר, האם הסתייעת בפרשנים כמו רש"י וכמו התוספות?

הרב עמר: " בוודאי – לפעמים לעניין הלכות".

פרופ' מורג: " הרב עמר יודע בעל-פה הכל. תלמידי חכמים והמסורות שבידיהם היו חשובות להם מאד. העברית והארמית היו להם לשונות תרבות והערכתם היתה מרובה".

תקופת חוליו ופטירתו

בשנת התשמ"ה (1985) חלה הרב יוסף עמר במחלה קשה. על-אף מחלתו זו התאמץ לתפקד כהרגלו כמדי יום והמשיך בסדר יומו הרגיל עוד מתימן, להשכים בחצות הלילה ללמוד תורה וללמדה. גם בתקופת חוליו שנמשכה כ- 3 שנים התעקש לשרת את עצמו גם בפעולות פעוטות ולא להזדקק לשרותם של אחרים ובוודאי שלא להטריח אנשים למענו.

ביום שני, כ"ו בכסלו התשמ"ט (4.12.1988), ליל שני של חנוכה, נפטר הרב יוסף עמר בביתו שבשכונת גונן בירושלים, והוא כבן שבעים ושמונה שנה.

למחרת בבוקר שודרה ברדיו, מספר פעמים, ההודעה על פטירתו:

"בירושלים מת אמש, לאחר מחלה קשה, הרב יוסף עמר, מגדולי רבני תימן, בן 78 היה. על מפעל חייו, הגהת התלמוד הבבלי וניקודו עפ"י מסורת יהודי תימן זכה בפרסים לספרות תורנית מטעם עיריית ירושלים ותל-אביב. הלוויתו תצא היום בשעה אחת וחצי בצהריים מביתו ברח' ביל"ו 8, בירושלים". 

בלוויתו שיצאה מביתו שבירושלים, השתתף קהל רב שהגיע מכל חלקי הארץ בעקבות פרסום מותו בכלי התקשורת ובהם רבנים, תלמידי ישיבות, חוקרי לשון, אנשי אקדמיה ורבים רבים ממוקירי זכרו.

בין המספידים אותו היו הרה"ג יוסף קאפח והרה"ג רצון ערוסי רבה של העיר קריית-אונו.

הספד כבוד מורנו הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל על הרה"ג יוסף עמר זצ"ל

...חוץ ממנו. נוסף על כך, ההערות שלו, [...] לפני על נוסחאות [...] על נוסחת הרמב"ם, הרי"ף, רבנו חננאל, גם אותם שעסקו [ב...] לא היתה להם גישה לנוסחאות העתיקות, הוא היחיד המוכשר לעשות את זאת, [...] בטוב טעם ודעת ובתבונה. נכון, קדם לו [...] הב"ח, בעל הבית חדש, אבל הייתי אומר הב"ח לא כתיקוניו, לא מסברא – "צריך לומר", [...] חברנו כל תיקוניו הם מסורות, [...] הרי"ף הרמב"ם ורבנו חננאל. הערה נוספת, מפעלו האדיר אשר לא יסולא בפז, הוא הפיסוק לפי מסורת רבותינו בתימן, יצאו ש"סים מפוסקים, אבל בבקיאות עצומה בניתוח המשפטים אין כמו[?] ש"ס זה.  נוסף על כך, מעולם לא ראיתי ש"ס שלם מנוקד, נקדו משניות, נקדו הרמב"מים, פעמיים ושלוש, אבל ש"ס שלם, לא אצל עדתנו, ולא אצל עדות אחרות. מעולם לא יצא לאור ש"ס שלם מנוקד ומואר ומוער, כפי שעשה חברנו המנוח הרב יוסף. התלמוד מספר,  כי ריש לקיש כאשר נפטר ההוא מרבנן דהוא דריש בתליסר מתיבתא אמר: ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבא. לעומתו רב נחמן, כשנפטר אדם גדול שהיה בקי, ספרא וספרי ותוספתא ביקשו את רב נחמן שיספיד אותו, אמר: מה אני אספיד אותו? הא צנא דמלי סיפרי דחסר. כלומר לא נדנד [?] לרבים. חברנו המנוח הרב יוסף מלבד מה שקבע עיתים לתורה בבית מדרשו, רבים שמעו לקחו, אבל לא זאת, אפשר לומר דרש בתליסר מתיבתא, הרמב"ם ב"מורה" אומר, שמי שיושב ולומד בבית המדרש ומלמד בבית המדרש, שומעים את לקחו עשרה, עשרים ומאה, נפטרו אותם המאה, נפטר כל לימודו. אדם הכותב את תורתו, כפי שעשה חברנו המנוח הרב יוסף כאילו דרש בפני אלפים ולא רק אלפים בדור הזה, אלא אלפים גם בדורות הבאים. עליו אפשר לומר בבטחון, גברא רבה דחסרא ארעא דישראל. מלבד מדבר [?] זה שאמרנו, ששקידתו בלימודים היא שעמדה לו לעשות את מפעל הגדול הזה, חברנו יוסף היה איש הדעת והתבונה [...] בדעותיו שומע את בן שיחו, משיב דברים נכוחים, איש הענווה, שיחתו נאה עם הבריות, עליו הכתוב אומר: וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (ישעיהו מט ג).  פעולותיו אלה העומדים לדורות, הם יעמדו לו, ועליו נאמר: וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ (ישעיהו נח ח). אשריו ואשרי חלקו. הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב ד).  

הערות:

1. תמלול ההספד של מו"ר הרה"ג יוסף קאפח נעשה ע"י ר' איתמר כהן ור' שלום פנחס-כהן הי"ו.

2. הקלטת הספדו של מו"ר  הרב יוסף קאפח קשה לשמיעה ולכן לא ניתן היה לתמלל בשלמות את הספדו.

הספדו של מו"ר הרה"ג רצון ערוסי שליט"א , רב העיר קריית-אונו ויו"ר הליכות עם ישראל  וכיום גם חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל:

"בשבילנו הדור הצעיר אינו מקבל אלא מורה ורב גדול ולכן בשבילנו הדור הצעיר היום יום חושך ואפלה. היום מאור גדול הסתלק מאתנו. מורי ורבותי, אכן באמת רבו המאלמים אלומים אבל אלומתו של יוסף קמה וגם ניצבה. יש לה יחוד לאלומתו של יוסף מבלי להטיל דופי משום שבו משום אלומה משום שעסק בתורה. לאלומתו של מורנו ורבנו הרב הצדיק, העניו הרב יוסף יש משמעות מיוחדת במינה. לא בכדי אפילו השמש והירח משתחווים לו למו"ר ר' יוסף אשר השכיל לחמש את ארצנו, אשר השכיל לדעת שעתה יש שנות רעב. היו הייתה יהדות תימן עם שובע של תורה, עם שימור כל אוצרותיה והנה דווקא בארץ הקודש בשעה שאנחנו מצויים פה והרבה שיטות מתחרות עם שיטה קדמונית, עם שיטה מקורית שלא כולם השכילו להכיר אותה. והנה נמצא החכם והנבון והעניו אשר בספר מקדש שמו של יתברך והשם יקרא על שמו עדות ביהוסף שמו ועתה יש עדות לכל באי עולם שהמפעל אשר שקד עליו במשך עשרים שנה בצינעה ובענווה זאת תהיה עדות לכל באי עולם כי אכן יש תורה מצוייה כסולת אשר לא באה כתוצאה מחוכמת חכמיו אלא מקבלה מסורה מדורי דורות. שום היגיון ושום חוכמה לא יכולים ליצור תורה שבעל-פה. תורה שבעל-פה נמסרת על-ידי מוסרי הוראה מתאימים אשר יודעים לשמר אותה. בשעה, שמורי ורבותי, עמדה תורה להשתכח מישראל הרי עזרא בא וייסד את התורה, עלה מבבל. בשעה שעמדה התורה להשתכח מישראל בא הלל וייסד את התורה, מבבל הוא בא. ואכן למרות מרכזיותה של ארץ הקודש סוף סוף החרש והמסגר מיטב חכמי ישראל הוגלו מארץ ישראל לבבל. מעתה בבל הפכה להיות מקור ההוראה, מקור התורה בעל-פה ורק עזרא שעלה מבבל והחזיק את המסורת האמיתית יכל בארץ הקודש לחדש ולייסד את התורה והיה זה יום נתינתה מחדש כאילו היה בזמן משה רבינו וכך הלל העניו אשר גם כן למרות שהיו כאן חכמי ישראל גדולים אבל הקבלה האמיתית נשתמרה בידו והוא שמר את דברי רבותיו, אפילו על לשונות משובשים לא סר ימין ושמאל מדברי רבותיו. הוא שזכה לייסד את התורה מחדש בארץ הקודש ועליו אמרו הוי ענו, הוי חסיד מתלמידי עזרא הסופר. עזרא שסופר אותיותיה של התורה, עזרא אשר מדקדק בקריאה נכונה. אכן באמת, מורי ורבותי, אבותינו הקדושים הם הם אשר שימרו את שיטת הלימוד של התלמוד, את הכניסה האמיתית, את "ליגרוס איניש והדר ליסבר", את השיטה אשר הולכת הלכה למעשה. וכך רבותי אותו רבי יוסף הצנוע ישב לו לפני מוריו ורבותיו הגדולים וקלט וספג ולא איבד דבר ועלה לארץ הקודש וידע המסורה מבבל הולכת חלילה להאבד, אנחנו עומדים לפני שנות רעב. ואז חימש, חימש את הארץ על זה שפתח [?],  אשר שינה אוצרות, אשר לקח את התלמוד והגיהו מתחילתו ועד סופו. מפעל כביר, מפעל נאמן, אני היום עבדכם הצעיר וכן כל חבריי שעדיין יודעים היכן נמצא מקור האור פותח לפניי את הגמרא בהגהתו ולומד על פיו. בשבילי הוא מורה, בשבילי הוא רב, בשבילי הוא מוסר מסורת, משום כך בשבילי הוא נותן תורה ומשום כך חבל על דאבדין ולא משתכחין. בטוחני שבשעה הזאת השמש והירח, המאורות הגדולים של יהדות תימן בדור האחרון משתחווים לו ואומרים לו יפה עשית, יפה שימרת, מעתה יד ושם יהיה לה לאותה מסורת. יש עוד סיכוי בעז"ה שאנשים יראים ואמיתיים יגלו, רבותי, את התורה אשר נשתמרה מדור דור וזהו יסודה של תורה. אכן, מורי ורבותי, כולנו בשעה הזאת אין לנו אלא להצטער על אובדן המאור הגדול תרתי משמע באישיותו. לא רק במה שהניח את היסודות של התורה שבעל-פה, אלא אישיותו, אצילות, חן, ענווה, נחבה אל הכלים ואדם גדול הוא. לא רבים היום, רבותי, אשר מחזיקים בכתרה של תורה ומקפידים לשמור על הצניעות ועל האצילות ולכן, רבותי, אבידה גדולה איבדנו היום. חבל על דאבדין ולא משתכחין. אשריו ואשרי חלקו".

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב ד).

הרב יוסף עמר זצ"ל נקבר בהר המנוחות שבגבעת שאול בירושלים.

תהי נפשו צרורה בצרור החיים.

לאחר הלוויה שודר בקול ישראל ראיון/הספד עם פרופ' שלמה מורג, המנהל המדעי של מפעל המסורות הלשון באוניברסיטה העברית  בירושלים כדלקמן:

דברי המראיין: "דמות יחודית שהייתה מלאה בכל הידע,  בכל המסורת של יהודי תימן וניסה להעבירה לתוך התלמוד".

פרופ' מורג: "הרב יוסף עמר ז"ל היה איש מופלא. אני זוכר באיזו מידה התרשמתי ממנו כבר לפני למעלה משלושים שנה שפגשתי בו לראשונה. היו לי פגישות רבות איתו שבהם ישבתי ולמדתי מפיו גמרא/תלמוד בנוסח יהודי תימן. בקיאותו היתה עצומה וגם דקוּת אבחנתו והבנתו והוא לימד אותי את המסורת הזאת".

שאלת המראיין: "מה היה הייחוד בניקוד של התלמוד הבבלי לפי מסורת תימן"?

פרופ' מורג: יהודי תימן כעדה הם בעלי המסורה הגדולים של דורנו. הם שמרו לנו מסורות. המסורות התימניות מצטיינות בדייקנות ובאמינות. יש ליהודי תימן כמה וכמה מסורות: מסורת הקריאה במקרא, מסורת הקריאה במשנה, מסורת הקריאה בתרגום הארמי, תרגום אונקלוס ותרגום יונתן. הרב יוסף עמר מנקד בדיוק לפי מסורת צנעא, היא מסורת הקריאה שהייתה נהוגה בקהילת צנעא. הוא לא רק שהוא יחיד, אלא ניקד את כל התלמוד".

"קדמותה: מחקרים הוכיחו שהמסורת התימנית של הארמית של הגמרא ראשית כל במקרים הרבה אין היא תלויה בכתיב של הגמרא. למשל לדוגמא המילה "אתמר" – יהודי תימן כולם קוראים אותה "אתאמר" או מילה הכתובה "ותסברא" הם קוראים אותה בה"א מופקת "ותסברה", כלומר הם אינם תלויים בכתיב בהרבה מאד מקרים. ולפי מחקר משווה וכתבי-יד של הלכות פסוקות אפשר להראות שבעיקרה היא חוזרת לתקופת הגאונים. המסורת גם מפרשת הרבה מן המילים בעצם הקריאה".

"חשיבותו של הניקוד – הוא בכך שהוא הניקוד היחיד המשקף מסורת יציבה שנשתמרה דורות בפי עדה שהקפידה באופן מיוחד על הדיוק והלשון והעקרון התימני הוא אם אין גרסה סברה מניין ? כלומר אם הגרסה, הנוסח, קריאתו המבוארת והמפורשת איננה בהירה ומאירה ומדוייקת הסברה שלך איננה יכולה להיות בנויה על יסודות יציבים. הרב עמר לקח על עצמו את המפעל הגדול של ניקוד כל התלמוד כולו ולא זו בלבד שהוא ניקד, אלא הוא הוסיף מאות ואלפים של הערות שוליים מאירות ומבהירות שיש בהן גם הערות, גם הגהות בנוסח הגמרא לפי מקורות שבעדה שבעל-פה וגם לפי מקורות שבכתב. המפעל שלו מיוחד במינו והיתה לי הזכות הגדולה לפני שנים רבות לעמוד על ידו שהוא בתחילת הדרך, בתחילת המפעל ואני מעודד אותו להמשיך וללכת. בקרב העדה באותם השנים חשיבותה של המסורת נראתה טבעית כלומר זה היה נכס שחשיבותו וערכו הגדולים לא היו מודעים לבני העדה, ועכשיו זה מודע. יש בזה ערך רב וגם קיבלתי מכתב מארה"ב שגם שם משתמשים במהדורת התלמוד של הרב עמר ז"ל ונהנים מאד מן האור שהיא זורעת על התלמוד, על הנוסח ועל הבנתו. זהו מפעל גדול".

כתב, ליקט וערך : משה בכה"ר יוסף עמר הלוי.  כסלו התשע"ט, דצמבר 2018

לקריאה נוספת:

  • ההקדמה וכן דברי סיום (כרך כ') של הרב יוסף עמר במהדורת התלמוד הבבלי המנוקד על ידו על פי מסורת תימן, כרכים א-כ, תש"מ ואילך, הוצאת המנקד, ירושלים.
  • "סימני הניקוד והקריאה על-פי מסורת יהודי תימן", בתוך: מהדורת התלמוד המנוקד על-פי מסורת תימן.
  • הרב יוסף קאפח מבוא לתלמוד הבבלי, בתוך: מהדורת התלמוד המנוקד על-פי מסורת יהודי תימן.
  • פרופ' שלמה מורג, "מסורת תימן של לשון התלמוד", בתוך מהדורת התלמוד המנוקד על פי מסורת תימן.
  • ד"ר יחיאל קארה, "תלמוד בבלי מנוקד על פי מסורת הקריאה של יהודי צנעא", "פעמים 10", הוצאת מכון בן-צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ב, 1981, עמ' 138-134.
  • "מסורות הקריאה המשתקפות בניקודו של התלמוד הבבלי על פי מסורת תימן בידי הרב יוסף עמר", מאת ד"ר יחיאל קארה, בתוך ספר שבטיאל, מחקרים בלשון העברית ובמסורת העדות, תשנ"ב, עמ' 203-188, הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, בעריכת פרופ' יוסף טובי.
  • "הארמית הבבלית במסורת תימן על פי ניקודי הרב עמר בשתי מהדורות של מסכת מגילה", מאת ד"ר יחיאל קארה, בתוך "תימא", כתב עת לחקר יהדות תימן ותרבותה, תשנ"ג, עמ' 28-6, הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, בעריכת פרופ' יוסף טובי.
  • "מסורות התימנים בלשון חכמים, על פי מסורת הקריאה במשנה מסכת כלים", מאת ד"ר יחיאל קארה, בתוך: מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, התשנ"ו, עמ' 426-405, הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים ומוסד ביאליק, בעריכת פרופ' משה בר-אשר.
  • "ניקוד התלמוד ומשנתו בידי הר"י עמר", מאת ד"ר צמח קיסר, בתוך: משנה מסכת אבות מנוקדת על פי מסורת תימן, עמ' יז-יט, הוצאת 'משגב ירושלים'-המרכז למחקר ולהוראה של מורשת יהדות ספרד והמזרח, ירושלים, תשס"ב.
  • ארמית בבלית במסורת תימן:שם העצם, עדה ולשון כד", מאת פרופ' שלמה מורג וד"ר יחיאל קארה, תשס"ב, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים.
  • "מסורות לשון קדומות וגרסאות נוספות במהדורה חדשה של התלמוד הבבלי", מאת הסופר מר יוסף שער, "אפיקים", גיליון עד, שבט תשמ"א, ינואר 1981, עמ' 12.  "תהודה", אגודה לטיפוח חברה ותרבות, בטאון מס' 10, תשמ"ח, עמ' 74-73.
  • הערך: הרב יוסף עמר, בתוך: אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 453-452, הוצאת המכון לחקר חכמי תימן, כתב וערך ד"ר משה גברא, בני ברק, תשס"א.
  • הערך: הרב יוסף עמר בתוך: אתר "ויקיפדיה", האנציקלופדיה החופשית.
  • הערך: הרב יוסף עמר בתוך: אתר "דעת", אנציקלופדיה יהודית.

כתבות בעיתונות באתר "נוסח תימן" – "רבני ומאורי העדה", הרב יוסף עמר, כדלקמן:

  • "מסורות לשון קדומות במהדורה חדשה של התלמוד הבבלי" מאת יוסף שער, "הצופה", ז' מרחשון תשמ"א, 17.10.1980
  • "מפעל אדירים של איש אחד" מאת נעמי גוטקינד, "הצופה", כ"ז כסלו תשמ"א, 5.12.1980
  • "תלמוד בניקוד תימני" (במדור הלכה), "ידיעות אחרונות", י"ז אלול תש"מ, 29.8.1980
  • "מסורות קדומות במהדורה החדשה של הש"ס הבבלי", "הצופה", כ' תשרי תשמ"א, 30.9.1980
  • "תלמוד בבלי/מסכת ברכות וסדר זרעים"(במדור יהדות), "הארץ", 31.10.1980

מפעל יחיד, שנמשך עשרים שנה, הציל מתהום הנשייה את:

  • התלמוד התימני", מאת מנחם רועי, "ידיעות אחרונות", ו' כסלו תשמ"א, 14.11.1980
  • ספר.. "ובואי תימן", משה זינגר, "כל העיר", י"ג כסלו תשמ"א, 21.11.1980
  • "רשמקול חי של מורשת דורות" יעקב רבי, "על המשמר", ט"ז באדר א' תשמ"א, 20.2.1981

 הושלם מפעל חיים:

  • ניקוד המשנה והגמרא במסורת יהודי תימן", "מעריב", י"ז טבת תשמ"ג, 2.1.1983

לשמיעה:

  • הקלטת מארי יוסף עמר משנת התשכ"ו, 1966 אשר מציג את טעמי הקריאה במקרא לפי נוסח יהודי תימן, באתר "יוטיוב".
  • קטעי הקריאה במקרא, במשנה ובגמרא על-פי מסורת יהודי תימן מפי הרה"ג מארי יוסף עמר זצ"ל באתר "נוסח תימן", "רבני ומאורי העדה".
  • ראיון בשידורי "קול ישראל" התשמ"ג, 1983 עם הרב יוסף עמר ועם פרופ' שלמה מורג לרגל הוצאתו לאור של התלמוד הבבלי על-פי מסורת יהודי תימן באתר "נוסח תימן", "רבני ומאורי העדה".
  • ההספדים בלוויתו של הרב יוסף עמר זצ"ל באתר "יוטיוב".
  • ראיון/הספד בשידורי "קול ישראל" של פרופ' שלמה מורג עם פטירתו של הרב יוסף עמר זצ"ל באתר "נוסח תימן", "רבני ומאורי העדה".

 

תאריך: 
20/12/18 י"ב טבת התשע"ט
x

Audio Playlist