ל'ג לעומר - התובנות החברתיות, הלאומיות והאמוניות

ל"ג בעומר, כבר ידוע ומפורסם בימינו שהוא יום שמחה, אבל לפי דין התלמוד אין לכך שום זכר. רבנוהרמב"ם, שהוא נאמן וצמוד לדין התלמודי, אפילו לא מנה את היום הזה בין הימים שאין נופלים בהם על פניהם, כלומר: יום רגיל שאומרים בו תחנון. יוצא איפוא של"ג בעומר, שבימינו התפרסם כיום שמחה, ניתן לומר שהוא "תוצרת כחול לבן", דהיינו תוצרת של הדורות האחרונים שכנראה זקוקים ליום הזה.

זקוקים ליום הזה בשני היבטים: ההיבט האחד - סוף סוף בין אדם לחברו, שזה דבר שטעון תיקון. צריך לזכור שאם התלמוד ייחס את פטירתם של תלמידי רבי עקיבא בגין העובדה שלא נהגו כבוד זה בזה, הרי שאנחנו צריכים לתת את דעתנו על הדינים של בין אדם לחברו. דבר נוסף: עלינו גם כן לדעת להכיר את התורה על תכונותיה, על סודה. לא רק להכיר את התורה בנגלה שבה, אלא גם בנסתר שבה. כתוצאה מכך, האדם ידע להתפעל לא רק מחוכמת התורה, אלא מנותן התורה, שהוא הקדוש ברוך הוא, בבחינת "דע את אלוהי אביך ועבדהו".

והנה ראו זה פלא, ביום הזה של ל"ג בעומר כמה התלכדו סביב השמחה בו. אפילו אחים יקרים חילונים, שאין להם שום קשר לא לסתרי תורה ודאי ווודאי לא לשום דבר שהוא בקדושה, בכל זאת התלכדו סביב היום הזה. מדוע? משום שיש בו ביטוי למלחמת מגן, למלחמת קיום, שגם זה חשוב.

"מזה ומזה אל תנח ידך". אי אפשר שעם ישראל יתקיים אם איננו יודע להילחם על קיומו. שהרי כבר אפילו משה רבנו, ברגע שעמלק בא - "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" - ציווה משה רבנו את יהושע, בחיר תלמידיו: "צא הילחם בעמלק, ואני, ואהרון וחור נעלה לראש הגבעה ונתפלל". זאת אומרת, אנחנו צריכים לדעת שכוח המגן של עמנו הוא במלחמה בכוח מגן לוחם, ובכוח של יהדות, ובכוח של תפילה, ובכוח של תעניות. "מזה ומזה אל תנח ידך", שמכוח זה בני עמנו יכולים להיוושע.

ולכן, מאחר וראו בתלמידי רבי עקיבא לא רק את הסיבה שלא נהגו כבוד זה בזה, אלא גם ראו בהם כתלמידים אשר יצאו להילחם בציווי רבם, רבי עקיבא, שראה במרד בר כוכבא מלחמת מצווה והוא תמך בה ותלמידיו יצאו להילחם - הרי שאנחנו רואים בכך שמלחמת המגן, מלחמת הקיום של עמנו, היא מלחמת מצווה, שאפילו תלמידי חכמים יוצאים מלימודם ומשתתפים במלחמת המגן של עמנו, מצאנו למדים. גם אחים יקרים הרחוקים מתורה ומצוות מתחברים ליום הזה בגלל ההכרה בצורך שעמנו יילחם על עצם קיומו ובוודאי על עצם ישיבתו בארצו.

ומצד שני, כאמור, אנחנו כולנו מקבלים את העובדה שחייבים לבדוק היטב את מערכת היחסים החברתית בין אדם לחברו. אבל יש לזכור את הפסגה: שהתורה היא אורה, שהתורה היא חוכמת קודש, שהתורה לא רק מנחה אותנו איך להתנהל, אלא התורה "מחכימת פתי". ולכן עלינו להציב במרכז הלימודים שלנו, של ילדינו ושל כולנו את לימוד התורה, כי "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".

יזכה אותנו הקדוש ברוך הוא שאכן באמת, כתוצאה מל"ג בעומר הזה, נתלכד כולנו ללא הבדל סביב ייעודו של עמנו, ונהיה עם השם בארץ השם על פי תורת השם, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן ואמן.