שמואל הנביא שלמרות שהיה עדין נפש שיסף את אגג העמלקי ובכך למד אותנו מהי הדרך ההלכתית לטפל בנוחבות האכזריים
freepik.com
בית המשפט העליון נדרש לדון בעתירות, בעניין בקשה שהוגשה על ידי ארגוני שמאל לאפשר ביקורי הצלב האדום אצל הנוחבות ימח שמם וזכרם. ומטבע הדברים יש טענות שונות בעניין. יש הטוענים: "השתגעתם? אתם באים לדרוש ביקורי צלב אדום אצל נוחבות, בזמן שעוד אפילו לא יודעים היכן החטופים שלנו? והם לא מוכנים לתת לנו את שמותיהם, לא אומרים לנו מי מת ומי פצוע. ואתם כאן נדרשים לבוא ולתת ביקורים של הצלב האדום? קודם כל תנו לנו את רשימת החטופים שלנו ואת מצבם, ואחר כך אולי נדון בעניין הזה."
ויש כאלה שאומרים: "לא, מדינת ישראל צריכה להיות מדינה מתוקנת, ולנהוג כפי שנוהגות האומות המתוקנות בעולם." מהי הדרך הנכונה בעניין זה?
התשובה לכך נמצאת במעשה שהיה במלחמת ישראל בעמלק. ברגע ששאול המלך הצליח ללכוד את אגג מלך עמלק, למרות שהיה צריך להרוג אותו במהלך המלחמה, הוא שבה אותו בשבי, ואז שמואל הנביא שהיה מורם מעם הידוע בצידקותו ובחסידותו, לקח את הסייף וחרץ את אגג העמלקי. ולא רק זאת, אלא שמואל גם אמר: "כאשר שיכלה נשים חרבך כן תשקל מנשים אמ, וישסף שמואל את הגג לפני ה' בגלגל".
הרלב"ג אומר דבר מעניין. לפני שהרג שמואל את אגג, אגג ראה את שמואל ואמר: "אכן סר מר מוות." הרלב"ג מפרש, שכשאגג ראה את צורתו של שמואל, הוא הבין את גודל חסידותו ורחמנתו, ואמר "סר מר המוות" כי הוא הבין שמי שסרה מעליו מרירות המוות כי ראוי שמואל לרחם עליו. שמואל הבין שהוא חושב שיינצל על ידי מידותיו הרחמניות ולכן אמר לו: אתה צודק, כמו שאתה חושב שישראל רחמנים, אבל תדע כי מות תמות מיתה אכזרית, וזה ראוי לך מידע כנגד מידה. כשם שהרגת בעליהם של נשים, כן תשקל מנשים אמך במותך.
מכאן אנו רואים דבר מעניין מאוד: שמואל הנביא, החסיד והצדיק, לכאורה באופן טבעי היה צריך לנהוג בעדינות. אך כאן הוא קיים את המצווה בצורה מובהקת ואמר שיש להודיע לכל העולם כולו מהי 'מידה כנגד מידה'. לא בגלל אכזריותו של שמואל, אלא בגלל הצורך להראות לעולם כולו מה סופם של רשעים אכזריים ומושחתים.
בנסיבות כאלה אין מקום לעדינות, בנסיבות כאלה גם עדין הנפש כמו שמואל הנביא, מבין שצריך לצרוב בתודעת העולם כולו שמגיע לאדם כזה להשחית אותו לגמרי ולשסף אותו, קרע לו את הצורה עם הסייף וחתך אותו לגמרי. שמואל הבין שצריך להראות לעיני כולם את הסבל שמגיע לרשעים, ולכן הוא פגע באגג בצורה קשה מאוד.
חכמי הדורות כתבו פירושים נוספים כדי להדגיש את אכזריות המעשה, כמו שיש המפרשים שהאדם הזה היה צריך להיפגע בצורה קשה במיוחד כדי להמחיש את הסבל שהגיע לאותו עמלקי. "התחיל מחתך בשרו כזית ומאכיל לנעמיות.. שברר לו מיתה מרה". אני לא יודע אם זה בפועל היה ככה. אבל הדרשנים רצו להראות לכם שבדברים כאלה כשיש אכזרים כאלה כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים, ולכן מקצינים המפרשים בפירושם כדי שאנחנו נהיה חזקים במאבקינו נגד המושחטים והפושעים והצוררים הרעים האלה.
ועוד הוא מביא דרשה "רבנן אמרי העמיד ארבעה קונדסים ומתחו עליהם... כך ממיתין את השרים מיתות חמורות". שוב, אם היה ככה או לא - אינני יודע. אני רק יודע שדברי חכמים באגדה מעצימים את המוות הזה שעשה שמואל לאגג, וזאת בכוונה כדי שאנחנו נדע שאמנם אנחנו מצווים על הרחמים כי זה מידתו של הקדוש ברוך הוא, "מה הוא רחום אף אתה היה רחום", אבל בנסיבות כאלה אין מקום לרחמים.
"רבי שמואל בר אבדימי אמר בדיני עכו"ם דנו, לא בעדים ולא בהתראה, רבי אומר סרסו, דכתיב ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך"
כלומר, מה אומות העולם היו עושים בנסיבות כאלה? הדרישות חכמים את התודעה שאסור לרחם על אכזרים כאלה. נכון יש משפט ועוד יהיה משפט, אבל לבוא ולדרוש כל מיני דרישות כאלה אשר יש בהם מן ההומניות מן הרחמנות, על זה אמרו שאין מרחמים על אכזרים כאלה. לא בגלל שאנחנו צריכים להיות אכזריים, אלא למסור מסר לעולם כולו שכך צריך להתנהל עם אכזרים פושעים כאלה.
תגיות
26/08/24 כ"ב אב התשפ"ד