מהו הסדר הראוי לחוג את יום מתן תורתינו מבלי לפגוע בקדושת החג?

 

בארץ ישראל התפשט מאוד המנהג של ללמוד כל הלילה. בעולם הישיבות, בדרך כלל לא לומדים את התיקון, אלא לומדים גמרות, כל אחד לומד מה שהוא רגיל ללמוד. אבל בעולם בעלי בתים, נוהגים לומר את התיקון.

 

הפוסקים התריעו שלא יעלה על הדעת שאדם יושב ללמוד תורה ושר ומפייט באמצע כדי שלא יירדם, ושותה או מבלה בשיחה בטלה או שירה יותר מאשר בלימוד תורה. תיקון כזה לא ראוי. אלא אם כבר אתה לומד, תלמד את התיקון או תלמד כמו בעולם הישיבות גמרות והלכות.

 

גם בתימן אלו שחרגו מהתיקון החליטו ללמוד את ספר המצוות של הרמב"ם כדי שהלימוד יהיה פורה ומשמעותי, כי אם אתה לומד את ספר המצוות, זה כמו שאתה מקבל את מצוות התורה כולה. לכן כל אדם ואדם יעשה לפי מנהגו ובלבד שיכוון את ליבו לאביו שבשמיים.

 

הנקודה שצריך לשים עליה דגש היא לא לפגוע בשמחת יום טוב. יש מאלה שנוהגים ללמוד כל הלילה, ולכן ישנים בערב קודם כדי שיהיה להם כוח לא לישון בלילה. כפי שאמרנו, לומדים ושרים וכו'. אבל אם הם ישנים גם ביום, ולא מקיימים סעודת חג כראוי עם שמחת חג כראוי, אלא ישנים גם בערב החג וגם ביום החג, אז מה הועילו החכמים בתקנתם? הרי כל המנהג של לימוד כל הלילה הוא לפי מה שנאמר בזוהר, כתיקון לאבותינו שישנו בליל מתן תורה ולא התכוננו כראוי למתן תורה. אם לא לומדים בלילה כראוי, מה הועילו? במיוחד אם למחרת אין שמחת יום טוב וישנים ולמחרת גם לא לומדים כרגיל כי ישנים. אז יצא שבסופו של דבר הפסדנו מכל העניין הזה. לכן חכם יכלכל את מעשיו בתבונה, ירצה לקיים את המנהג - יקיים, אבל ישמור על קדושת היום ועל שמחת יום טוב ועל לימוד תורה במהלך היום.