האם רשאים לתרום דם למרות שנאלצים לחתום על טופס שתכולתו פוגעת בתורת ישראל?

בס"ד
שאלה 
ראובן הלך לתרום דם, ונתבקש על ידי ה-"מגן דוד אדום" קודם לתרומת הדם למלאות תופס פרטים. 
והנה הוא רואה שבמקום שמיועד לציין את שם הוריו, כתוב: "הורה מס' 1, הורה מס' 2". 
ואותו תורם דם עמד על כך שהרשויות ישנו את הניסוח, ובמקום הנוסח: "הורה מס'1 הורה מס' 2". הוא מבקש שיכתבו: "שם האב ושם האם". 
למותר לציין שכל הניסוח הזה נעשה בכוונה מכוון, לכפות לא רק על ציבור שומר המצוות, אלא גם על כלל הציבור המסורתי, לכתוב בנוסח כזה שאינו תקין מבחינה הלכתית. 
ושאלתו היא: האם על ראובן להיכנע ולחתום על תופס בנוסח זה, או שעדיף שראובן לא יתרום דם עד שהרשויות מגן דוד אדום יסכימו לשנות את הנוסח האמור?
תשובה
אין ספק שתרומת דם יש בה משום הצלת חיים, אבל אין אדם רשאי לוותר על עוול נוראי שנעשה לו. 
אין לחברה שום זכות לגרום לאדם שיבזה את אביו ואת אמו. שכן מצוות כיבוד אב ואם היא מדאורייתא, ומלבד עצם מצוות כיבוד אב ואם, יש חיוב נוסף להיות "ירא" מהם. כנאמר: "איש אמו ואביו תראו". 
מצוות מורא כוללת, לא רק שלא יישב במקומם, אלא גם שלא יקרא להוריו בשמם הפרטי. ולכן בן צריך לקרוא לאביו: "אבא", ולאמו: "אמא". שכן הקורא לאביו ולאמו בשמם הפרטי, יש בזה משום ביזוי וזלזול בהוריו. ועל כך הזהירה התורה: "איש אמו ואביו תראו". 
ויש המחמירים ואומרים: "אבי מורי", או "אמי מורתי", ובפרט לאחר המאה ועשרים של הוריו, שיש להדר בכבודם. שכן בכך מציינים את מעלתם הנשגבה של הורינו, שחינכו אותנו למידות ולמעשים טובים. עיצבו את אישיותנו, והנחילונו מורשת אבות. ולכן אנו מצווים כל כך בכבודם.
אמנם מצאנו שיעקב אבינו אמר ליוסף: "ברכת אביך גברו על ברכת הורי עד תאות גבעות הורי". זה המקום היחיד בכל התנ"ך שנזכרת המילה: "הורי". 
שכן מילת: "הורים", נגזרת מלשון: "הריון". והרד"ק מאריך לבאר זאת. אבל עובדה זאת כשלעצמה, שבכל הנ"ך לא מצאנו מילת: "הורים", וכמו כן לא נמצאת מילה זו בכל הששה סדרי משנה, יש בה כדי ללמד, עד כמה הקפידה התורה בכבוד אביו ואמו של אדם, ולא כנתה את האב ואם בשם: "הורים" ע"ש ההריון. 
ולכן יש להקפיד לא לכנות אב ואם בשם: "הורה", אלא בשמם המקורי: "אב" או: "אם".
חמור העניין בכפל כפליים, כאשר מכנים את ההורים בשם: "הורה מס' 1, הורה מס' 2". שיש בזה גם זלזול וגם ביזוי כאחד. 
ולכן באם הרשויות מסרבים לשנות את נוסח הטופס שלהם, בם האשמה תלויה שאותו אדם לא תורם דם, ולא בו.
משל למה הדבר דומה?
לאדם שהולך לתרום דם, ובאמצע הדרך עומד לו שןדד ואינו נותן לו ללכת, האם נאשים את אותו אדם שאינו רוצה לתרום דם? הרי לא הוא הוא אשם, אלא השודד אשם.
כך גם בנידון דידן, כאשר הרשויות לא מוכנות לשנות את נוסח הטופס, אלא רוצים לכפות על האזרחים להשתמש בנוסח שיש בו כדי לזלזל בהוריהם, ברור שהאשמה לאי תרומת דם תלויה ברשויות, ולא בבני אדם שאינם מוכנים להתפשר על נוסח מעוות.
גם מבחינה דמוקרטית, נוהל זה אינו תקין, שכן באיזה זכות יש לרשויות לאלץ ולכפות על האזרח להשתמש בשפה של זלזול וביזוי להוריו? 
וכי בגלל שישנם כמה בני אדם מוזרים שהביטוי: "אבא" ו"אמא", לא מוצא חן בעיניהם, כל יתרת האנשים שאינם אוחזים בדעתם העקומה של אותם אנשים מוזרים צריכים ליישר עימם קו?!!! 
במשך אלפי שנים בכל הדורות, נהגו הבנים והבנות לקרוא להוריהם בשם: "אבא" ו-"אמא", והנה צצו להם כמה "אנשי בוהמה", ומנסים לחדש את העולם, וכי בכלל יש צורך להתייחס אליהם?!!! 
גם מבחינה דקדוקית, מבלי להיכנס לבעיית הפונדקיות וכל הנלווה לזה, הרי לשיטתם יש רק הורה אחד, וא"כ מה הפירוש: "הורה מס'1 הורה מס' 2"? 
ולאותם הרבנים שטענו, שהיות ו-"תרומת דם", היא מעשה שיש בו "הצלת חיים", ולכן יש לוותר על הניסוח הנ"ל, כדי לזכות למצווה נשגבה זו של הצלת חיים. יש להעיר להם: 
שבמקום שכלל הציבור הדתי והמסורתי יזלזל ויכנע מפני אותם רשויות מעוותות, הרוצות להנדס מחדש את חשיבתנו, ולגרום לנו לזלזל בערך הנכבד של כיבוד הורים, יש לכפות על אותם הרשויות ("מגן דוד אדום") שטיפסו על עץ גבוה, שיועילו בטובם לרדת מאותו העץ, ויוותרו על משוגתם המעוותת, ויסכימו לחזור לניסוח העתיק מדורי דורות, ולכתוב: "שם האב", ו-"שם האם".
וככל שיתרבו המוחים על דרכם הנלוזה של אותם רשויות, יאלצו אותם רשויות לכופף את קומתם וליישר קו עם כלל הציבור האמון על מורשת היהדות המהווה רוב מוחץ מכלל האומה.
וכבר כתב הרמב"ם: שעל המיעוט ללכת אחר הרוב". וכך גם בנידון שלנו, לא יתכן שאותם מיעוט "אנשים מוזרים" יכפו את דעתם הקלוקלת על כל הציבור שאינו חפץ בדרך זו.