מה צריכה להיות הגישה של יהודי מאמין לתופעת מגפת ה'קורונה'?

כיצד עלינו להתייחס לנושא הזה שנקרא קורונה? האם התקשורת והחברה העולמית לא מפריזים על מידותיהם בעניין הזה, ואם אינם מפריזים האם לא הגיע הזמן לקרוא לעצרת תפילה, או אולי לתענית וכיוצ"ב. מה איפוא צריכה להיות הגישה של היהודי המאמין אשר פועל על פי ההלכה.

להתחזק בענווה ויראת שמים

ראשית עלינו לראות דבר זה בחרדה כיצד נגיף ייצור קטן מאוד יכול לגרום למגפה עצומה בקרב עמים רבים, בקרב מדינות רבות. זה מזכיר לנו את הפיוט "יתוש קטן קדמני תחילה". כלומר, למרות שאדם נברא ביום שישי אחרון לברואים, היתוש נברא לפניו, אבל מאחר והאדם נברא בצלם אלוהים וה' מועיד לו על ידי התורה הקדושה אפשרות להיות כמלאכים, אז הוא אחרון שהוא ראשון. אבל אם חס ושלום אין האדם הולך בדרך ה', אומרים לו 'יתוש קדמך'. כלומר, מי אתה ומה אתה בסדר הבריאה, אתה אחרון הברואים. היתוש נברא לפניך.

אבותינו ניצלו את הביטוי הזה גם כן באגדה אשר דיברה על טיטוס הרשע לאחר שהחריב את בית המקדש, וכל כולו גאווה סרוחה, שב עם כלי המקדש לרומא. והיה בים נחשול אדיר גדול מאוד שאיים לטובעו. טיטוס פתח פיו כנגד בורא עולם ואמר, שהקב"ה כוחו בים אך אם יבוא ליבשה הוא לא יכול לנצח אותי. כביכול אלוהי ישראל, כוחו רק בים. כמו אצל פרעה בקריעת ים סוף וכמו במבול אצל נח. וכשעלה ליבשה יתוש קטן חדר לתוכו, לתוך אפו, הפך להיות ליצור גדול שפגע לו במוח עד שמת. בין אם זה יתוש, בין אם זה גורם ויראלי, בין אם זה ייצור סרטני, זה בכלל לא משנה. הקדוש ברוך הוא אל נורא עלילה, הדביר את אותו אוייב וצר שזחה דעתו, לא רק כנגד עם קודש אלא כלפי אלוהי ישראל.

לכן אנו צריכים תמיד לקחת בחשבון, איך לירא את ה' לא פחד מרטיט אלא פחד שמוביל אותנו לאהבת ה', לדעת שאין לנו מחסה אלא על ידו יתברך. נחכים, נלמד, נפעל, נדביר את המחלות על ידי הלימודים, על ידי מה שהקדוש ברוך הוא חולק מחוכמתו אלינו. אבל תוך אהבת ה', תוך יראת ה', לדעת שאין אדם מושלם אלא הוא יכול להיות מודבר אפילו על ידי יצורים קטנים מאוד מאוד. אז קודם כל, המסקנה האמונית העולה מתוך כל העניין הזה היא חשובה למדי.

אין צל של ספק שברגע שיש סיכון כזה זה מחייב אותנו לדעת איך להתנהג.

בפן המעשי, יש להקשיב להוראות מערכת הבריאות, וכל מי שבחשש הידבקות צריך להיזהר לא להדביק, ואנחנו צריכים להיזהר מפניו וכו'.

מעל לכל ספק אדם אשר התחכך עם גורמים מדבקים, בוודאי ובוודאי שצריך להיכנס לבידוד. מדוע? כי חלילה, חלילה שאם באמת הוא נוגע שינגע גם את האחרים? אסור, זה פצצה מתקתקת. אדם שנושא בחובו נזק, אסור לו שילך עם הנזק הזה ויגרום נזקים לאחרים. "אדם המזיק" בהלכה זה מושג רחב מאוד מאוד. אדם מזיק בגופו, אדם מזיק בממונו, אדם מזיק בדיבורו.

בפן הרוחני, הקדוש ברוך הוא מלמד ומזכיר לנו, שעולמנו מצד אחד נראה ענק אך למעשה הוא עולם קטן, הוא כפר גלובלי קטן. טיסות, אוניות, בתי מלון, כל המקומות האלה אשר היום האדם המודרני מזדמן להם בכל מקום. כיוון שהם מקומות קיבוץ של כל מיני בני אדם מעמים וארצות שונות, וכל מיני מנהגים שאין האדם יודע בדיוק מהיכן הם, מה הם מביאים איתם. מה עם הדיילות? מה הם שימשו? את מי הם שימשו לפני כן? הכיסאות הללו עברו חיטוי? לא עברו חיטוי? הרי הם נגעו, הם ישבו, הם השתמשו בדברים האלה. אדם לא יודע מה התחככו שם, מה נגעו שם, ואז זה משליך על אותו אדם, איפה אתה נוגע, מה אתה נוגע.

כלומר, זה מלמד אותנו מוסר השכל, למרות שאנחנו רוצים ושואפים להיות בני אדם של העולם הגדול, אבל הקפידו על יראת השם, הקפידו להתפלל לבורא שישמור אותנו מכל מיני מחלות ומזיקים.

מנהג ישראל לקוד קידה במקום לחיצת יד

כאן המקום להעיר הערה התנהגותית חשובה מאוד מאוד, לפנים בישראל אבותינו כשנפגשו איש עם רעהו, מעולם לא הושיטו יד ליד כדי לברכו לשלום אלא שמו יד על ליבם וקדו קידה של כבוד, ובוודאי ובוודאי לא התחבקו והתנשקו אלא לעיתים נדירות.

בעוונותינו המרובים היום בשעה שנפגשים אלו עם אלו, מתחבקים, מתנשקים מושיטים יד זה לזה, ואין לומר אפילו זה לזו, וזו לזה, ומי שלא עשה כך אף השפילו אותו ברבים כצד יתכן שאינו מיישר קו עם הנוהג המקובל. ולא עזרו לאותו אדם שום הסברים.

והנה כאן בנסיבות האלה של הנגיף של קורונה הגיעה העת להחזיר עטרה ליושנה, שלעולם איש לא יברך את רעהו תוך נתינת יד ליד, ובוודאי ובוודאי לא על ידי חיבוקים ונישוקים, אלא כאמור יד על הלב ועם קידה, בכבוד ובתפארת ומתוך הגנה על בריאות האדם בגופו ונפשו.

האם הגיע הזמן לעשות עצרות ותעניות?

עדיין לא, והלוואי שלא נגיע לכך. אבל יש להתחזק בתפילה אישית של כל אדם בכל מקום שהוא, שה' יציל אותנו מפני פגע רע ומחולאים רעים. זוהי תפילה ששגורה בפינו יום יום, רק צריך להתכוון אליה. הנגיף הזה הציף לנו את התפילה החשובה הזו.

התבודדות ושמירת הלשון לתיקון חברתי

התורה מחדשת שהאדם גם מזיק בהבל פיו, בדיבורו. עד שאנחנו מדברים על בידוד כתוצאה ממחלות מדבקות, וזה נכון לעשות, וחייבים לעשות. התורה מחדשת, שאם אדם מדבר לשון הרע, מוציא שם רע, והוא מצטרע באופן שאין בו מחלה מדבקת אלא זה איתות אלוהי, צריך הוא יכנס לבידוד. לא כי הנגעים שלו יעברו במחלה מדבקת לסובבים אותו. לחלוטין לא, צרעת במקרא היא לא מחלה מדבקת. אלא המחלה המדבקת זה שנותנים לגיטימיות ללשון הרע, כמו בדיוק תקופתנו המודרנית. תקופתנו המודרנית מקדשת את הרכילות. מקדשת את לשון הרע. מקדשת את הוצאת שם רע בטענה שהם מתקנים את החברה. שהם הכלבים ששומרים על הדמוקרטיה, אבל בזה הם מקדשים את הרכילות ואת הלשון הרע, והוצאת שם רע.

תורת ישראל לא כן. תורת ישראל רואה בדיבור דבר אלוהי, שהוא קודש לתורה, קודש לחוכמה, קודש לחיים ערכיים. לזה הדיבור נועד. ולכן, אם אנחנו מדברים היום על בידוד מחמת מחלות מדבקות, שזה וודאי מחוייב המציאות לעשות בידוד כזה, מזה נוכל ללמוד שבעזרת ה' יתברך הבידוד הזה ילמד אותנו, כיצד נתקדם קדימה בעזרת ה' להתמודד עם בידוד אחר של מצורע שמוציא שם רע, של כל הללו אשר כאמור בלשונם הורסים בני אדם. הורסים נפשות יקרות של יחידים ושל רבים.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא אכן קודם כל יסלק את המשחית הזה, את הקורונה הזו מעל כל עמו בית ישראל ומעל כל האנושות כולה בכל מקום שהם. שיצילנו מכל צרה וצוקה מכל נגע ומחלה, בכל מקום שאנחנו נמצאים. שידריכנו ה' לא ללכת למקומות שהם בינלאומיים, להתחזק היום להיות ביתיים ולכבוש יותר את ספספלי בית המדרש, מאשר את המקומות האלה שיש בהם פוטנציאל של סיכון. שיזכנו ה' שמלבד בריאות הגוף נגיע לבריאות הנפש, דהיינו שנסלק כל מצורע מתוכנו, נבודד אותו, על מנת שבאמת יהיה לנו דברי קודש, ודברים מחוכמים ודברים הגונים, בונים את האדם ובונים את החברה כולה.

תגיות: 
תאריך: 
27/02/20 ב' אדר התש"פ
x

Audio Playlist