האם, לפי תורת ישראל, רשאים חברי הכנסת להחרים הדיון בכנסת על בקשת החסינות של ראש הממשלה?

 והתשובה, מבחינה הילכתית עקרונית בוודאי שהדבר הזה אסור באיסור מוחלט. מדוע? כיוון שכל גוף וגוף שיפוטי או מעין שיפוטי. שיפוטי הדבר פשוט שאסור לדיין לשבור את הכלים בכל אימת שהוא רואה שדעתו לא תתקבל יפרוש מן ההרכב. כדי שבירת כל הכלים. בתורת ישראל, גם נבחרי הקהל המונציפלי או הממלכתי יש להם מעמד מעין שיפוטי, ואפילו קרוב להיות שיפוטי אסור למי מהם להימנע מהצבעה עד כדי כך, מה שבמשפט הכללי גם שופט נמנע. גם חבר כנסת נמנע, גם חבר ממשלה נמנע. בתורת ישראל כל אדם נבחר, אסור לו בשום פנים ואופן להימנע אלא עליו לחוות דעה, ללמוד את העניין, לכאן או לכאן. ואם הוא נמנע, מבחינה הילכתית מזיזים אותו, מביאים אחר במקומו כדי שאותם מקסימום של מוחות שנבחרו ילבנו את הדבר היטב היטב ידונו או יחליטו דבר לאשורו, זו הגישה הנפלאה, המופתית, האמיתית התועלתית שיש בתורת ישראל.

בעוונותינו המרובים המשפט הכללי אשר אמור להיות נאור, אינו מגיע לדרגה הזו, אלא יש מה שנקרא נמנעים. יש מה שנקרא חברי כנסת שמצביעים ברגליים, דהיינו נמנעים מלהגיע למליאה. זוהי מציאות עגומה, שאין ההלכה סובלת אותה. אבל לגופו של דבר וענין זה היום, יום שלישי שבו נכתב כי טוב בחודש שב"ט שאנו מתקרבים לייסודה של הכנסת הראשונה. עינינו רואות ולא זר שהכנסת הזו שנבחרה היא בדרגה של נפל. היא בכלל לא מתפקדת ולא יכולה לתפקד כי ביום שנולדה כבר נגזר עליה מיתה, ועד כדי כך שכל התקציבים משותקים. כל הדברים המאוד מאוד חשובים משותקים, כי אין כנסת שיכולה לתפקד כראוי. מבחינה זו היא נפל שאיננו בר קיימה ודינו למות וכבר נקבע תאריך פטירתה. אלא מה? שבשביל דבר אחד היא חיה וקיימת ותוססת ובועטת, בשביל להסיר את החסינות של ראש הממשלה. בחוק אין, החוק איננו מחייב את הכנסת לדון כל פעם בדיון מעין שיפוטי אלא פוליטי. וזה דבר שלא נכון לעשות מבחינה הילכתית אבל בעניין זה של הסרת החסינות החוק עצמו דרש שהדיונים יהיו מעין שיפוטיים ולא פוליטיים מובהקים. והנה כאן בנסיבות הללו עיננו רואות ולא זר שכל המגמה כבר ידועה מראש, הדעות ידועות מראש. תם עידן נתניהו, אומר אחד מנציגי האופוזיציה או ראש הסיעה הגדולה אשר הלך לומר לנשיא ארה"ב דע לך אני ראש הממשלה הבא, ואל תגמור עסקאות עם ראש ממשלת המעבר כי תם העידן שלו. אני היום נפגש איתך ומיד אני אורז חפצי וחוזר להדיח אותו כמו שמנסים להדיח אותך. ולא עוד אלא שם באדמת ארה"ב הוא תוקף את ראש הממשלה, דבר שבד"כ נזהרו מאוד, מאוד גם ביריבויות פוליטיות חמורות, לא תוקפים ראש ממשלה שנמצא בשליחות לאומית ועוד שם היכן שהוא נמצא. נשברו כל הכלים ומתכוננים לבוא כביכול לבחור וועדת כנסת, כביכול לדון בצורה הוגנת. כביכול לדון בצורה מעין שיפוטית. כיוון שהדבר הזה הוא מעשה של מרמה, תורת ישראל שמאוד, מאוד מקפידה ומחמירה שגם נבחרי ציבור יופיעו לדיון ולא ימנעו ראו זה פלא, תורת ישראל שיש בה חוכמת חיים אדירה והיא רודפת צדק, תראו מה היא פוסקת. והגמרה במסכת שבועות דף ל' עמ' ב, נאמר: מניין לדיין שאם ראה שלפניו יש דין מרומה. יש לפניו עדים ועל פני הדברים הכל נראה פורמלית, מנוהל בצורה גמורה בסדר. ואין אותו דיין אין לו את הכלים או את הכוחות לגלות את השקר אשר מופיע בצורה מסודרת, פורמלית הוגנת כביכול. שלא יאמר מה איכפת לי, נבחרתי כדיין, יש לי עדים לא הצלחתי לפתוח אותם. אני אמנם חי כל הזמן עם תובנה שיש כאן מעשה מרמה מאוד מתוחכם, מצד התובע, מצד העדים שהביא. אבל מה אעשה? אין לי אמצעים כדי לפורר את כל הרוע הזה ואת כל הרשע הזה. התורה אמרה לי על פי שני עדים יקום דבר, אחתוך את הדין איך שהעדים אומרים. למרות שאני בפנימיותי יודע שמדובר כאן בשקר אחד גדול מדופלם מאוד. האם הדיין הזה פועל נכון או לא פועל נכון? אומרת ההלכה, לא, מדבר שקר תרחק. אם אתה יודע שכל המהלך השיפוטי הזה שעל פניו הוא נראה מסודר למדי ועונה על כל הדרישות הפורמליות ואתה יודע שזה שקר, בדבר שקר תרחק. ומה ההלכה מציעה לו? תפרוש מדין. כלומר, מה שאמרתי לכם שברמה העקרונית המעשה הזה שלא ישתתף בדיון הוא מעשה אסור, כי הוא מפורר את כל הכללים אבל בנסיבות כאלה שיש דין מרומה שרואים בעליל שהכל רק לצורך ההצגה נראה פורמלי. אבל הדעות כבר ידועות, המטרה כבר נקבעה. כן, העץ תליה והתליין כבר מוכנים. אז אם כן, בדבר שקר תרחק. ואז ההלכה מחייבת את אותו דיין שני דברים, א' – בד"כ בדיני ממונות לא חוקרים ודורשים הרבה, כי זה לא דיני נפשות. אחרת תינעל דלת בפני אלוהים. במקרה שכזה שהוא מרגיש בעדות, בתביעה כולם שקר, למרות שפורמלית הם רואים בסדר. ההלכה מאפשרת לו לחקור ולדרוש כמו בדיני נפשות. היה וגם המכשיר הזה לא מועיל, ההלכה אומרת לו תפרוש מן הדין, אל תדון. תשבור את הכלים. אל תיתן יד לשקר לנצח. הנה אומר רבנו בפרק כד' בהלכות סנהדרין והשולחן ערוך, בחושן משפט סימן טו'. הלכה ג' בדברי רבנו. ומניין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר יחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצווארי העדים. תלמד לומר, בדבר שקר תרחק. כיצד יעשה בו? ידרוש ויחקור הרבה בדרישה וחקירה של דיני נפשות, למרות שבמה הוא עוסק? בדיני ממונות. שכחמי ישראל הגבילו אותו מלעשות חקירות ודרישות, אבל כאן אמרו לא, תשבור את הכלים תעשה חקירות, דרישות כמו בדיני נפשות כי יש כאן שקר מדופלם מאוד, מאוד. אם נראה לו לפי דעתו שאין בו רמיות, תפתח את הדין על פי העדות. אבל אם היה ליבו נוקפו שיש בו רומיות שלמרות הכל עדיין הוא רואה שיש כאן מעשה מרמה תפור כל כך חזק שלא יכול, לא יכול להוכיח אותו, אבל הוא יודע שהוא קיים, או שאין דעתו סומכת על דברי העדים, אף על פי שאינו יכול לפוסלם או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל עורמה והשית את העדים, אף על פי שהם כשרים ולפי טומאם את העם. לא תמיד עדים כאלה הם עדי שקר, לפעמים התובע הוא כל כך נוכל שהצליח להטעות את העדים והם באים לטומם מעידים איך שהוא רוצה להעיד, והם לא יודעים שהם נופלים בפח של איזה שהוא שקר מדופלם מאוד, מאוד נכלולי. או שנראה לו מכלל הדברים שיש כאן דברים אחרים מסותרים, ואינם רוצים לגלותם. כל אלו הדברים וכיוצא בהם. אם באו לדיין בדין אסור לו לחתוך את אותו הדין, אלא יסלק עצמו מדין זה. שובר את הכלים. זה הלכה חריגה. וידוננו מי שליבו שלם בדבר. מי שליבו שלם בדבר שידון. אבל הוא לא, והרי הדברים מסורים ללב. והכתוב אומר כי המשפט לאלוהינו. אבל מה לעשות בכנסת שלא לכל אחד מחברי הכנסת יש אלוהים? שם עוד אומרים לאדם, אתה הדיין שלם עם עצמך? זה משפט לאלוהים הוא. אבל כאן, יש חברי כנסת שאין להם אלוהים ואז איך אפשר להפקיר את הזירה. אלא בלית ברירה ובאופן חריג שוברים את הכלים, לא משחקים לידי מעשים שהם לחלוטין לא שיפוטיים אלא פוליטיים גרידה שכאמור הם מתחזים כמעין שיפוטיים ולא מגיעים למשהו ממשהו מהצדק ומהשיפוטיות שצריכים לנהוג תמיד, וכל שכן במקרה זה.