תורת ישראל מחנכת לשמירה על זכויות הפרט בניגוד ל 'בית דין שדה' של השפיטה התקשורתית
שאל השואל ואמר שהוא בד"כ עוקב אחרי האתר שלנו במיוחד בהלכה היומית, למרות שהוא לא מבני האדם שקובעים עיתים לתורה. הוא מעריך את הגישה ההלכתית שאנחנו מייצגים מתינות, שקילות, יסודיות ולא משהו עממי נחפז. הוא אומר שהוא התרשם שאנחנו מאוד מגנים על 'זכות החפות'. והוא שואל, כלום עדיין נשארה זכות חפות לראש הממשלה לאחר שהשמיעו בתקשורת את ההקלטות כיצד הוא גוער בשר התקשורת וכיצד הוא התכוון לבטל את מועצת הכבלים?
תשובה:
קודם כל יישר כוחו של השואל, אין כמו אדם ששואל ויכול לקבל תשובה, ויחשוב ויראה איך באמת זה מתיישב עם דעתו.
שפיטה תקשורתית זה בית משפט שדה
שנית, עלינו לדעת שאיננו מדברים על ראש הממשלה כראש הממשלה. אנו מדברים ברמה העקרונית - אסור בשום פנים ואופן לקיים שפיטה תקשורתית כי זה בית משפט שדה.
הנה למשל הקלטות הללו, לו יצוייר שהיו מגיעים בעלי הדין בפני בית הדין. בית הדין היה חוקר ודורש בלי דעות קודמות, כי אם אין לחץ תקשורתי של דעת קהל שכבר גיבשה עמדה מסויימת, בית הדין דן בצורה שקולה ועניינית: א. האם הקלטות הללו ניתנו כמשהו ראייתי או אולי יש בישול, אולי יש עיבוד. ב. אם היה מותר להקליט את הקלטות הללו? ואם זה היה אסור, האם האיסור יורד לשורש העניין לפגום בראיה כראיה. כל זה בית הדין שוקל בזהירות.
דבר נוסף, נניח שאכן באמת הדברים היו כפי שזה נשמע, האם לראש הממשלה היתה הסמכות לגעור בשר התקשורת או אפילו לדבר על לבטל את מועצת הכבלים או לא. לכאורה, אפילו שהוא בא ורוצה לבטל את מועצה שזהו תפקידה המקצועי שנבחרה לצורך זה לקבוע למי נותנים רישיון, למי לא נותנים רישיון וכו'.
הטיית בחירות בשיטה של טהרנות משפטית
אמת הכל יציב וקיים, בית דין כבית דין ישמע את עמדתו של ראש הממשלה ויראה האמנם המועצה הזו רואה בצורה הגונה או שמה היא משתמשת בסמכות שלה ובשם שיש לה והיא קובעת כללים וקריטריונים אשר מלכתחילה יצרה מצב שערוץ כמו ערוץ 7 משך שנים רבות מנסה לקבל רישיון, ולא מקבל. שערוץ 20 מנסה לקבל גם רישוי חדשותי ולא מקבל. והכל כמובן, 'כי צדיקים אנחנו ולא חטאנו' יש כללים. אך השאלה אם הכללים האלה הם כללים שוויוניים, אמיתיים ומלכתחילה אלה הם כללים אשר כבר יוצרים מציאות מסויימת, שגורמים מסויימים יקבלו רישיון וגורמים מסויימים לא יקבלו רישיון. ז"א בית הדין כבית הדין לוקח את כל התמונה, את כל הרקע, ובודק אם אכן באמת יש דברים בגו.
פעם אחת, היו אצלי בני זוג, והיא טענה שכל הזמן היה הבעל מתפרץ כלפיה, ודי נשבר לה כי היא לא יכולה לעמוד בפני ההתפרצויות. הוא הודה שמדי פעם לפעם הוא מתפרץ, אבל בבכי ובדמעות הוא אמר, הנה, היא נמצאת פה ותשאל אותה מתי אני מתפרץ ולמה אני מתפרץ? היא מעולם לא התפרצה, אבל היא כל הזמן בשקט בשקט אומרת מילים מאוד לא יפות, מעליבה אותי, מבטלת אותי, מבקרת אותי, משגעת אותי בקיום המצווה כן לא כן לא. החיים שלי לא חיים. נכון, היא נראית כבשה תמה תמימה, אבל בשקט היא עושה דברים שהיא מאבדת את שיווי המשקל שלי. אז אני לא בסדר שאני מתפרץ, אבל אני לא יכול לסבול את צורת החיים האלה. רוצה לומר, במשל הזה שהוא משל מהחיים, שהוא משל אמיתי, אנחנו בפנינו מגלים גורמים צדקניים טהרניים שהם מדברים על הביקורת וכו' חופש הביטוי, ואסור לפגוע בבית המשפט, ואסור לפגוע בפרקליטות וביועץ המשפטי, ואסור לפגוע בכל גורמי הביקורת הללו. זה נכון, כל הדברים האלה נכונים, אבל השאלה האם הגורמים האלה הם גורמים שמערערים את האמון בהם.
קחו למשל את הפרקליטות רבותי, לדוגמא, איפה נשמע שמותר להדליף הדלפות? איפה? ובטח בתקופת בחירות. הרי ברגע שאתה מדליף הדלפות, אם זה ברמת חקירה משטרתית, אם זה ברמת הפרקליטות או ברמת היועץ המשפטי, אתה באמצעות ההדלפות האלה מעצב מכוון את דעת הקהל ומנסה לגרום לכיוונים מסויימים שאתה מכוון אותם להטות את הבחירות. זאת לא הגינות, זה לא נכון. אי אפשר לתת אמון בגורמים כאלה. והרי כל השנה יש הדלפות.
עינינו רואות ולא זר שבדיוק עת מתקרב מועד הבחירות פתאום ערוץ מסויים יש לו מישהו שכנראה הוא מחובר לגורמים בפרקליטות, ומביא הקלטות ומידע ואינפורמציה. האם באמת אי אפשר לראות כאן גורמים אשר מצטדקים, מתנערים כאילו הם בסדר אבל מצד שני משתמשים בחופש הביטוי לפעולות שאינם הגונות ואינם הגיוניות ואינם ישרות, ואחר כך באים וצועקים על הללו אשר מתגוננים ואולי יוצאים מגדרם. כמו אותו בעל שיוצא מגדרו כנגד אותה פעילות של אשתו הצדקנית והטהרנית וכיוצ"ב. הרי אין אפשרות בנסיבות כאלה שלא להתעלם מהמציאות הזאת. בית דין היה שוקל את הדבר הזה.
אמרתי לאותו אחד ששאל, תגיד לי בבקשה, מלבד שהתקשורת יוצרת שפיטה ציבורית, הרי מה קובע,החוק קובע שמשפט עיקרי קובע, שהרי יש לאדם זכות חפות כל עוד לא הורשע. נכון, יש כתבי אישום שעדיין לא יודעים אם יגישו אותם כי עדיין לא היה שימוע, איך אדם כזה יכול להוציא צדקתו לאור כשכבר יום יום לא רק כלי התקשורת אלא הגורמים הפוליטיים אשר מתחרים איתו, ועקרונית זה חיובי וזה באמת רצוי שיש מתחרים אך כל הזמן צועקים 'מושחת, מושחת...' וכבר קבעו שהוא מושחת. מילא עבודה של התקשורת המקצועיים תמיד מוסיפים את המילה 'לכאורה'. איזה נס גדול של השפה העברית יצרה את המילה לכאורה ומשתמשים בה על כל צעד ושעל. אדם רצח 'לכאורה', ואדם עשה כך וכך 'לכאורה'. בסדר. אבל אם הם אומרים בצורה פוזיטיבית קובעים מושחת וכו'. עכשיו, והיה נניח שבשימוע לא יקבלו כלום ובסוף יהיה כתבי אישום, מה כוחו של שופט להתעלם מהאווירה הזו שכבר כל הזמן מפמפמים בתקשורת עם הגורמים הפוליטיים 'מושחת, מושחת, מושחת'.
מי שיבוא ויאמר לי ששופטים יכולים להתעלות פשוט הוא שקרן. הרי השופטים הם בשר ודם, ואמר פעם נשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, כשהוא פרש לגמלאות ואמר, מי שטוען שאין לזה השפעה הוא שקרן. זה לא נכון. אפילו שטוענים ברמה הפורמלית שהשופטים מורמים מעם, הם בשר ודם והרי יש כאן שיטפון ושטיפת מח. יש סיכון מורי ורבותי.
זכות החפות - בסיס לקיום מדינה ערכית
דרך התורה היא הדרך האמיתית, היא הדרך ההגונה, היא זו שאומרת אין בשום פנים ואופן לשפוט אדם על בסיס רכילויות ושמועות אפילו אם הן אמיתיות. יש בית דין ורק בית דין דנים את האדם בצורה שקולה, מדודה, אם הוא צודק או לא צודק.
אמרתי לכם, יש דוגמא נפלאה מופלאה, בא אדם אחד ואמר לרב, פלוני חשוד עם אשת איש, הכה אותו הרב, טען המספר - אני עושה שירות טוב, ומספר לך שהוא חשוד בפשע על בסיס רינונים ואותי אתה מלקה ואותו אתה לא מלקה? אמר לו הרב- אם אתה מביא ראיות כל הכבוד. אבל הרי אם זה אמר וזה אמר הרי חברה לא יכולה להתקיים בצורה כזו על סמך שמועות ואתה מוציא שם רע. ראו כיצד תורת ישראל שכל כך רגישה לקדושת חיי המין, מאוד מאוד רגישה, אבל היא גם רגישה לכבוד האדם וחירותו.
אותו דגל שהחברה המודרנית נושאת אותו בגאון 'כבוד האדם וחירותו', הוא נרמס והוא נדרס. רוממות העירון הזה בגרונם וחרב פיפיות בידם.
מדינת הלכה היא לא מה שהם חושבים, 'תולים בני אדם ברחובות ושווקים', שטויות והבלים.. לא מבינים, בכלל לא יודעים מה זה מדינת הלכה. מדינת הלכה ראשית לכל היא מדינה של ערכים, חברה ערכית, חברה ייעודית ששומרת באמת על מוסר, על שוויון, על כבוד האדם וחירותו, על חברה שהיא בעלת הערכים. זה הראשון לכל. לשמור על חברה ערכית, ולא שכל פעם נשמע על אונסים קבוציים ונשמע על כל מיני מעילויות ושחיתויות, אלא חברה שביסודה מחנכים מגיל אפס.
נכון, זה לא אומר שחברה כזו אין בה נגועים. כל חברה יש בעיות. אבל הפרהסיה אם היא ברוח של שנאת חינם, שכל הזמן מדברים זה נגד זה, אוי ואבוי לחברה כזו. חברה כזו לא יכולה להתקיים ובטח לא עם ישראל שהוא רדוף ע"י הרבה שונאים. וה' יאיר אותנו במאור תורתו. לחיות לאורה של תורה, כי זה מה שיתן את האמת ואת ההגינות ואת החברה הערכית לעם ישראל.