כיצד יש לפעול הלכתית בנסיבות של רינונים על חכם שסרח?

הרמב"ם בפרק שביעי, מהלכות תלמוד תורה, הלכה א כתב: "חכם זקן בחכמה, וכן נשיא או אב בית דין שסרח, אין מנדין אותו בפרהסיה לעולם, אלא אם כן עשה כירובעם בן נבט וחבריו.  אבל כשחטא שאר חטאות, מלקין אותו בצנעה:  שנאמר "וכשלת היום, וכשל גם נביא עימך לילה" (הושע ד,ה)--אף על פי שכשל, כסהו כלילה.  ואומרין לו, היכבד ושב בביתך".

כלומר, זהו עיקרון ברזל בתורת ישראל שאין לדון בפרהסיה מקרים כאלה, אלא בחשאיות, ואני חוזר ואומר, לא חס וחלילה שיהיה משוא פנים בדבר אלא למנוע חילול השם.

וכן כתב רבנו בהלכות סנהדרין פרק יא הלכה ט: "אבל ראש ישיבה שחטא, מלקין אותו בפני שלושה, ואינו חוזר לשררותו; גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין, שמעלין בקודש ולא מורידין".  ראש ישיבה - זה לא במובנים שלנו אלא ראש הסנהדרין.

והרב יוסף קאפח שם מביא את תשובת רבנו, בסימן קי"א. נשאל רבנו וחזן מפורסם והוא תלמיד חכמים שנשמע עליו רינון שאין ראוי להזכירו. ולא הועד עליו בשני עדים כשרים, ויש לו אויבים. האם להעבירו מחזנותו או לא?
והשיב רבנו, מה שצריך שידע כל בעל דעת ובעל חוכמה שאין ראוי לסלק בעל משרה ממשרתו בסתם שמועה. ואפילו לא היו לו אויבים, כל שכן אם היה לו באותה עיר אויבים השונאים אותו ובעלי כוונות כי בהחלט בכגון עניינים אלה, אין אומרים לא טובה השמועה. כמו שאמרו בכיוצא בזה הני מילי שליכא אויבים אבל אי איכא אויבים שמפקי קלא, וגם אם נתקיימה עליו העדות, אסור לסלקו אם קיבל עליו מה שמחייב אותו הדין שאין מורידים אדם מקדושתו".

שימו לב, וגם אם נתקיימה עליו העדות. כלומר, בית דין חקר, דרש, באו לפניו עדים ונתקיימה עדות כנגד אותו חזן בעל תורה, שהוא יודע שהוא בעל תורה וריננו עליו עניין מסויים ונתקיימה עליו עדות. אומר רבנו, "וגם אם נתקיימה עליו העדות, אסור לסלקו אם קיבל עליו מה שמחייב אותו הדין שאין מורידים אדם מקדושתו, מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אלא אם כן עבר עבירה בפרהסיה. ואף עם עשה את הדבר שבו מרננים נגדו, אין לסלקו ולא לפרסמו. כמו שאמרו, תלמיד חכמים שסרח אין מנדים אותו בפרהסיה. שנאמר, "וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה". כסהו כלילה. ואלא צורבא מרבנן דמחייב נידוי היכי נעביד? משיבה הגמרא על דבר כזה. כי הא דבמערבא בארץ ישראל, מימנו (כלומר נמנים) אניגדה דצורבא דרבנן ולא מימנו אשמטה". כלומר, נימנו על מלקות של צורבא דרבנן. ולא נמנים על הנידוי. "ומשלקה ישאר במשרתו שכיוון שלקה הרי הוא כאחיך. וראוי שגם המלקות תהיה בצנעה, ואין ראוי למעט מכבודו כלל. דצורבא מרבנן קב"ה תבע יקרה ואל יטעה אתכם מעשה דרב יהודה בההוא גברא צורבא מרבנן. לפי שבאר בו ואמרו, דעבד כרבי אלעאי, שהלך למקום שאין מכירים אותו והיה עושה מה שליבו חפץ והוכרחו לפרסמו לפי שבני אדם ראו מעשיו, לא סתם שמועה. אבל האדם שדיבר נגד התלמיד חכמים ולא ראה בעיניו, חייב נידוי. לפיו שאין אפיקרותא גדולה מזו, ולוקה משום מוציא שם רע כי ההוא מעשה דה טוב ביחד... והיזהרו בכל תורה כי נר מצווה ותורה אור". עד כאן דברי רבנו בתשובתו.

והנה כי כן, בעידן הזה על אחת כמה וכמה שאסור לנו בשום פנים ואופן לדבר בנושא כלל ועיקר, כי אנחנו נמצאים בעידן של תקשורת חברתית. בעידן של שיטה מודרנית שהיא לא מקובלת על תורת ישראל כלל ועיקר. בשיטה המודרנית, כל איש שחשוד ובמיוחד אישיות בכירה אם זה ראש ממשלה, אם זה נשיא, שר רב וכל כיוצ"ב הרי עוד בטרם התקיים ההליך מדברים בכלי התקשורת ומקיימים משפטי שדה, ומלבד שמקיימים משפטי שדה 'זכות החפות' אשר תמיד מדברים עליה, לא מתקיימת כלל ועיקר אלא נרמסת בראש כל חוצות לא זו בלבד, אלא הם לא מבינים שהעיקרון הנפלא והמושכל של תורת ישראל של אישיות בכירה כמו תלמיד חכמים, אשר סרח צריך "כסהו" לקיים הליך ללא משוא פנים, אבל בחשאי לחלוטין. נועד למנוע חילול השם, נועד למנוע שבר של אמון בין הציבור ובין המוסדות שאותה אישיות מייצגת.

ולכן, עמדתי בעניין הזה כאמור,
א. בית דין שיטפל בהליך דייני לחלוטין בכל דבר ועיקר ללא משוא פנים.

ב. חשאיות לחלוטין, לרבות הסופיות של הדין, זה תנאי מוחלט. וזה איסור גמור כפי שראינו מה שרבנו אומר בתשובה. אבל האדם שדיבר נגד התלמיד חכמים, ולא ראה בעיניו חייב נידוי. כל מי שהופך להיות חלק מהתקשורת החברתית ומדבר כאילו הוא כבר יודע, כאילו הוא ראה והוא לא ראה ורק ניזון מהרינונים והשמועות הרי הוא חייב נידוי. זו העמדה האמיתית ועליה יש להגן.

במיוחד רבותי, מדובר בבני ישיבות קטנה וגדולה, שאסור בשום פנים ואופן לקרוע את הנשמות הטהורות שלהם כשהם עוסקים כעת בתורה ושומעים את כל חרושת השמועות הללו, הרי הפגיעה איומה ונוראה בנפשותיהם ומי יודע אם חלילה חלילה מי מהם יעזוב את התורה בגלל שבר, בגלל חילול השם, זה יהיה עוון גדול מאוד על כל המפיצים ועל כל המדברים. אלא כאמור, כבוד ה' הסתר דבר ויש דין ויש משפט ויתקיים מהחל עד כלה בהליך דייני עד גמרה. והקדוש ברוך הוא יצילנו משגיאות ויסייענו להימנע מחילול השם, ומחילול כבוד תורתו הקדושה ויסייענו לקדש שם שמים ברבים.