מהי עמדת ההלכה בנושא הפגנות מול בתיהם של פקידים ממשלתיים וחסימת כבישים?

תורת ישראל מתנגדת לפעולות כאלה. לא כי היא לא מזדהה עם מאבקים, אלא שהמאבקים יש גבולות. אין התורה מסכימה למשכן, לשעבד את הציבור ואת בני האדם בשביל מאבקים. על דרך הדימוי קצת בעניין שבע בן בכרי, אי אפשר שיבואו ויגידו לציבור תנו לנו את שבע בן בכרי ואם לא, אנחנו נהרוג אתכם. אמרו בגמרה רק אם הוא כבר חייב מיתה בידי בית דין, אז כבר אין מה לעשות. אם לא, כל הציבור ימותו ולא ימסרו. אבל על כל פנים מבחינת התובע, מבחינת הדורש אין דבר כזה לשעבד את הרבים בשביל יחיד. עכשיו, יש כאן תקנה או היתה תקנה אצל חכמי אשכנז שאם אדם מסרב להתדיין בדין תורה, זכאי התובע לבקש בבית הכנסת לעצור את הקריאה בתורה. כלומר, הוציאו כבר ספר תורה יום שבת הוא אומר, אני מבקש לעצור את הקריאה עד שאתם תחייבו או עד שפלוני אלמוני אשר הוא חבר כאן בקהילה, יבוא להתדיין בדין תורה. ז"א זה יצירה של לחץ חברתי על אותו אדם שיבוא להתדיין בדין תורה. אז א'- מדובר בהליך פשוט, לך לדין תורה וכל אדם ואדם זכאי לתבוע ולהיתבע ובית דין תורה יבררו. ז"א שההפרעה לציבור היא לא כל כך גדולה. ואף על פי כן, גם התקנה הזו לא החזיקה מעמד בהרבה מקומות כי יש גבול כמה אפשר לפגוע בציבור בשביל מאבקים כיוצא בדבר, מ- 24 דברים מעכבים את התשובה. זה מי שרודה בציבור, מי שמאיים על הציבור, מי שפוגע בציבור, אלה הם דברים שההלכה איננה מסכימה איתם. ולכן, אין צל של ספק שהשופטים בישראל הם מדברים על מושגים מאוד חשובים, חופש הביטוי, חופש ההפגנה, אלה הם דברים חשובים בעידן דמוקרטי. בסדר. אבל דווקא היום בעידן שהכל מצולם, שהכל מתוקשר איפה עוצמת ההפגנה תהיה יותר גדולה? מול הבית של היועמ"ש או אם ילכו למקום מרכזי הומה מאדם, כמו תחבורה ציבורית, יעמדו בצד עם שלטים רבים רואים, רבים מצלמים, רבים מתקשרים, אבל אין צורך ללכת דווקא שם מול ביתו של היועמ"ש בגלל שתי סיבות: א'- אנשים מסביב מסכנים, סובלים משמיעת המשרוקיות, מהגברת הכל ברמקול, מי יודע יש ילדים? יש חולים? יש זקנים? איך ומי הרשה ומי מרשה לגרום נזקים לרבים, אפילו לאחד, כל שכן לרבים. על אחת כמה וכמה עוד להפעיל לחץ על יועמ"ש שממלא את תפקידו אתה יכול להפגין, במקום אחר, להשמיע את השגותיך. אבל לא להפעיל לחץ עליו. כלום שופטי בית המשפט יסכימו שיארגנו הפגנות מול בתיהם הפרטיים, בטענה שהם אינם שופטים בצדק. הרי לא יעלה על הדעת ליצור לחץ כזה שיפגינו מול הבתים הפרטיים של שופטים, של דיינים, של רבני ערים. הרי כל אחד ואחד שממלא את תפקידו אז יש מקומות שאפשר לעתור כנגדם אם באמת כבר התגבשה עילה שאפשר לעתור כנגדם. אבל אם לא נתגבשה עילה לעתור כנגדם נשארים שדות אחרות להבעת דעות. יש רדיו, יש היום כלים אלקטרוניים, יש עיתונות, יש צמתים אבל מבלי להפריע לתחבורה.

ההפרעה לתחבורה רבותי, עם כל הכבוד לנכים, עם כל הכבוד לזה שאנחנו מתפללים לבריאותם ופרנסתם. עם כל הכבוד, מאיפה אתה יודע מה אתה עושה על ידי זה שאתה עוצר את התחבורה? אולי באי נמצא חולה שרוצים להביא אותו לבית חולים, מה אתה תעשה? הוא לא נמצא באמבולנס, הוא נמצא במכונית פרטית. מילא באמבולנס הוא מפעיל את הצופר. אבל אם זה לא באמבולנס והוא נמצא ברכב פרטי אולי אתה מסכן אותו, מאיפה אתה יודע? לכן בדברים האלה התרבות הזו היא לא נכונה, היא לא אמיתית. הם מערבבים בין החופש להביע דעה, בין החופש להפגין ובין עוד דברים אחרים שצריך להגן עליהם הגנה חזקה מאוד. הגנה על הפרט, הגנה על הכלל וגם לא למנוע לחץ על בני אדם שממלאים את תפקידם וכל כיוצ"ב. נמצאנו למדים, תורת ישראל איננה הולכת בדרך הזו. לא שהיא מתנגדת להבעת חופש דעות וחופש הפגנה אלא היא בעד זה לעשות את הדברים האלה, מבלי לפגוע בערכים אחרים.

מה קורה עם שופטי ישראל שכבר למעלה מ- 40 פעם עדיין מתפשרים ונותנים להם להפגין בקרבת מקום בצורה זו או אחרת. שופטי ישראל הם מלומדים, הם לא טיפשים, הם אנשים בעלי ידע והם גם בחזקת אנשים שמעוניינים להגיע לחקר האמת, ליצור איזונים וצדק. בעיית הבעיות שלהם הם אינם יונקים. הם אינם יונקים את רעיונותיהם ממקורות ישראל. אם היו לומדים תורה, אם היו לומדים ממקורות ישראל היה להם אוצר אדיר, ממנו ישאבו על מנת לדעת מה זה מוסר, מה זה צדק מה זה הגינות, מה זה איזונים בין ערכים. אז הם לא אשמים, הם לא למדו, אבל הם מוציאים סברות מראשם. כי מאיפה יש להם תורה על לאזן בין זה לבין זה? סברות, סברות מסברות לא פוסקים הלכות שהם בעלות השפעות שמעשיות אלא יש צורך במקורות בני אלפי שנים, אשר כבר דשו ודנו בדברים האלה. לכן חבל שאינם נעזרים במקורות היהדות ואנחנו מתפללים לשם שישיבה לשופטנו... ויכונן, יכונן את חברתנו כחברה משכילה, נאורה, אמונית, ערכית שכל אחד ואחד אכן באמת איש רעהו יעזור הוא להכיל... חזק, ולא איש רעהו זאב.