בית המדרש אינו נזקק לקוד אתי אלא להידברות

פרשת השבוע פותחת בפסוק: ויקח קורח בין יצהר בן קהת בן לוי בן דתם ואבירם בני אליאב ואון בן פלט בני ראובן. ויקח, בד"כ הנה אני לוקח משהו, נותן משהו. אבל יש מה שנקרא לקחת את הלב למשוך לפתות, גם זה נקרא ויקח. והתרגום הוא פלוס מפרש ויתפלג. כלומר יצר מפלגה, התפלגות. ובאמת רוב הפרשה עוסקת במחלוקת קשה שקורח ועדתו ועוד 200 איש מבני ישראל, כל אחד לפי האג'נדה והאינטרסים שלו התאגדו כדי ליצור מחלוקת מול משה ואהרון ששימשו את המנהיגים הבכירים באותם ימים. כשהטענה המרכזית שלהם ומדוע תתנשאו על עם השם. מי בחר אתכם? מי מינה אתכם? גם לנו מגיע להיות מנהיגי האומה. ואכן באמת, כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים. וכל מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. כלומר, המחלוקת כמחלוקת היא דבר חיובי, משום שיש בה הפרייה. הפרייה של דעות מרגע שהולכים אחרי דעה אחת, ולא פתוחים לשמוע דעה שניה, זה לא דבר שהוא בריא לחברה. אז המחלוקת כמחלוקת ביסודה היא דבר חיובי, אבל בתנאי שהיא נעשית לשם שמיים. מה הכוונה לשם שמיים? לא במובן הדתי האמוני המובהק. כלומר, מחלוקת עניינית אמיתית לא באה ממקום של שנאה, של שטנה של עניין של נקמה אלא יש טענה, יש עניין ודברים כאלה צריכים להתלבן ולהתברר. לכן אמרו חכמים, מחלוקת של בית שמאי ובית הילל היא לשם שמיים. והיא התקיימה. מחלוקת של קורח ועדתו לא היתה לשם שמיים והיא לא התקיימה. ונסביר, שלוש שנים הם חלקו בית שמאי ובית הילל בעניינים שונים, בדפוסי ההתנהגות של היחיד ושל האומה. זה אומר בכו, זה אומר בכו, כי הסנהדרין בתגובתם בית דין הגדול בגלל מצבים מדיניים של שלטונות זרים לא יכלה לתפקד כראוי ולפתור את המחלוקות שיש. ואז שלוש שנים נמשכה המחלוקת הזו עד שבסוף הוכרעה ההלכה כמו בית הילל. לא הוכרעה ההלכה בכוח, אלא במוח, בבירור, בליבון, בקבלת דפוסי ההתנהגות וכו'. וזה נקרא שהמחלוקת הזו התקיימה לא שהיא נשארה מחלוקת אלא התקבלה לעם באהדה, בהבנה. יש דברים שהלכה כמו בית שמאי ויש דברים והם רובם הלכה כמו בית הילל. אבל זה לאחר בירור וליבון והערכה הדדית. זו נקראת מחלוקת לשם שמיים. וגם אז שאלו חכמים בגמרה ואמרו, למה נפסקה הלכה ברוב המקרים כמו בית הילל? אז אמרו, משום שהם היו מאירי פנים, נוחים לבריות, באמת זה לא צריך להיות הקריטריון של בירור אמת. שהרי בירור אמת אנחנו צריכים יותר את הקריטריון של ידיעה, של העמקה, של לדעת להשוות עניין בעניין. אז בית שמאי הם היו מאוד, מאוד חריפים. דהיינו, מאוד, מאוד חדים בתפיסתם ואף על פי כן נפסקה ההלכה ברוב המקרים כמו בית הילל, מדוע? כי בית הילל גילו פתיחות ובית המדרש שלהם היה פתוח לכל מי שרצה ללמוד תורה ואילו בית שמאי היו סלקטיביים. הם אמרו מי ראוי לבוא לבית המדרש ועשו קוד, קוד אתי למי ראוי לבוא לבית המדרש. מסתבר שבשביל ללמוד תורה, אסור לצעוק קוד אתי. תורה היא נתונה לכל אדם, יבוא ילמד, ישמע, ישמיע, אדרבה. ולכן, בית מדרש של בית הילל התמלא. באו רבים. וכתוצאה מכך צמחו מתוך אותו בית מדרש הרבה מנהיגים רוחניים פוטנציאליים שמאוחר יותר שימשו בפועל כמנהיגים רוחניים, וכך אחרי 3 שנים נפסקה ההלכה כמו בית הילל כי כאמור דפוסי ההתנהגות הערכים וכל הדברים שלמדו את המדרש של בית הילל התקבלו על דעת העם, והעם נהג כך. ללמדנו, שבאמת מחלוקת של שם שמיים וכאמור יש דברים שההלכה כמו בית שמאי, ובני אדם לא יודעים את זה. ברוב הדברים כמו בית הילל. איך הגענו למצב כזה ש- 3 שנים קיימת מחלוקת היא מוכרעת בצורה יפה והנה יש כללים והעם מתנהג כמו הכללים שקבעו, משום שחרטנו על דגלנו אלו ואלו דברי אלוהים חיים. כלומר, איש בית הילל לא אמר על בית שמאי אתה טועה, אתה בור, אתה עם ארץ, אתה כו' וכו', לא, אלא דברי אלוהים חיים. ואיש בית שמאי לא אמר על בית הילל את הטועה, אתה מסכן את הבריאות, אתה כך וכך, לא. אלו ואלו דברי אלוהים חיים עד שהוכרעה המחלוקת. כשיש כבוד הדדי ובירור ענייני אז מחלוקת כזו, היא מחלוקת חיובית והיא מחלוקת בונה. מה שאין כן כורח ועדתו. באו כורח ועדתו והתריסו מדוע התנשאו על קהל השם, טענה צודקת. אומר להם משה, בואו תבואו אלינו נשב אנחנו ואתם ונברר את העניין. נראה אם אתם צודקים נחזור בנו. אם אנחנו צודקים תחזרו בכם. ולא רצו להגיע לבירור, אלא התמידו בהתרסה, התמידו במחלוקת. זוהי מחלוקת שלא לשם שמיים. כשאין מצד אחד רצון לברר את האמת ולהידבר זו לא מחלוקת לשם שמים. כלומר, הוא מתחפר בעמדתו ואז גם הצד השני נאלץ להתחפר בעמדתו. ומחלוקת כזו היא הרסנית משום כך, כבר הפכה להיות לגרעון עולם מחלוקת כורח ועדתו היא לא לשם שמים ואין סופה להתקיים והיא פצעה את האומה. 250 איש נהרגו באותם זמנים. פתחה האדמה את פיה ובלעה את כורח ועדתו. בניו של כורח אשר ראו כיצד האבא שלהם, המנהיג של המחלוקת מתנהל לא בדרך נכונה למרות שהם היו איתו עד לרגע האחרון, חזרו בתשובה אמרו אבא סליחה, אנחנו לא איתך. אתה לא מנהל את המחלוקת הזו בדרך עניינית. אתה מנהל את המחלוקת הזו בדרך דווקאית. בדרך שתביא להרס, להתפוררות האומה. וחזרו בהם ברגע האחרון. ולכן, אנחנו מוצאים במזמורי תהילים המון, המון מזמורים. למנצח לבני כורח. כיוון שהם לבניים הם היו משוררים והם שרו הרבה מזמורים בבית המקדש. ללמדנו כל אימת שבני אדם באים מתוך מקום חיובי, הוא אומר נראה לי שטובת העם להתנהל בדרך כזו, ואתה אומר נראה לי שטובת האם להתנהל בדרך כזו, שב תשמע תשמיע אולי הוא צודק, אולי אתה צודק, אולי אתה קצת צודק והוא קצת צודק. אבל הידברות. ואז מכריעים, ואז זה בריאות לעם. אבל אם כל אחד ואחד מתחפר זה נקרא ויקח כורח ויתפלג, מפלגה, אני אומר שאחת הטעויות של הדמוקרטיה הישראלית זה בביטוי האומלל מפלגה. תאמר תנועה. אבל לא מפלגה. ביטוי תנועה הוא ביטוי חיובי. פוליטית, ערכית, אבל מפלגה זה כבר בעל ביטוי מאוד, מאוד שלילי, אני מתפלג. כאילו הדבר הראשון במעלה זוהי ההתפלגות, זוהי טעות ומשום כך מורי ורבותי, בגלל קוצר הזמן אנחנו יכולים ללמוד הרבה הרבה מהמקורות הללו, ולחדש את דרכנו. בשבת הזאת נוציא ספר תורה שני בגלל ראש חודש, כי אנחנו השכלנו לראות את הירח המתחדש, לא רק להתפעל מאורו הכל כך נחמד, כל כך מעניין מקסים, אלא לראות את ההתחדשות של הירח ולהבין שגם אנחנו רואים התחדשות ברמת היחיד וברמת הכלל מן הראוי ללמוד מן המקורות שכדאי להתחדש, למחוק מאיתנו את הביטוי מפלגה. לשאת את הביטוי תנועה, לחייב את נבחרנו לשמוע זה את זה ולהידבר. לא להתבטא בצורה אלימה בכנסת. זה מקרין שלילה, זה מקרין לאלימות וזה דבר שלילי למדי. אסור לומר יש לכל אחד זכות לדבר, אלא צריך לומר חובה על כל אדם לדבר. וחובה על כל אחד לשמוע את זולתו ולהידבר. זוהי הסיסמה אשר תביא לבניינה של האומה. שבת שלום ומבורך.