יהודי עבריין וכופר שנפטר, האם חלים עליו דיני אבילות והאם רשאי בנו לומר עליו "הריני כפרת משכבו"?
הרמב"ם פסק שבשנה ראשונה אומר הבן "הריני כפרת משכבו". האין זה סותר שיטתו שכל נפטר נדון עפ"י מעשיו בעולם הזה?
כאשר דוד המלך התאבל על בנו אמר "מי יתן מותי תחתיך". האם התכוין שהוא מוכן לתת חייו ע"מ שבנו ישאר בחיים?
היש קשר בין החיוב באבל על אביו לבין הכבוד שהבן מחויב לאחר מיתת אביו כולל באמירת "הריני כפרת משכבו"?