לשיטת החוששים מהפסק בתפילה ע"י ש"צ, האם בתפילה אחת לא יחשב הפסק גם לאחד מן הקהל?
מי אמר קריאה זו לפי מנהג תימן הקדום ומדוע שינה מהרי"ץ בניגוד למנהג קדמונים?
האם יש מקום בכל מקרה להנהיג ולחזור לעיקר הדין שש"צ הוא הקורא לכהנים?
תגיות
30/10/11 ב' חשון התשע"ב
המקור עוסק בשאלה האם השליח ציבור צריך לומר "כהנים" כדי להזמין את הכהנים לברך את העם, או שמא אדם אחר צריך לעשות זאת. הטקסט מציין כי המנהג המקורי והדעות ההלכתיות של פוסקים רבים תומכות בכך שהשליח ציבור יאמר זאת. עם זאת, מוזכרת דעתו של רבינו תם שהתנגד לכך בטענה שזה מהווה הפסק בתפילה. בתימן התפתח מנהג מאוחר יותר שאדם אחר מהקהל אומר "כהנים", בהשפעת דעתו של רבינו תם, אך יש הטוענים שמהרי"ץ חזר בו מדעה זו. למרות זאת, במקומות בהם השתרש מנהג זה, אין לשנותו מפני השלום. בסיכום, ניכרת העדפה למנהג המקורי שהשליח ציבור יזמין את הכהנים, במיוחד בתפילה אחת ללא חזרה.
קובץ שמע - מלא
עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:
- המצב הראשוני והעדיפות ההלכתית: הדובר פותח בשאלה מה עדיף: שהשליח ציבור יאמר "כהנים" לכהנים (שניים ומעלה) כדי להזמינם לברכה, או שמישהו אחר, ממונה מטעם הציבור, יאמר זאת. התשובה המובאת היא שעדיף שהשליח ציבור יאמר זאת, בהתאם למקורות שונים:
- רבנו בהלכה (רי"ף) בפרק 14 מהלכות תפילה ונשיאת כפיים כתב שהשליח ציבור הוא שאומר "כהנים" כאשר יש שני כהנים ומעלה.
- מרן השולחן ערוך פסק כך.
- ה"אור החיים" (סימן קכח סעיף י) כותב גם כן שהשליח ציבור הוא שאומר להם "כהנים".
- התנגדות רבנו תם והיווצרות מנהג אחר: הדובר מציין שרבנו תם התנגד לכך שהשליח ציבור יאמר "כהנים", בטענה שזה מהווה הפסק בין התפילה לברכת כהנים. לכן, הוא הציע שאחר יאמר זאת.
- ציטוט מרבנו תם: "אי אשר אלי הבתלינה" - מדבריו משמע שגם האשכנזים נהגו שהשליח ציבור אומר "כהנים", אך לדעתו זה הפסק.
- דחיית דברי רבנו תם והסבר המנהג: הדובר מסביר שבפועל, דברי רבנו תם נדחו, מכיוון שהזמנת הכהנים היא צורך התפילה וחלק בלתי נפרד מברכת כהנים כאשר יש שניים ומעלה. לכן, אין זה נחשב הפסק, בדומה לכך שהשליח ציבור אומר את כל הדברים שיש בקדושה.
- הדובר מדמה זאת לאמירת "קדוש" על ידי השליח ציבור, שהוא ממלא את החללים הריקים בתפילת הציבור. ברכת כהנים נאמרת רק בציבור, כמו קדושה.
- המנהג בתימן ושינויו על ידי מורי דוד משרגי (מהרי"ץ): הדובר מציין שהמנהג בתימן היה עד לתקופתו של מורי דוד משרגי (מהרי"ץ) שהשליח ציבור אומר "כהנים".
- הפניה למחקר של ד"ר משה גברה על סידורי יהודי תימן המאשש מנהג זה.
- מורי דוד משרגי, בספרו "שתילי זיתים" על "אור החיים", הביא את דברי מרן השולחן ערוך, אך גם את סברת רבנו תם. מחשש לאיסור הפסק (כדעת רבנו תם), הוא העיד על עצמו ש"בעל תעשה עדיף". כלומר, עדיף להימנע אם יש חשש לאיסור.
- דברי רבנו (ר' יחיא צאלח) וביקורת על שינוי המנהג: הדובר מביא את דברי רבנו (ר' יחיא צאלח) בסימנים רצב ורציב, שם הוא אומר שאין איסור שאחד מהקהל יאמר "כהנים", אך הוא מציין שמעולם לא ראו מנהג כזה. לכן, לדעתו, יש ללכת אחר מנהג העם, שהוא עם שנוהג על פי תורה ומורי הוראה.
- ציטוט מדברי רבנו: "חי הימילתא אמרינן פוקח חזמ דבר" - כלומר, הדין הוא שהשליח ציבור אומר "כהנים", אך אם יש מי שאומר שאחד מהקהל יאמר, אין בזה איסור, אבל מעולם לא ראינו מנהג כזה.
- הדובר מבקר את השינוי במנהג בגלל החשש של "בעל תעשה עדיף", וטוען שיש לשמור על מנהגים שהתגבשו מדורי דורות על בסיס הוראות מורי הוראה. הוא חושש ששינוי כזה יפתח פתח לשינויים נוספים במנהגים.
- הבחנה בין תפילה בלחש וחזרה לתפילה אחת בקול: הדובר מעלה את האפשרות שאולי החשש להפסק של רבנו תם היה רלוונטי יותר כאשר הציבור התפלל בלחש ולאחר מכן השליח ציבור חזר על התפילה בקול. במצב כזה, אדם שהפסיק את תפילתו בלחש יכול לומר "כהנים". אולם, כאשר הציבור מתפלל תפילה אחת בקול יחד עם השליח ציבור, אין מקום לחשוש להפסק על ידי השליח ציבור יותר מאשר על ידי מישהו אחר מהמתפללים.
- הדובר טוען שבמצב של תפילה אחת בקול, עדיף שהשליח ציבור יאמר "כהנים" כי זה נחשב חלק מצורכי הציבור שהוא ממלא בתפילה, כמו אמירת קדושה.
- השפעת שיטת מהרי"ץ על מתפללי הבלדי: הדובר מציין שכיום, מתפללי הבלדי (בתימן) שהולכים לפי שיטת מהרי"ץ נוהגים שאחד מהקהל אומר "כהנים" גם כשמתפללים תפילה אחת בקול, ורואה זאת כמשהו מוקשה.
- כלל גדול בענייני מנהגים: הדובר מביא כלל חשוב: לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת במקום שיש חשש למחלוקת. לכן, בבית כנסת שנוהג על פי מהרי"ץ, אין לשנות את המנהג. במקומות מעורבים, אם מישהו רוצה לנהוג כעיקר הדין שהשליח ציבור יאמר "כהנים" (במיוחד בתפילה אחת בקול), יש לכך עדיפות.
- הערכה למאמצי ד"ר גברה להסביר את שיטת מהרי"ץ: הדובר מציין שד"ר גברה מנסה ללמד זכות על מהרי"ץ ולהסביר את שיטתו בתוך הנסיבות בהן הוא פעל, בניסיון לשמר את חוט השדרה של מסורת תימן.
- הסתייגות משינוי המנהג של מהרי"ץ: הדובר מציין ששיטת מהרי"ץ נוגדת את המנהג המקורי של תימן, ולכן קשה לומר שהוא שינה את המנהג רק בגלל "מוד טוב אל תיקר רע". הוא מעלה את האפשרות שזה היה שייך לתקופה מוקדמת יותר בחייו של מהרי"ץ, ושייתכן שאף חזר בו מכך, אלא שלא הספיק לתקן זאת בכתב.
- מסקנה לגבי העדיפות במצב של הבנה וכיבוד הדעות: הדובר מסיים בכך שבבתי כנסת שבהם יש הבנה וכיבוד הדעות, ויודעים את השיקולים ההלכתיים ואת העדיפות של שמירת מנהגים קדמונים, ודאי שיש עדיפות שהשליח ציבור יאמר "כהנים".
בסך הכל, הקלטת מציגה דיון מעמיק בשאלה הלכתית-מנהגית, תוך התייחסות למקורות תלמודיים, פסקי הלכה ומנהגי קהילות שונות, במיוחד קהילת תימן. הדובר מביע את דעתו העדיפה, אך גם מדגיש את החשיבות של שמירה על מנהגים קיימים במקומות בהם הם נהוגים, כדי למנוע מחלוקות
Question1
מהי המחלוקת ההלכתית העיקרית בנוגע לאמירת "כהנים" לפני ברכת כהנים?
Answer1
המחלוקת העיקרית היא האם השליח ציבור צריך לומר "כהנים" כדי להזמין את הכהנים לברך, או שמא תפקיד זה צריך להיות מוטל על אדם אחר הממונה על כך מטעם הציבור. בנוסף, ישנה דעה הרואה באמירת "כהנים" על ידי השליח ציבור הפסק בין התפילה לברכת כהנים.
Question2
מהי הדעה המקורית ומהם מקורותיה בהלכה?
Answer2
הדעה המקורית, כפי שמובאת בפוסקים רבים כמו רבנו בהלכה, מרן השולחן ערוך וה"אור החיים", היא שהשליח ציבור הוא זה שאומר "כהנים" כאשר יש שני כהנים ומעלה, כדי להזמינם לברך.
Question3
מה הייתה טענת רבנו תם נגד אמירת "כהנים" על ידי השליח ציבור?
Answer3
רבנו תם התנגד לכך שהשליח ציבור יאמר "כהנים" בטענה שזה מהווה הפסק בין התפילה לברכת כהנים. לכן, הוא הציע שאדם אחר, חזן הכנסת או ממונה אחר, יאמר "כהנים".
Question4
כיצד דוחים הפוסקים את טענת ההפסק של רבנו תם?
Answer4
הפוסקים דוחים את טענת רבנו תם באומרם שמאחר ואמירת "כהנים" היא צורך התפילה, חלק בלתי נפרד מברכת כהנים כאשר יש שני כהנים ומעלה, אין זה נחשב להפסק. זה דומה לכך שהשליח ציבור אומר "קדוש" או מקריא את התפילה מילה במילה והקהל חוזר אחריו.
Question5
מה היה המנהג בתימן בעבר ומה גרם לשינוי?
Answer5
המנהג בתימן עד לתקופתו של מורי דוד משרגי היה שהשליח ציבור אומר את המילה "כהנים". השינוי החל כאשר מורי דוד משרגי הביא את שיטת רבנו תם וחשש לדעתו שיש בכך איסור של הפסק, ולכן העדיף את החומרה שאדם אחר יאמר "כהנים".
Question 6
מהי מסקנת הרב לגבי העדיפות בין שתי הדעות כיום?
Answer6
הרב מגיע למסקנה שבציבור שמתפלל רק תפילה אחת (ולא לחש וחזרה), יש עדיפות שהשליח ציבור הוא שיאמר "כהנים" לכהנים. הטעם לכך הוא שאין מקום לחשוש להפסק במצב זה יותר מאשר אם אדם אחר יאמר זאת, ואדרבה, לשליח ציבור זה פחות נחשב להפסק כיוון שזה חלק מתפקידו כשליח ציבור בתפילת הציבור.
Question 7
מה הדין במקום שבו כבר התפשט המנהג שאדם אחר אומר "כהנים"?
Answer7
במקום שכבר התפשט המנהג שאדם ממונה אומר "כהנים", אין לשנות מהמנהג בגלל עניין השלום. עם זאת, אם יש בית כנסת שבו המתפללים מבינים את השיקולים ההלכתיים ומעדיפים לשמור על המנהגים הקדומים, במיוחד כאשר מתפללים רק תפילה אחת, יש עדיפות שהשליח ציבור יאמר "כהנים".
Question 8
מהי עמדתו של הרב בנוגע לשינוי מנהגים?
Answer 8
הרב מדגיש את הכלל הגדול שאין לשנות מנהגים מחשש למחלוקת. במיוחד כאשר למנהגים יש בסיס הלכתי מוצק שנמשך מדורות, אין לשנותם בגלל חששות כאלה ואחרים, אלא יש לנהוג במנהגי אבותינו הקדומים
Full text
בציבור אשר מתפללים רק תפילה אחת דהיינו השליח ציבור מתפלל בקול ושאר המתפללים מתפללים עמו בלחש מילה במילה מה עדיף על מה שהשליח ציבור יאמר כהנים לשני כהנים ומעלה כדי להזמין אותם לברך את ברכת כהנים או מישהו אחר ממונה מטעם הציבור שיאמר להם כהנים והתשובה עדיף שהשליח ציבור הוא שיאמר להם אבל במקום שכבר התפשט המנהג שהממונה אומר כהנים אין לשנות מהמנהג כי גדול הוא השלום אבל גם נסב ואלו נסיבות התפתח המנהג שממונה אחד מהמתפללים אומר כהנים ולא השליח ציבור ובכן רבנו בהלכה בפרק 14 מהלכות תפילה ונסיעות כפיים הלכהח כתב שהשליח ציבור הוא שעומר כהנים לכהנים כשהם משניים ומעלה וכן גם מרן בשולחן ערוך הסק כן אור החיים סימן קכח סעיף י שהוא כותב שהשליח ציבור הוא שאומר להם כהנים אלא מה ש בתוספות במסכת מנחות דף מד ד עמוד ראשון אנו מוצאים שרבנו תם התנגד לאמירת כהנים על דה שליח ציבור בטענה שהדבר הזה מהווה הפסק לומר כהנים בין ה התפילה ובין ברכת כהנים ולכן הוא אמר אי אשר אלי הבתלינה. כלומר, מדבריו משמע שאכן בימיו גם אחנו אשכנזים נהגו שהשליח ציבור הוא שאומר את המילה כהנים ומזמין אותם לומר ברכת כהנים. אלא שלסברתו, לדעתו זה מהווה הפסק. ולכן אמר איחרי אבתלנה באמת בטור אור החיים סימן קכח סעיף יג הוא מביא את שיטת רבנו תם וכתב רבנו תם שאין לשליח ציבור להפסיק לקרות כהנים דו ההפסק בתוך התפילה אלא חזן הכנסת פירוש המונה על כל צורקי בית הכנסת קורה ובבית יוסף שם בדיבור המתחיל וכתב רבנו תם מעיד שאין המנהג כן שהמנהג הוא שהשליח ציבור אומר הוא גם מביא שדוחים את דברי רבנו תם שטוען שזה גדר של הפסק כי כיוון שזה צורך התפילה זה חלק בלתי נפרד מברכת כהנים שמם שני ומעלה יש צורך להזמין אותם ולומר להם כהנים. אז אם כן זה צורך התפילה. ואם זה צורך התפילה אין זה גדר של הפסק כמו שהשליח ציבור מקר אותם מילה במילה והם חוזרים אחריו. ואין זה גדר שהפסק. כי כך ברכת כהנים נאמרת. כמו שגם שליח ציבור אומר קדוש והוא אומר את כל הדברים שיש בקדושה ארוכה כי זהו נוסח הקדושה בציבור והוא הרי שליח ציבור למלא את כל החללים הריקים שיש בתפילת ציבור שצריכים לאומרם כתבילת ציבור שהרי ברכת כהנים לא נאמרת ביחיד שהרי קדושה לא נאמרת ביחיד וזהו המודל זהוא הנוסח של תפילה בציבור ולכן זה לא גבר של הפסק כלומר דברים נכוחים ובאמת שגם המנהג בתימן היה עד לתקופתו של מורי דוד משרגי ומחריץ שהשליח ציבור אומר את המילה כהנים ומי שרוצה לראות את המיפוי ואת הסקירה של המקורות לכך יוכל לראות את זה בעבודת המחקר של דוקור משה גברה על הסידורים של יהודי תימן בעניין של ברכת כהנים ויראה שכזה היה המנהג ללא צל של ספק ובאמת מה שקרה בתימן הוא שמורי דוד משרגי בשטילי זתים על אור החיים סימן קכח סעיף י לאחר שהביא את דברי מרן השולחן ערוך שהשליח ציבור אומר כהנים אזי הוא הביא את את סברת רבנו תם וכיוון שלפי רבנו תם יש חשש של איסור של הפסק אז הוא מעיד על עצמו שבעל תעשה עדיף כאילו מוד טוב אל תיקר רע אם בפניי רבנותם ו רבנו תם אומר שיש בזה גדר של איסור. נכון שאחרים לא חוששים להפסק הזה, אז למה שאני לא אעשה חומרה כמו רבנו תם כדי לחשוש לשיטתו שזה גדר של הפסק. אניבד האמת לכאורה ניתן לסייע לו שהרי והוא לא ראה תשובת רבנו רבנו סימן רצב ורבנו בסימן רציב אומר שאין איסור שאחד מן הקהל יאמר בעניין ברכת כהנים ודאי שאם היה קורא להם כהנים אחר אין בכך כלום אבל זה לא ראינו מעולם ולא שמענו במקום שעושים כך וחי הימילתא אמרינן פוקח חזמ דבר כלומר אומר רבנו הדין הוא שהשליח ציבור אומר כהנים אבל אם יש מי שאומר שאחד מהקהל יאמר אין בזה איסור אבל מעולם לא ראינו משנה ככה אז מקסימום יש לך ספק לך ותראה מעם הדבר איך העם נוהג הרי העם הוא עם שנוהג על פי תורה על פי מורה הוראה אז מה אתה רואה שנוהגים כך כל הדורות אז מה יש לך לחשוש יוצא שהרשע של דברי רבנו שאין בכך איסור שאחד מהמונים של הקהל יאמר כהנים לכאורה התומך במוריד מישהי שבע עשה עדיף אבל השפע של דברי רבנו מדברת בעד עצמה למה לשנות מנהגים מנהגים אשר הם מתגלגלים מדורי דורות ואשר הבסיס להם הוא הוראות של מורי הוראה במשך כל הדורות למה לשנות אותם בשביל מה חלילה חלילה מחר מחרתיים יגידו אבותינו לא ידעו את ההלכה מחר מחרתיים זה יהיה פתח לשינוי מנהגים כל אחד יבוא לחשוש לעניין זה, לעניין אחר, והתחילו לשלנות מנהגים שבע תעשה עדיף בדיוק בכיוון הפוך שתנהג במנהג אבותיך הקדומים במיוחד שיש להם בסיס הלכתי מוצק מאוד מאוד ולכן מורי ורבותיי נראים הדברים שאם היה מקום למורי דוד משקי להחמיר ואשר בעקבותיו מהריץ הלך תלמידו חברו שגם הוא אמר שהמונה של הקהל יאמר אם יש מקום לחומרה הזו ואני אומר אם יש מקום לחומרה הזו זה הנמלה בציבור שמתפלל לחש ואחר כך חזרה אז אפשר לבוא ולומר למה שהשליח ציבור יגיד כהנים יש אחד מהמתפללים תנוי להגיד כהנים הוא כבר הפסיק להתפלל הוא רק שומע מוד טוב אל תיקר רע זה אם אם אם יש איזה חשש לחומרה הזו זה רק במתכונת של לחש וחזרה אבל בציבור שמתפללים תפילה אחת מה ראית לחשוש להפסק על ידי השליח ציבור ולא על ידי אחד המתפללים לזה זה הפסק ולזה זה הפסק ואדרבה לשליח ציבור זה פחות הפסק כי עדיין נאמר זה דרך תפילתו וכך כי אלה מהדברים שהשליח ציבור אומר הוא יחיד כמו קדושה ואותו דבר ברכת כהנים הרי לא אחד משליח ציבור יאמר יקרא אותם מילה במילה אלא שליח ציבור כי זה חלק מהדברים של צורקי ציבור שנאם מרים בתפילה ולכן ההגיון אומר שגם מי שרצה להחמיר גם מי שרצה להחמיר אזי היה מחמיר רק כשיש לחש בחזרה אבל לא כשיש תפילה אחת הוא משום כך בוודאי וודאי שיש עדיפות לציבור שמתפללים תפילה אחת, יש עדיפות שהשליח ציבור הוא שיאמר כהנים לכהנים. אלא מה? כדרכנו בקודש מאחר בשיטת מעריץ השפיעה על מתפלא הבלדי ואין לומר שמורי דרקי השפיע על השמי בתימן. אז עכשיו הבלדי שהולכים לפי מחריץ אחד מהמונים מהקהל אומר כהנים גם כשמתפלים תפילה אחת ולא לחש בחזרה משהו מוקשה כפי שתארתי לכם אבל כלל גדול בענייני מנהגים לעולם לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת במקום שיש חשש מחלוקת אל ישנה ומשום כך בית כנסת שהם על טהרת מעריץ בוודאי וודאי שלא ישנה מפני המחלוקת במקום שהם מעורבים והם נינוחים זה כלפי זה. אם אכן באמת מי מהמתפללים רוצה לנהוג כעיקר הדין שהשליח ציבור הוא שאומר את המילה כהנים ואני חוזר ואומר במיוחד כשמתפללים רק תפילה אחת בוודאי שהעדיפות היא לכיוון זה שהשליח ציבור הוא עצמו יאמר כהנים כאן המקום לציין שוב שדוקור גברה שהוא מאוד מאוד מלמד זכות על מעריץ ועל משנתו ועל שיטתו ומנסה להסביר תמיד את שיטתו כיצד מהנסיבות שבהן או אליהן נקלע מעריץ איך הוא ניסה לשמר את חוט השדרה של מסורת יומן אף על פי שהוא קלה דברים של דעתו הם של מה בכך אבל חוד השדרה הוא נסה לשמר כך אומר כאן בעליל הוא אומר שיטת מהר מנוגדת למנהגה תימן ולכן לענינו דעתו קשה להגיד שבגלל מודות טוב אל תיקר רע מהרץ שינת המנהג אלא לעני דעתו זה משהו שייך לצעירותו שלריץ שוודאיץ כבר חזר בו כבר חזר בו מכך אלא שלא הספיק לחזור בו בכתובים אבל לנו דעתו זה שייך לצעירותו זה מוסיף יותר ויותר למהלך שאמרנו שאכן באמת יש מקום ל בבית כנסת שהם יותר ננוחים זה כלפי זה ומבינים עניין ויודעים שיקולים מלכתיים ועדיפות של שמירת מנהגים קדמונים שוודאי ודאי יש עדיפות לשליח ציבור לומר כהנים רבי חנק השם