בכור שנולד באמצעות מלקחיים, האם חייב במצוות פדיון הבן?

נעסוק בהלכות הנוגעות לדין בכור הן באדם והן בבהמה טהורה, תוך התמקדות במקרים של לידה בסיוע מכשירים (כגון מלקחיים) ובניתוח קיסרי, והשלכותיהם על מצוות מילה ופדיון הבן.

נושאים מרכזיים:

• הגדרת לידה לעניין מילה: הדיון מתחיל בשאלה האם לידה בסיוע מלקחיים נחשבת ללידה מלאה המחייבת מילה ביום השמיני.
• המסקנה היא שאם התינוק יצא דרך נרתיש האישה (ממקום שהיא מזריעה), גם אם בסיוע מלקחיים או ואקום, הדבר נחשב לידה לכל דבר ועניין, וחייבים למולו ביום השמיני (אפילו בשבת, אם חל בשמיני, למרות שאין זה דוחה שבת במקרה זה).
• לעומת זאת, אם התינוק הוצא בניתוח קיסרי (דרך הדופן, לא ממקום ההזרעה), אין מלים אותו ביום השמיני, ובשבת אין המילה דוחה את השבת במקרה זה.
• מוזכר מקרה נוסף בו פותחים את פתח הרחם בניתוח קטן והתינוק יוצא לבד - זה נחשב לידה הן לעניין מילה והן לעניין פדיון.
• ציטוט רלוונטי: "מאחר והיציאה הייתה ממקום שהיא מזריעה, זו נחשבת לידה וחייבים לימול באותו יום."
• הגדרת "פטר רחם" לעניין פדיון הבן: הדיון ממשיך לשאלה האם לידה בסיוע מלקחיים נחשבת לפטר רחם המחייב פדיון הבן.
• התורה מצווה על פדיון בכור אדם שהוא "פטר רחם", כלומר מי שפתח את רחם אמו בלידה ראשונה.
• במקרה של ניתוח קיסרי, אין פדיון הבן כיוון שהתינוק לא יצא דרך הרחם.
• השאלה היא האם הוצאה במלקחיים, שהיא דרך הרחם אך בסיוע חיצוני, נחשבת פטר רחם.
• ההבדל בין בכור אדם לבכור בהמה טהורה: הדובר מדגיש את ההבדלים בהלכות הנוגעות לבכור אדם ולבכור בהמה טהורה.
• בכור בהמה טהורה קדוש לעניין הקרבה כקורבן (בזמן שבית המקדש קיים), ולכן יש בו דיני קדושה מיוחדים הנוגעים לאופן יציאתו מהרחם.
• בכור אדם קדוש רק לעניין פדיונו לכהן, ואין בו קדושה עצמית כמו בבהמה.
• הגמרא במסכת חולין דנה רבות במקרים שונים הנוגעים לבכור בהמה טהורה (כגון הוצאה באמצעות חבל, הוצאה חלקית, יציאה דרך הרגליים), ושאלות הנוגעות לקדושתו במצבים אלו.
• ציטוט רלוונטי: "בכור בהמה טהורה הוא קדוש גם בכור אדם הוא קדוש אבל בכור אדם הוא קדוש רק לעניין פדיונו ואילו בכור בהמה טהורה הוא קדוש לעניין קורבן..."
• הלכות בכור בהמה טהורה לפי הרמב"ם: מובאים דברי הרמב"ם בהלכות בכורות בהמה טהורה, המתארים מצבים שבהם הולד אינו נחשב בכור (כגון אם חתכו אותו איברים איברים בתוך הרחם).
• אם יצא רוב הולד, הוא נקבר ונפטרים מדין בכורה.
• מובאים מקרים נוספים המטילים ספק בבכורת הבהמה אם לא נגע בפי הרחם באופן מלא.
• השלכות למקרה של הוצאת ולד בהמה במלקחיים: ישנם דיונים האם מלקחיים מהווים חציצה, אך המסקנה היא שאם חלק מראש הולד נגע בפי הרחם, הוא נחשב בכור בהמה טהורה. אם לא נגע כלל, יש ספק בקדושתו.
• יישום ההלכות על בכור אדם: הדובר מדגיש שהדיונים המורכבים של הגמרא בנוגע לבכור בהמה טהורה לא הובאו כלל בהלכות הנוגעות לבכור אדם אצל הרמב"ם, למעט דין ניתוח קיסרי.
• מכאן משמע שבבכור אדם די בכך שהוולד יצא או הוצא דרך פי הרחם כדי להיחשב בכור ולחייב פדיון.
• בגלל הספקות שעלו בגמרא לגבי בכור בהמה שהוצא במלקחיים, יש אומרים שיש לפדות בכור אדם שהוצא כך, אך בלי ברכה (ספק ברכות להקל).
• דעת הדובר, על פי הרמב"ם והשו"ע, היא שמאחר וספקות אלו לא הוכנסו להלכות בכור אדם, הרי שלידה דרך פי הרחם, גם בסיוע, נחשבת פטר רחם המחייב פדיון עם ברכה. הרב יוסף (הכוונה כנראה לרב עובדיה יוסף) אומר שלכתחילה לא יברך מחמת המחלוקת, אך אם בירך יש על מי לסמוך.
• ציטוט רלוונטי: "משמע מדברי רבנו שבבכור אדם די שיצא או הוצאה דרך פי הרחם. גם אם לא נגע הוא נחשב בכור ואז למה היא נפקה מינה כל כולה למה היא נפקמנה? לעינין ממון ומשום כך נותן מתנה לענימר."

מסקנה מרכזית:

ההלכות הנוגעות לבכור אדם מקילות יותר מאלו של בכור בהמה טהורה, בעיקר משום שהקדושה בבכור בהמה נוגעת לקורבן, ולכן יש הקפדה יתרה על אופן יציאתו. בבכור אדם, לעומת זאת, הקדושה היא רק לעניין הפדיון, ולכן יציאה דרך פי הרחם, גם בסיוע חיצוני כמו מלקחיים, נחשבת לידה ופטר רחם המחייבים מילה במועדה ופדיון (עם ספק לגבי ברכה בפדיון במקרה של מלקחיים). ניתוח קיסרי לעומת זאת, אינו נחשב לידה לעניין מילה ביום השמיני ואינו פוטר רחם לעניין פדיון