להריח מיני בשמים ביום הכיפורים, האם נכלל באיסור עינוי נפש?

טרם נאמר את ההלכה היומית נמסור מודעה שמנהגי לפי מנהג אבותינו אנו נוהגים לומר כל עשרת מי תשובה את התוספת ובכן תקדש ובכן תן פחדך תן כבוד לעמך ורק לאחר מכן אנו חותמים המלך הקדוש אלא שהשליח ציבור היקר שלנו היום א מיד חטא המלך הקדוש אוך שנזכר רצה לחזור ולומר ובחי נתקדש. אבל אז אם היה חוזר על ובחינת התקדש וגומר את התוספת הזו עם חתימת המלך הקדוש היה בעצם חותם פעמיים. אז הועיל וכבר חתם המלך הקדוש והועיל והתוספת הזו לא מעכבת לכן א אמר לו שימשיך הלאה אבל ברור מעל לכל ספק שכל אחד ואחד מאיתנו צריך ליתן את הדעת שלא יפסיד את התוספת הזו לא ידלג עליה אלא לאומרה כמנהג אבותינו. עד כאן. ועכשיו אל ההלכה היומית השואל שואל האם מותר להריח מיני בשמים ביום הכיפורים או לא? שהרי כידוע ביום הכיפורים אנו מצווים תענו את נפשותיכם והריח מה את נפש האדם. ואם כן, אולי זה כלול בכלל איסור איסור בגלל העניין של התענית. והתשובה לא. אין איסור בכך. גדרי העינוי הוגדרו על ידי חכמי ישראל שהחמור שבהם אכילה ושתייה והוא בכרת. והיחסית יותר ק מהם זה איסור הרחצה והשיחה, איסור התשמיש, איסור נעילת הסנדל. ואם כן, כל גדרי עינויים אלו, אם אדם אינו מקיים אותם ויש לאל ידו לקיים אותם, מכין אותו מכת מרדות. אבל מעבר לעלו, אין אנו חייבים להוסיף עינוי נוסף. ולכן מאחר וחז"ל לא כללו בכלל העינויים את הריח. מותר ביום הכיפורים להריח. ולא עוד. אלא שהרבה מהפוסקים ראו בזה הזדמנות לברך על הריח. כ כדי להשלים מהמא ברכות שחסרו ביום הכיפורים בגלל שאין ברכת המזון, אין על נטילת ידיים, אין המוציא וכן אין תפילת 18. אז משום כך, כאמור, ראו בזה הזדמנות להשלים 100 ברכות. אלא שכאן באנו להבדלים בין השיטות השונות היו מקובלים שיזמו להריח הרבה פעמים ביום, כמובן תוך הסחת דעת בין ריח לריח, כדי לברך וירבה בברכות וממש ישלים את המאגר של 100 ברכות. ולעומתם בכנגת השיטה הזו היו פוסקים שאמרו לא אפילו לא להריח בגלל עניתם את נפשותכם ונראים הדברים שהדרך האמצעית יהיה יותר נכונה להלכה אין בזה גדר של וניתם את נפשותיכם כי חכמי ישראל לא גזרו על הריח ומותר להריח אבל גם אין איזשהו חיוב או מנהג להרבות מאוד מאוד בריח כדי להשלים 100 ברכות. מורי בהליכות תימן כותב ביום הכיפורים, לפני המנחה יוצאים לבתיהם לזמן צר כדי להחליף בגדי לבן של יום הכיפורים וללבוש בגדי שבת רגילים ובחזרתם מביאים בידיהם ענפי בוסם ריחן. עד סוף היום מחזיק כל אחד בידו ענף ריחן להנות נפשו מריחו הטוב וגם כדי להשלים 100 ברכות. ובכן אתם רואים שהעניין של ריח גם היה נהוג אצל רבותינו אבל לא בצורה מופ רזת וזה רק מןמנחה או למעלה כדי לשבור את עצמת הצום וגם כדי שיהיה לנו במאגר 100 ברכות אבל לא היה מנהג שאכן משתדלים מאוד מאוד להרבות בברכות הריח כדי שיהיה 100 ברכות אין בזה פסול אבל מאוד מאוד חשוב בדברים האלה לציין את הגישה המאוד מאוד שק עולה של אבותינו בהתנהלותם בעבודת השם יתברך. לא בהתלהמות לא בדברים אשר נראים מוזרים אלא הכל בשקילות והכל בכבוד. ברור מעל לכל ספק אם נתאר לעצמנו א הוא הריח רחם וברך לאור עשה בסומים כי כך הדין רחם שהוא קיים למעלה משלוש שנים והנה חברו נניח במקרה הבי שדבה שברחתה עשה הסב ומכבד אותו לאריח יכול לברך בסמים ויהיה לו ברכה שנייה וזה מכבד אותו בריחן ויברך עד פסמים ויהיה גם לא ברכה שנייה רוצה לומר אם יצא מקרה כזה שאכן יש לו כמה סוגי ברכות עליוסמים בצורה רגילה בלי השתוללות אדרבה ואדרבה אבל כל שבני אדם נוהגים מנהג ועושים ממנו קיצוני למדאי זה לא דבר אופייני לעבודת השם שאבותינו רגילו אותנו כי כאמור אין בזה פיסול אין בזה איסור אדרבה יש ריבוי במעגר של 100ברכות אבל לעולם לעולם צריך האדם לזכור את מקומו, את מעמדו, שלא יראה כאילו צדיק גמור בשאר ימות השנה, עובר ודש בעקביו על כל כך הרבה דברים ופתאום היום נהיה צדיק גמור. מעל מעבר ההתבלטות הזו צריכה להיות זירה. מה גם אם יש גדולים וחשובים והם אינם נוהגים כן ואתה נוהג כן אתה כאילו מאפיל עליהם, כאילו הם לא בסדר ואתה בסדר. לכן הקו הזה של עבודת השם יתברך בשקילות הוא קו מאוד מאוד חשובות. רבי חני בן גשם