"זכות הציבור לדעת", האומנם בכל עת וללא הגבלות?

שאל השואל ואמר האמנם מבחינה הלכתית זכות הציבור תמיד לדעת ואפילו כשאישים רמי המעלה מדובר בהם או שנחשדים כמי שעשו עבירות האמנם זכות הציבור לדעת או שמה לא תמיד זכות הציבור לדעת. ואם לא תמיד זכות הציבור לדעת, כיצד מבטיחים שאכן יעשה דין באדם ששר, אם באמת שרח, ודין כהלכה. והתשובה רבותיי, אכן כל מי שנחשד שהוא שרח, גם אם הוא רם ה מעלה יש לעמידו לדין לחוקרו ולדורשו ולראות אם יש עדים או לא אבל לא נכון בשום פנים ואופן שזכות הציבור לדעת אלא לא תמיד זכות הציבור לדעת ובמיוחד כשמדובר באישים רמי המעלה בין אם מדובר באישים תורניים רבניים ובין אם מדובר באישים פוליטיים רמי המעלה על החברה לשמור על שני ערכי יסוד א' עיקרון שלטון החוק שכולם שפוטים ואינם חסונים מפ מבחינת החוק ועיקרון שני לא לגרום לזעזועים ולטוץ דמויות ומוסדות בעיני העם משום שאי לנו אם לא כולם יהיו שפיטים ואוי לנו אם נגרום על ידי פרסומים לניתוץ דמויות ומוסדות כי אז הכל מתערער בעיני המון העם ויוצר מצב של דין ולת דיין. אלא כאמור חייבים שכולם יהיו שפיטים. ובזה קבעה ההלכה. הבחנה בין מלכי בית דוד ומלכי ישראל. שמלכי ישראל הוגדרו בהלכה כמלכים רשעים משום שאי אפשר היה להעמיד אותם לדין או להעמיד את מקורביהם לדין בגלל שהטילו את אמתם על החברה ועל השופטים ואלה נקראים מלכים רשעים ואילו מלכי בית דוד האידיאלים אלה נחשבים כאידיאלים משום שעשו משפט צדק וגם הם בעצמם היו שפיטים אז מבחינה זו עיקרון שלטון החוק שכולם שפיטים הוא עיקרון חשוב וצריך להגן עליו. אבל מצד שני, כאמור, אוי להחברה, אם איננה מגנה, איננה משמרת על מוסדותיה ועל דמויות, ועלינו להבחין בין האיש ובין המוסד. איש כי חתה צריך לשופטו, אבל שפוט אותו בצורה דיסקרטית. כי אם לא חן אם לא תשפות אותו פגעת בעיקרון שלו החוק אבל מצד שני אם תשפוט אותו בפרהסיה הרי באותו אישיות שחטא יש בו שני פנים או שני היבטים ההיבת האישי והבת המוסדי או הפיגורי ומן הרגע שאתה עושה את זה ברבים אתה מנתץ את המוסד, לא רק את האיש. וחברה שמנתצת את מוסדותיה היא איננה יכולה להתקיים כי החברה כבר תאבד את האמון במוסדותיה. צור ומורי ורבותיי. בפרק שביעי מהלכות תלמוד תורה הלכה ראשונה כותב רבנו חכם זקן בחוכמה וכן נשיא אוהב בדין ששר אין מנדין אותו בפרהסיה לעולם אלא אם כן עשה כורבעם בן נבת וחבריו שהם עשו זאת בפרהסיה אז אם הם עשו פרסיה אז אפשר להעניש אותו בפרסיה אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו ב שנאה שנאמר וחשלת היום וחשל גם נביא עמך לילה אף על פי שכשל כסאו כילה ואומרים לו הכבד ושב בביתך ובאותה הלכה נאמרה גם כן בשולחן ערוך יורי דעה סימן שלד סעיף מב כלומר זהו עיקרון מושכל נבון מאוד שכאמת עם אישיות רמת את המעלה חוטת מעמדים לדין כי זה א'ב אבל מצד שני עושים זאת בצורה דיסקרטית לא כי יש לו זכות לא כי יש לו זכות והוא מופלא לטובה מבני החברה אלא כי יש אינטרס עליון לחברה לשמר על מוסדותיה ועל הדמויות כדמויות שאם לא כן לא יהיה אמון באף מוסד כמו שאנו רואים שהיום המערכת המשפטית מיום ליום מאבדת מהדימוי שלה, מהדימוי שלה. וחס וחלילה עלולים אנו להגיע למצב שאייל לדור ששופט את שופטיו ויהי במי שבות השופטים אוי לדור ששופט את שופטיו. רבנו כבר עמד על כך גם כן בתשובתו סימן קיא על חזן מפורסם והוא תלמיד חכמים. שנשמע עליו רנון שאין ראוי להזכירו ולא הואעד עליו בשני עדים כשרים ויש לו אויבים האם להעבירו מחזנותו או לא והשיב מה שצריך שידע כל בעל דעת ובעל חוכמה שאין ראוי לסלק בעל מסרה ממשרתו בסתם שמועה ואפילו לא היו לו אויבים כל שכן אם היה לו באותה העיר אויבים השונאים אותו ובעלי כוונות ומי שקורא הלאה את את התשובה רואה רבנו שהנה כמו שאמרו תלמיד חכמים ששר אין הדין אותו בפרסיה שנאמר וחשלת היום וחשל גם נביא עמך לילה כשהוא כילה אם כן אומר הרמבם יש לעמיד לדין אבל צריך להבחין אם אין לו שונאים אם אין לו יריבים אם אין לו מקנאים אם יש ראיות מספיקות או אין ראיות מספיקות וגם אז להעמיד לדין ובצורה שקולה וודקרטית כדי לא לפגוע במוסד כמוסד, בדימוי כדימוי אלה הם עקרונות יהודיים מושכלים שצריכים לנחוט אותנו ציאור הוא גם כן עוד הלכה חשובה בסוף פרק 17 מלכות סנהדרין כל מי שחטא ולקע חוזר לכשרותו שנאמר בנקל אחיך לעיניך כיוון שלקה הרווחיך וכאן תראו החברה הדמוקרטית מן הרגע שמישהו מעד ונשפט וכבר עבר הזמן אחרי שפיטתו ועונשו אין החברה מאפשרת לו אפילו אם באמת הוא חזר בתשובה איננו מאפשרת לו לחזור לחייו הרגילים בעוד שההלכה אומרת כיוון שלקה הרי הוא אחיך כי היהדות פותחת את פתח התשובה שאם לא כן אם אדם יודע שכבר לא יוכל לחזור למסלול הרגיל ואין לו סיכוי לחזור למסלול הרגיל. אנחנו סותמים בפניו אתות התשובה ומי יודע אם לא ינצל את כשרונו לדברים רעים. כי כאשר עבדתי עבדתי. כך שהגישה לא מושכלת בחברה המודרנית אלא צריך לתת לו לא אפשרות של פתח תשובה. לעומת זאת כתוב כהן גדול שחטא לוקה בשלושה כשאר העם. הנה הוא כהן גדול. מורד מעם ומועמד לדין ולוקה. המלכות שונים מהנידוי. הנידוי פרהסיוני כי זה שמואה. שומעים המלכות זה דיסקרטי. לוקה בשלושה שאר העם וחוזר לגדלותו. אבל ראש ישיבה שחטא מלקין אותו בפני שלושה ואינו חוזר לשרותו. ראש ישיבה זה במעמד של נשיא. אינו חוזר לשרותו. גם אינו חוזר להיות כחת משאר הסנהדרין שמעלים בקודש ולא מורידים. אבל נותנים לו את האפשרות לחיות את חייו ולא שמתנהגים אליו על חיה טורפת. הדברים האלה אמרתי אז בזמן שיצאו השמועות על הנשיא ולא כאילו להעמיד אותו למשפט אמרתי צדי לעמיד אותו במשפט לא לערב את המדיה לחלוטין גם כאן כשמדובר על רב ומבלי שאנו יודעים וזוערת הזרה עדיין איננו יודעים כלום חלילה חלילה מבלי לדעת כלום וכולם חפ מפשע. כל עוד הדברים לא נדברו. אבל ההסתערות התקשורתית היא יש בה שגיעה גדולה. כל מה שאומרים זכות הציבור לדעת. פירושו של דבר זה זכות אנשי התקשורת להתפרנס ולהיות צהובים ולקבל רייטינג. והם הם הם הם אשר מנפצים את המאוסדות. מה הם מתפלאים? שמע. מערכת המשפט נמצאת במצב חמור חמור למדאי מה הם מתפלאים אם המדיה מסטארת על כל דבר לא כל דבר זכות הציבור לדעת התקשורת יש לה מקום חשוב אבל מה היא יכולה לומר אם הציבור לא ידע ואם ידונו בצורה דיסקרטית מי אומר לנו שידונו דין אמת זאת אומרת שאנשי התקשורת נוטעים בנו תובנה שהם השומרים על הדמוקרטיה והם קוראים ל עצמם וכך הם מכנים את עצמם כלבים ששומרים על הדמוקרטיה כלומר בית דין כבית דין בית משפט כבית משפט פרקליטות כפרקליטות אז יוצאים מתוך הנחה שהם לא אמינים שיעשו משפט אמת אלא בגלל מוראה של התקשורת שאם לו כן יש יסוד לחשוש שמה הם לא יעשו משפט צדק אם ככה אין אמון בבני אדם והרי התקשורת הזו הופכת להיות שפיטה ציבורית, שפיטה של שווקים, שפיטה של ורהזיה, שביטה של ציבור, בלא כלים של אומנות, בלא כלים של אידיאל שפוט, בלי כלים רעייתיים והם עצמם הרי למה הם שופטים? לא כי הם רוטפים דווקא את האמת, כי הם רוצים להתפרנס, כי הם רוצים רייטינג יותר גדול אז אנחנו נמצאים בחברה ג'ונגלית שבאופן בסיסי נוטעים לנו להבין שהשופטים והפרק טים וכולם אין בהם אמון רק בגלל מוראה של התקשורת והתקשורת שהיא הכלב כך הם קוראים לעצמם אני מתנגד לכך הם קוראים לעצמם כלבים מה להם כי ילנו שאותו פרקלית קורא לשופטים חמורים כיפני הדור כפני הכלב כבר מרשים לעצמם כל אחד להתבטא בביטויים שאין להם מקום בתרבות העם היהודי בתרבות העם היהודי צריך ריסון עצמי זה לא פגיעה בדמוקרטיה הריסון העצמי זה מטווה של הדמוקרטיה. אם אוסרים עליהם מבחוץ זה פיגעה בדמוקרטיה. אבל ריסון עצמי זה לא פיגעה בדמוקרטיה. זה הדמוקרטיה המושכלת, הנבונה, הערכית, היהודית. ואם כן נוטעים בנו את התובנות שאל מלה התקשורת הפתוחה, הפרקטות שקר, הבית משפט ישפוט ישפוט שלו בצדק. זה ככה אין אמון בבני אדם. ואז החברה נהרסת מתוכה על כל דבר. ועיקר ומשום כך אנו רוצים לחזור ולומר צריכה החברה בישראל להעזר והתקשורת צריכה לגרום לעצמה כללים אתיים מה כן לפרסם מה לא לפרסם ולהושיב צוות איגוי של רבנים של משפטנים של אנשי הגנשים שעם מדעי החברה לקבוע מה מפרסמים מה לא מפרסמים כדי שהח תחזור לאיזונה ושיו אמון בדמויות להבדיל מן האישים בדמויות כפוגות במוסדות כמוסדות שאם לו כן זוהי חברה שאוכלת את עצמה ותתפרק מתוכה שהקדוש ברוך הוא יאיר עינינו במאור תורתו וישיב שופטנו פרשונה ונשוב לחיות בצורה ודית יהדותית ערקית וודית שזה הדבר היותר מבטיח לעם היהודי לחיות בבחינת נצח ישראל לא ישקרבי אחד ש