הרשאית אשה להתעטף בטלית?

אל השואל, מה הוא שאישה תתעטף בציצית אם היא מעוניינת להתעטף בטלית? ובכן, הציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמה. ומצוות עשה שהזמן גרמה, אישה פטורה בה. כל מצוות עשה הזמן גרמה. חוץ מכמה מצוות שיש לימודים מיוחדים שמכוחם אנו לומדים שאנשים חייבות בהן. ורבנו ובעקבותיו מרן כבר גילו דעתם שאם אישה מעוניינת לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה היא רשאית אבל בלי ברכה כי היא לא יכולה לומ אמר אשר קדשנו במצותיו וציונו כי מי ציווה אותה ואחנו אשכנזים טוענים שגם אם היא מקימת מצוות עשה של הזמן גרמה כי זהו רצונה יכולה לומר אשר קדשנו וציוענו כי היא רשאית להכניס את עצמה לכלל חיוב כשם שגם חלוקות הדעות בין חכ ספרד ובין חכמי אשכנז ביחס לברכה על המנהג שאם עושים משהו מכוח המנהג למשל לומר את ההלל בדילוג בראשי חודשים בחול מועד פסח אנו אומרים את ההלל בלי ברכה כי אמירת הלל בראש חודש היא מכוח מנהג ואין מברכים על המנהג ואילו לפי חינו אשכנזים מברכים כי לדעתם גם אם ציבור מכניס את עצמו לחיוב זה נחשב אשר קדשנו וצבענו ולכן מברכים על המנהג לפי זה יוצא לכאורה שאם אישה רוצה להתעטב בטלית רשאית היא רק שלא תברך אבל יש בתורה איסור לא ילבש גבר שמלת אישה ולא תלבש אישה ולא ולאג ולא יהיה כלי גבר על אישה ותוצאה מכך יש לנו שני לוים במניין המצוות לו אחד שלא יעדיה איש עדי אישה ולב שני שלא תעדי אישה עד איש ובאר רבנו שהניסיון של גויים לטשטש את ההבדלים בין המינים בחזותם החיצוני היא מרשם לזימה לשחיתות ולכן התורה עשרה שהאיש לא יעדה עד אישה והאישה לא תעדה עד איש מטבע הדברים הדברים נאסרו בעיקר כך אומר רבנו פרק 12 מלכות עבודה זרה הלכ' לא תעדי אישה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאישומר ה נה המתפתחת היום שנשים עושות קרחת הרי הם עוברות על איסור כי הם מתגלחות כמנהג הגברים ולא יעדי איש עדי אישה כגון שילבש בגדי צבעונין בחולי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימין אותו החולי אלא אנשים הכל כמנהג מדינה איש שעדה עדי אישה ואישה שעדה אבי איש לוקין אז יוצא איפה לכאורה אסור לאישה ללבוש בגדי איש בגדים שהאיש לובש או להתקשט בקישוט שהאיש רגיל להתכשט בו הכל מנהג המדינה ואם כן אם נתחיל עם הציצית הציצית זה לאו דווקא הטלית המוכרת לנו בית כנסת אלא בגד בין ארבע כנפות שהגבר נוהג להתכסות בו כסותך ויש בא ארבע כנפות אז העי קובעים ציציות חוטי ציציות בבגד הזה ואם כן אותו דבר גם כן לגבי האישה אם היא לוקחת בגד גבר בין ארבע כנפות עם ציציות אז לכאורה היא חובר על לא ילבש, לא יהיה קרי שהרי היא מניחה עליה קרי של איש ואותו דבר לכאורה לגבי תפילין רק התפילין להבדיל מטלית אין לנו בגד והשאלה אם אפשר להשוות אותו למה שנקרא תכשיט של איש תכשיט של גבר ש אסור לאישה להתקשט בו. באמת אנחנו מוצאים בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה בדיוק בתרגום נתן בן עוזיאל לא יהיה כלי גבר על אישה כתב לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהיינו תיקוני גבר על איתה כלומר לדעת יונתן בן עוזיאל נכון שנשים רשעיות לקיים מצוות עשה הזמן גרמה ולא ברכה אבל לא את המצוות הללו כי המצוות הללו מזוהות עם בגד של איש עם כס איש ומזהות עם תכשיט של איש של גבר ואסור לאישה לא לקיים את המצווה הזו אלא לא ללבוש את הכסות הגברית לא להניח תכשיט גברי עליה. אז יוצא שלפי יונתן בן עוזיאל יש איסור לנשים להתעטף בטלית בגלל האיסור הזה. אבל אנחנו מוצאים במסכת עירובים דף צו עמוד א' שאמרו שם מכל בת שאול המלך היא הייתה מניחה תפילין ולא מיחו בחכמים ה לא מחו הביטוי לא מחו משמעו לכאורה היה מקום למחות ולא מחו ואז אנחנו שואלים מה נפשך אם יש בזה איסור תורה כמו שמשתמע מיונתן בן עוזיאל הרי כל מקום שיש איסור תורה חייבים להוכיח ואין חולקין כבוד אפילו לרב עד כדי כך שאם ראה רבו לבוש בשמלה בבגד בגד גברי שהוא כלעיים מן התורה צמר ופשתי מן התורה שעשור מדין כלאי בגדים מנין שחייב הוא להוכיחו ואם לא שמע יפשיתנו ואפלו בשוק עד כדי כך כי במקום שיש חילול השם אוכשר עובר על איסור תורה זה חילול השם אין חולקים כבוד לרב ורק אם האיסור הוא מדרבנן אדיי יניחו עד שיגיע לביתו כי גדול כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן ואם כן אם חכמים היו מסכימים עם יונתן בן עוזיאל שיש איסור תורה שאישה תתעטב בטלית או תניח תפילין בגלל לא ילבש ולא יהיה כלי. הרי היו צריכים למחות כי זה איסור תורה ואין חולקים כבוד לרב. אבל משמע שהם לא רואים בזה איסור תורה אלא אולי איסור דרבנן. ועל זה נאמר לא מחו כי היה ראוי למחות. אבל לא מחו אולי איסור דרבנן. אבל מה אנחנו לא לא מוצאים בדברי רבנו שיש איסור דרבנן לאישה להתעטף בציצית או להניח תפילין. כי היה ראוי לו לרבנו בגלל תרגום יונתן בן עוזיאל ובגלל הממרה הזו שנמצאת במסכת עירובין בנוגע למיכל בת שאולתייחס לכך ולא התייחס לכך. משמע שלכאורה אין אפילו איסור דרבנן. ואם ככה, אם אין אפילו איסור דרבנן, מדוע בכל זאת נאמר לא מחו? משמע שבאמת העניין הזה של תלית או תפילין הוא דבר מאוד מאוד גבולי. אם באמת יש בו מה שנקרא לא ילבש או לא יהיה כלי גבר על אישה. הוא מאוד מאוד גבולי. וכיוון שהאישה מתכוונת לשם מצווה ואין איננה מתכוונת ללבוש כלי גבר ש כלי גבר עליה, לא יהיה אלא כמו אישה אשר לובשת חליפה של גבר כדי להנצל מאינוס, כדי לנצל מפיתוי, לנצל מעבירה, שהרי לא עשתה זאת. בשביל חלילה לעבור עבירה, אלא כדי לנצל מעבירה. או אם אדם אישה חולה ובישעתה צריך לכסות אותה מפעת הקור, הרי לא עושה את זה בגלל לא ילבש, אלא בגלל הצורך הבריאות שזה מותר. וכך אותו דבר גם לגבר. ואם כן, המניע של קיום מצווה הוא זה אשר מסלק מעליה את האיסור. אבל סוף סוף אל נשכח שבאותם ימים היו מתעטפים בטלית כל היום ומניחים תפילין כל היום. ולכן אם אישה הייתה נכנסת לנישה הזו זה לא כמו בימינו התעטבה בטלית ברכה הניח תפילין ברכה א סליחה בלי ברכה התחתפה בתלית הניחה תפלין התפלה מה שהתפלה אמרה מה שאמרה ומיד חלצה בבחינת ו קטירה ושתחפתה ויצאה אז טוב אז במקרה כזה כיוון שלא התכוונה לעניין של הערבוב בין המינים אלא לצורך הקיום המצווה ובלא ברכה עדיין אין אין מקום אפילו למחות בידה אבל מן הרגע שהדברים האלה נראים במהלך כל היום כל הזמן עם תלית כל הזמן עם תפילין כבר קשה מאוד לומר שזה לא כלי גבר על אישה קשה מאוד לומר שהיא לא לובשת כס גבר. ולכן זה מאוד גבולי וחכמי ישראל לא מיחו למרות שאולי היה מקום למחות. נמצאנו למדים. באמת העניין של א אישה שתתעטב בטלית ותניח תפילין הוא מאוד גבולי. ואילו הייתה מתעטבת בטלית ומניחה תפילין לרגע קינה לבין עצמה. אז הליבה לרבנו ומרן לכאורה לא היה מקום אפילו למחות אבל למרות שבכל זאת לפי יונתן עוזל יש איסור או לפי חכמי ישראל בנסיבות מסוימות אולי היה ראוי למחות אבל בנסיבות כאלה לכאורה לא היה מקום אפילו למחות אולי אבל מאחר ובעוונותינו המרובים בימינו שלנו העניין של התעטפות בציצית או אפילו תפילין לאישה כבר יצא מרשות היחיד לרשות הרבים והפך להיות לוויכוח ציבורי למקומה של האישה בחיי הדעת ומאחר ולא רחוקים הימים שקמו מבני עמינו אנשים אשר אינם מקבלים את העיקרון של תורם לשמיים והתורה בשבילהם היא תורה שניתנת להתפרש כל כל אדם לפי הבנתו ותובנתו וכל אדם שכביכול מתקר רב אם הוא סבור שבימינו שלנו כבר אין מקום למצווה זו או לאיסור זה הוא עוקר את המצווה הוא עוקר את האיסור ורבים כאלה לא רק רבים כאלה שכך חושבים אלא רבים מהמצוות והאייסורים שעוקרים אותם ברוח דברים זו מתוך גישה כזו וגם כאמור היום היום כיוון שהוציאו את זה לרשות הרבים והופכים את זה לוויכוח למקומה של האישה למעמדה של האישה לשוויון של האישה כלומר לא רק למקומו של איסור זה או מצווה זו בזמן הזה אלא למאבק נגד המודל שאנחנו סבורים שהוא המודל המקובל מדורי דורות מדורי דורות של כל כבודה בת מלך פנימה אשר הערך של הצמניעות והייחוד בין המינים כל כך עמוק וכל כך יסודי וכל כך מושרש בתרבותנו היהודית מאחר וזה הופך להיות לסלע מחלוקת גם בנושא של תורה מן השמיים וגם בנושא של ייחודה של האישה ביחודה הרי שאסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין כ שאפילו ברשות היחיד אפילו בצנאה בינה לבינה כיוון שברגע שמתחקכים עם דעות שהם כופרות כוניות כופרות בעיקרי האמונה צריך מבחינה חינוכית להרחיק את בנינו ובנותינו מאותם דברים מטעתים אשר עוקרים את האמונה היהודית שהיא היא שהחזיקה את עמנו והיא שתחזיק את עמנו ותשמור עליו מפניבול עדנצח נצחים רבי חגש