אשה שמקיימת מצות עשה שהזמן גרמא, האם רשאית לעשותה עם ברכה?
האם יש לחשוש במקרה דנן לאיסור התורה "לא יהיה כלי גבר על אשה"?
האם השאלה באה מכיוון הדעות שמערערות את עיקרי האמונה היהודית ונלחמים כביכול על מה שהם מכנים "מעמד האשה"?
תגיות
11/11/09 כ"ד חשון התש"ע
הרב דן בשאלה האם מותר לאישה להתעטף בטלית ולהניח תפילין, תוך התייחסות למצוות עשה שהזמן גרמן ולאיסור "לא ילבש". הוא סוקר דעות שונות, כולל את תרגום יונתן בן עוזיאל המתנגד לכך, ואת העובדה שחכמים לא מחו במיכל בת שאול שהניחה תפילין. המקור מסביר שהדבר תלוי בנסיבות, בכוונה (לשם מצווה או לא), ובמנהג המקום. בימינו, כאשר הנושא הפך לוויכוח ציבורי על מעמד האישה, האיסור חמור יותר, מחשש לפגיעה בעקרונות האמונה.
קובץ שמע - מלא
תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"
מסמך זה מציג דיון מפורט בשאלה האם אישה רשאית להתעטף בציצית או להניח תפילין, תוך התייחסות למקורות הלכתיים שונים ולשינויים בנורמות החברתיות.
הנקודות העיקריות העולות מהטקסט:
- העיקרון של "מצוות עשה שהזמן גרמן":
- הטקסט פותח בהסבר העיקרון ההלכתי שאישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות שתלויות בזמן מסוים).
- עם זאת, מצוין כי אישה המעוניינת לקיים מצוות כאלה רשאית לעשות זאת, אך ללא ברכה, מכיוון שאין לה את הציווי הישיר ("אשר קדשנו במצוותיו וציוונו").
- הכותב מציין את המחלוקת בין חכמי ספרד ואשכנז בנוגע לאמירת ברכה על מנהג, דבר שיש לו השלכה לכאורה על ברכה של אישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה.
- האיסור של "לא ילבש גבר שמלת אישה ולא תלבש אישה שמלת גבר" (ולא יהיה כלי גבר על אישה):
- הטקסט מעלה את החשש שהתעטפות אישה בטלית (שהיא בגד ארבע כנפות שנהוג לגברים להתכסות בו) או הנחת תפילין עלולה להיחשב כעבירה על איסור "לא ילבש" או "לא יהיה כלי גבר על אישה".
- רבנו (הרמב"ם) מובא כמי שמזהיר מפני טשטוש ההבדלים בין המינים בחזות החיצונית, ורואה בכך "מרשם לזימה לשחיתות". הוא מפרט דוגמאות של אישה המתקשטת כגבר וגבר המתקשט כאישה, הכל לפי מנהג המדינה.
- מוזכר תרגום יונתן בן עוזיאל לפסוק "לא יהיה כלי גבר על אישה", בו הוא מפרש "כלי גבר" כ"גולייני דציצית ותפילין" (תיקוני גבר), דבר שממנו משתמע שאסור לנשים לקיים מצוות אלו מכיוון שהן מזוהות עם לבוש ותכשיטי גברים.
- המקרה של מיכל בת שאול:
- הטקסט מציין את המובא במסכת עירובין על מיכל בת שאול שהייתה מניחה תפילין, וחכמים לא מיחו בה.
- מכאן עולה שאלה: אם יש איסור תורה בדבר (כפי שמשתמע מיונתן בן עוזיאל), מדוע חכמים לא מחו? חובה למחות על איסור תורה, אפילו בפני הרב.
- ההסבר האפשרי הוא שחכמים לא ראו בכך איסור תורה, אלא אולי איסור דרבנן. עם זאת, מצוין כי רבנו לא הזכיר איסור דרבנן בנושא זה.
- ההסבר האפשרי לאי-המחאה:
- הכותב מציע שהעניין של טלית ותפילין לאישה הוא "דבר מאוד מאוד גבולי" מבחינת איסור "לא ילבש" או "לא יהיה כלי".
- ההנחה היא שכיוון שהאישה מתכוונת לשם מצווה, ולא ללבוש "כלי גבר עליה" לשם חיקוי או טשטוש זהויות, אולי אין בכך איסור. זה נמשל לאישה הלובשת בגדי גבר כדי להינצל מאונס, או לאדם המכסה חולה בבגד לא לו לצורך רפואי – המניע מסלק את האיסור.
- אך ישנה הסתייגות חשובה: בתקופות קדומות, גברים היו מתעטפים בטלית ומניחים תפילין כל היום. אם אישה הייתה נוהגת כך, היה קשה לומר שזה לא נחשב "כלי גבר" עליה. לכן, המקרה של מיכל בת שאול, שהייתה עושה זאת כנראה באופן פרטי ומצומצם, היה גבולי ולא הצריך מחאה.
- השינוי בנורמות וההשלכות הציבוריות בימינו:
- הכותב מדגיש כי בימינו, הנושא של נשים המתעטפות בציצית או מניחות תפילין עבר מ"רשות היחיד לרשות הרבים" והפך לוויכוח ציבורי על מקומה ומעמדה של האישה.
- הוא מצביע על כך שישנם אנשים "שאינם מקבלים את העיקרון של תורה מן השמיים" ורואים בתורה דבר הניתן לפירוש אישי, דבר שמוביל לעקירת מצוות ואיסורים.
- יתרה מכך, העיסוק בנושא זה הפך למאבק נגד המודל המסורתי של "כל כבודה בת מלך פנימה" והערך של הצניעות והייחוד בין המינים.
- המסקנה הנובעת מהשינויים החברתיים:
- בגלל ההקשר הציבורי והשיח הכופרני סביב הנושא, מגיע הכותב למסקנה כי "אסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין" אפילו ברשות היחיד ובצנעה.
- הטעם לכך הוא חינוכי: יש להרחיק את הדור הצעיר מדברים "מטעים" שעלולים לערער את האמונה היהודית.
ציטוטים רלוונטיים:
- "אל השואל, מה הוא שאישה תתעטף בציצית אם היא מעוניינת להתעטף בטלית? ובכן, הציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמה. ומצוות עשה שהזמן גרמה, אישה פטורה בה."
- "ורבנו ובעקבותיו מרן כבר גילו דעתם שאם אישה מעוניינת לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה היא רשאית אבל בלי ברכה כי היא לא יכולה לומ אמר אשר קדשנו במצותיו וציונו כי מי ציווה אותה"
- "אז יוצא איפה לכאורה אסור לאישה ללבוש בגדי איש בגדים שהאיש לובש או להתקשט בקישוט שהאיש רגיל להתקשט בו הכל מנהג המדינה"
- "בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה בדיוק בתרגום נתן בן עוזיאל לא יהיה כלי גבר על אישה כתב לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהיינו תיקוני גבר על איתה כלומר לדעת יונתן בן עוזיאל נכון שנשים רשעיות לקיים מצוות עשה הזמן גרמה ולא ברכה אבל לא את המצוות הללו כי המצוות הללו מזוהות עם בגד של איש עם כס איש ומזהות עם תכשיט של איש של גבר ואסור לאישה לא לקיים את המצווה הזו אלא לא ללבוש את הכסות הגברית לא להניח תכשיט גברי עליה."
- "אבל אנחנו מוצאים במסכת עירובין דף צו עמוד א' שאמרו שם מכל בת שאול המלך היא הייתה מניחה תפילין ולא מיחו בחכמים ה לא מחו הביטוי לא מחו משמעו לכאורה היה מקום למחות ולא מחו"
- "אם באמת יש בו מה שנקרא לא ילבש או לא יהיה כלי גבר על אישה. הוא מאוד מאוד גבולי. וכיוון שהאישה מתכוונת לשם מצווה ואין איננה מתכוונת ללבוש כלי גבר ש כלי גבר עליה, לא יהיה אלא כמו אישה אשר לובשת חליפה של גבר כדי להנצל מאינוס"
- "מאחר ובעוונותינו המרובים בימינו שלנו העניין של התעטפות בציצית או אפילו תפילין לאישה כבר יצא מרשות היחיד לרשות הרבים והפך להיות לוויכוח ציבורי למקומה של האישה בחיי הדעת ומאחר ולא רחוקים הימים שקמו מבני עמינו אנשים אשר אינם מקבלים את העיקרון של תורם לשמיים [...] הרי שאסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין כ שאפילו ברשות היחיד אפילו בצנאה בינה לבינה כיוון שברגע שמתחקכים עם דעות שהם כופרות כוניות כופרות בעיקרי האמונה צריך מבחינה חינוכית להרחיק את בנינו ובנותינו מאותם דברים מטעתים אשר עוקרים את האמונה היהודית"
בסיכום, הטקסט מציג ניתוח הלכתי מורכב של סוגיית נשים בציצית ותפילין, תוך התמודדות עם מקורות שונים, הבנת מנהגים היסטוריים והתייחסות להקשר החברתי המשתנה בימינו. בסופו של דבר, מתוך חשש להשפעה החינוכית והתמודדות עם כפירה בעקרונות האמונה, מגיע הכותב למסקנה שיש לאסור זאת אף בפרטיות
Question1
. האם מותר לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין?
Answer1
תלוי בנסיבות. באופן כללי, מצוות עשה שהזמן גרמן, נשים פטורות מהן. עם זאת, אישה רשאית לקיים מצוות אלו, אך ללא ברכה, לפי רוב הדעות (יש מחלוקת בין אשכנזים לספרדים). הבעיה העיקרית היא האיסור "לא ילבש גבר שמלת אישה". אם הטלית או התפילין נתפסים כ"כלי גבר", ייתכן שיש איסור.
Question2
מהו הטיעון לאיסור על נשים להתעטף בטלית או להניח תפילין?
Answer2
תרגום יונתן בן עוזיאל פירש את "לא יהיה כלי גבר על אישה" ככולל טלית ותפילין. לפי פירוש זה, נשים לא רשאיות לקיים מצוות אלו, מכיוון שהן נחשבות לפריטי לבוש או תכשיטים גבריים.
Question3
מהו הטיעון המתיר לנשים להתעטף בטלית או להניח תפילין?
Answer3
במסכת עירובין מוזכר שמיכל בת שאול הניחה תפילין, וחכמים לא מיחו בידה. מכאן משתמע שאולי אין בכך איסור תורה מוחלט, אלא אולי איסור דרבנן. אם המניע הוא לשם קיום מצווה, ולא לשם ערבוב בין המינים, יש מקום להקל.
Question4
מדוע חכמים לא מיחו במיכל בת שאול אם יש בזה איסור?
Answer4
אם היה מדובר באיסור תורה, חכמים היו חייבים למחות, מכיוון שאין חולקים כבוד לרב במקום שיש חילול השם. העובדה שלא מיחו מעידה שאולי לא ראו בכך איסור תורה, אלא אולי איסור דרבנן, או שהמניע של קיום המצווה מתיר זאת.
Question5
מה קורה כשהעניין הופך לדיון פומבי?
Answer5
אם האישה מתעטפת בטלית או מניחה תפילין בצנעה, לשם קיום מצווה, ייתכן שאין מקום למחות. אבל כאשר העניין הופך לוויכוח פומבי על מעמד האישה ושוויון מגדרי, זה בעייתי יותר, מכיוון שהוא מערער על המסורת ועל ההבדלים בין המינים.
Question 6
מהי עמדת הרב בנוגע לציצית ותפילין לנשים כיום?
Answer6
לדעת הרב, כאשר העניין הופך לוויכוח פומבי על מעמד האישה ושוויון מגדרי, אסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין, אפילו בצנעה. זאת משום שיש להרחיק את בנינו ובנותינו מדברים המערערים על האמונה היהודית.
Question 7
מדוע הדיון הציבורי על הנושא מהווה בעיה?
Answer7
כאשר העניין הופך לוויכוח על מקומה של האישה בחיי הדת ועל שוויון מגדרי, הוא מערער על המודל המסורתי של "כל כבודה בת מלך פנימה" ועל ערכי הצניעות והייחוד בין המינים.
Question 8
מהי ההמלצה המעשית בנוגע לנושא זה בימינו?
Answer 8
בגלל הרגישות הפוליטית והחברתית של הנושא, וכדי לא לעודד גישות כופרות בעיקרי האמונה, מומלץ להימנע מהתעטפות בטלית והנחת תפילין לנשים, אפילו בצנעה. יש להרחיק את הדור הצעיר מדברים שעלולים לערער את האמונה היהודית
Full text
אל השואל, מה הוא שאישה תתעטף בציצית אם היא מעוניינת להתעטף בטלית? ובכן, הציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמה. ומצוות עשה שהזמן גרמה, אישה פטורה בה. כל מצוות עשה הזמן גרמה. חוץ מכמה מצוות שיש לימודים מיוחדים שמכוחם אנו לומדים שאנשים חייבות בהן. ורבנו ובעקבותיו מרן כבר גילו דעתם שאם אישה מעוניינת לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה היא רשאית אבל בלי ברכה כי היא לא יכולה לומ אמר אשר קדשנו במצותיו וציונו כי מי ציווה אותה ואחנו אשכנזים טוענים שגם אם היא מקימת מצוות עשה של הזמן גרמה כי זהו רצונה יכולה לומר אשר קדשנו וציוענו כי היא רשאית להכניס את עצמה לכלל חיוב כשם שגם חלוקות הדעות בין חכ ספרד ובין חכמי אשכנז ביחס לברכה על המנהג שאם עושים משהו מכוח המנהג למשל לומר את ההלל בדילוג בראשי חודשים בחול מועד פסח אנו אומרים את ההלל בלי ברכה כי אמירת הלל בראש חודש היא מכוח מנהג ואין מברכים על המנהג ואילו לפי חינו אשכנזים מברכים כי לדעתם גם אם ציבור מכניס את עצמו לחיוב זה נחשב אשר קדשנו וצבענו ולכן מברכים על המנהג לפי זה יוצא לכאורה שאם אישה רוצה להתעטב בטלית רשאית היא רק שלא תברך אבל יש בתורה איסור לא ילבש גבר שמלת אישה ולא תלבש אישה ולא ולאג
ולא יהיה כלי גבר על אישה ותוצאה מכך יש לנו שני לוים במניין המצוות לו אחד שלא יעדיה איש עדי אישה ולב שני שלא תעדי אישה עד איש ובאר רבנו שהניסיון של גויים לטשטש את ההבדלים בין המינים בחזותם החיצוני היא מרשם לזימה לשחיתות ולכן התורה עשרה שהאיש לא יעדה עד אישה והאישה לא תעדה עד איש מטבע הדברים הדברים נאסרו בעיקר כך אומר רבנו פרק 12 מלכות עבודה זרה הלכ' לא תעדי אישה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאישומר ה נה המתפתחת היום שנשים עושות קרחת הרי הם עוברות על איסור כי הם מתגלחות כמנהג הגברים ולא יעדי איש עדי אישה כגון שילבש בגדי צבעונין בחולי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימין אותו החולי אלא אנשים הכל כמנהג מדינה איש שעדה עדי אישה ואישה שעדה אבי איש לוקין אז יוצא איפה לכאורה אסור לאישה ללבוש בגדי איש בגדים שהאיש לובש או להתקשט בקישוט שהאיש רגיל להתכשט בו הכל מנהג המדינה ואם כן אם נתחיל עם הציצית הציצית זה לאו דווקא הטלית המוכרת לנו בית כנסת אלא בגד בין ארבע כנפות שהגבר נוהג להתכסות בו כסותך ויש בא ארבע כנפות אז העי קובעים ציציות חוטי ציציות בבגד הזה ואם כן אותו דבר גם כן לגבי האישה אם היא לוקחת בגד גבר בין ארבע כנפות עם ציציות אז לכאורה היא חובר על לא ילבש, לא יהיה קרי שהרי היא מניחה עליה קרי של איש ואותו דבר לכאורה לגבי תפילין רק התפילין להבדיל מטלית אין לנו בגד והשאלה אם אפשר להשוות אותו למה שנקרא תכשיט של איש תכשיט של גבר ש אסור לאישה להתקשט בו. באמת אנחנו מוצאים בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה בדיוק בתרגום נתן בן עוזיאל לא יהיה כלי גבר על אישה כתב לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהיינו תיקוני גבר על איתה כלומר לדעת יונתן בן עוזיאל נכון שנשים רשעיות לקיים מצוות עשה הזמן גרמה ולא ברכה אבל לא את המצוות הללו כי המצוות הללו מזוהות עם בגד של איש עם כס איש ומזהות עם תכשיט של איש של גבר ואסור לאישה לא לקיים את המצווה הזו אלא לא ללבוש את הכסות הגברית לא להניח תכשיט גברי עליה. אז יוצא שלפי יונתן בן עוזיאל יש איסור לנשים להתעטף בטלית בגלל האיסור הזה. אבל אנחנו מוצאים במסכת עירובים דף צו עמוד א' שאמרו שם מכל בת שאול המלך היא הייתה מניחה תפילין ולא מיחו בחכמים ה לא מחו הביטוי לא מחו משמעו לכאורה היה מקום למחות ולא מחו ואז אנחנו שואלים מה נפשך אם יש בזה איסור תורה כמו שמשתמע מיונתן בן עוזיאל הרי כל מקום שיש איסור תורה חייבים להוכיח ואין חולקין כבוד אפילו לרב עד כדי כך שאם ראה רבו לבוש בשמלה בבגד בגד גברי שהוא כלעיים מן התורה צמר ופשתי מן התורה שעשור מדין כלאי בגדים מנין שחייב הוא להוכיחו ואם לא שמע יפשיתנו ואפלו בשוק עד כדי כך כי במקום שיש חילול השם אוכשר עובר על איסור תורה זה חילול השם אין חולקים כבוד לרב ורק אם האיסור הוא מדרבנן אדיי יניחו עד שיגיע לביתו כי גדול כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן ואם כן אם חכמים היו מסכימים עם יונתן בן עוזיאל שיש איסור תורה שאישה תתעטב בטלית או תניח תפילין בגלל לא ילבש ולא יהיה כלי. הרי היו צריכים למחות כי זה איסור תורה ואין חולקים כבוד לרב. אבל משמע שהם לא רואים בזה איסור תורה אלא אולי איסור דרבנן. ועל זה נאמר לא מחו כי היה ראוי למחות. אבל לא מחו אולי איסור דרבנן. אבל מה אנחנו לא לא מוצאים בדברי רבנו שיש איסור דרבנן לאישה להתעטף בציצית או להניח תפילין. כי היה ראוי לו לרבנו בגלל תרגום יונתן בן עוזיאל ובגלל הממרה הזו שנמצאת במסכת עירובין בנוגע למיכל בת שאולתייחס לכך ולא התייחס לכך. משמע שלכאורה אין אפילו איסור דרבנן. ואם ככה, אם אין אפילו איסור דרבנן, מדוע בכל זאת נאמר לא מחו? משמע שבאמת העניין הזה של תלית או תפילין הוא דבר מאוד מאוד גבולי. אם באמת יש בו מה שנקרא לא ילבש או לא יהיה כלי גבר על אישה. הוא מאוד מאוד גבולי. וכיוון שהאישה מתכוונת לשם מצווה ואין איננה מתכוונת ללבוש כלי גבר ש כלי גבר עליה, לא יהיה אלא כמו אישה אשר לובשת חליפה של גבר כדי להנצל מאינוס, כדי לנצל מפיתוי, לנצל מעבירה, שהרי לא עשתה זאת. בשביל חלילה לעבור עבירה, אלא כדי לנצל מעבירה. או אם אדם אישה חולה ובישעתה צריך לכסות אותה מפעת הקור, הרי לא עושה את זה בגלל לא ילבש, אלא בגלל הצורך הבריאות שזה מותר. וכך אותו דבר גם לגבר. ואם כן, המניע של קיום מצווה הוא זה אשר מסלק מעליה את האיסור. אבל סוף סוף אל נשכח שבאותם ימים היו מתעטפים בטלית כל היום ומניחים תפילין כל היום. ולכן אם אישה הייתה נכנסת לנישה הזו זה לא כמו בימינו התעטבה בטלית ברכה הניח תפילין ברכה א סליחה בלי ברכה התחתפה בתלית הניחה תפלין התפלה מה שהתפלה אמרה מה שאמרה ומיד חלצה בבחינת ו קטירה ושתחפתה ויצאה אז טוב אז במקרה כזה כיוון שלא התכוונה לעניין של הערבוב בין המינים אלא לצורך הקיום המצווה ובלא ברכה עדיין אין אין מקום אפילו למחות בידה אבל מן הרגע שהדברים האלה נראים במהלך כל היום כל הזמן עם תלית כל הזמן עם תפילין כבר קשה מאוד לומר שזה לא כלי גבר על אישה קשה מאוד לומר שהיא לא לובשת כס גבר. ולכן זה מאוד גבולי וחכמי ישראל לא מיחו למרות שאולי היה מקום למחות. נמצאנו למדים. באמת העניין של א אישה שתתעטב בטלית ותניח תפילין הוא מאוד גבולי. ואילו הייתה מתעטבת בטלית ומניחה תפילין לרגע קינה לבין עצמה. אז הליבה לרבנו ומרן לכאורה לא היה מקום אפילו למחות אבל למרות שבכל זאת לפי יונתן עוזל יש איסור או לפי חכמי ישראל בנסיבות מסוימות אולי היה ראוי למחות אבל בנסיבות כאלה לכאורה לא היה מקום אפילו למחות אולי אבל מאחר ובעוונותינו המרובים בימינו שלנו העניין של התעטפות בציצית או אפילו תפילין לאישה כבר יצא מרשות היחיד לרשות הרבים והפך להיות לוויכוח ציבורי למקומה של האישה בחיי הדעת ומאחר ולא רחוקים הימים שקמו מבני עמינו אנשים אשר אינם מקבלים את העיקרון של תורם לשמיים והתורה בשבילהם היא תורה שניתנת להתפרש כל כל אדם לפי הבנתו ותובנתו וכל אדם שכביכול מתקר רב אם הוא סבור שבימינו שלנו כבר אין מקום למצווה זו או לאיסור זה הוא עוקר את המצווה הוא עוקר את האיסור ורבים כאלה לא רק רבים כאלה שכך חושבים אלא רבים מהמצוות והאייסורים שעוקרים אותם ברוח דברים זו מתוך גישה כזו וגם כאמור היום היום כיוון שהוציאו את זה לרשות הרבים והופכים את זה לוויכוח למקומה של האישה למעמדה של האישה לשוויון של האישה כלומר לא רק למקומו של איסור זה או מצווה זו בזמן הזה אלא למאבק נגד המודל שאנחנו סבורים שהוא המודל המקובל מדורי דורות מדורי דורות של כל כבודה בת מלך פנימה אשר הערך של הצמניעות והייחוד בין המינים כל כך עמוק וכל כך יסודי וכל כך מושרש בתרבותנו היהודית מאחר וזה הופך להיות לסלע מחלוקת גם בנושא של תורה מן השמיים וגם בנושא של ייחודה של האישה ביחודה הרי שאסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין כ שאפילו ברשות היחיד אפילו בצנאה בינה לבינה כיוון שברגע שמתחקכים עם דעות שהם כופרות כוניות כופרות בעיקרי האמונה צריך מבחינה חינוכית להרחיק את בנינו ובנותינו מאותם דברים מטעתים אשר עוקרים את האמונה היהודית שהיא היא שהחזיקה את עמנו והיא שתחזיק את עמנו ותשמור עליו מפניבול עדנצח נצחים רבי חגש