שגג ובשל בפסח בכלי שלא הוכשר לפסח, האם רשאי לקיים התבשיל?

אם קרא ה ובשל בפסח כשר לפסח אבל בכלי שאינו כשר לפסח נקי אבל לא הוכשר לפסח בדרך כלל כלים שהם אינם כשרים לפסח מנקים אותם וגונזים אותם כדי לא לקם אבל חיה וקרה שנניח כלי מסוים שלא הוכשר לפסח, שחו לגנוז אותו וקוצאה מכך טעו ובשלו בו אוכל קשה לפסח. מה דינה של אותה של אותו תבשיל? והתשובה האחרונים החמירו מאוד בדבר הזה. במשנה ברורה אור החיים סימן כמ ב' סעיף א'. אז בסעיף קטן א' אומר המשנה ברורה בשם אחרונים את הדברים הבאים. אה אבל תבשיל שנתבשל קודם הפסח בקדרה שבשל בחמץ בו ביום. אף על פי שאין בתבשיל 60 כנגד חמץ שנפלט לתוכו מן הגדרה מותר לעשותו עד אחר פסח. ויזהר להצניעו בחדר שאינו רגיל ללך שם כמו שהתבאר בסימן תנא ורק באופן שלא יהיה כבוש בתוך הפסח בכלי חמץ דהיינו שהוא רק לכלי פסח ואם נתבשל או נכבש לכתחילה בתוך הפסח בכלי חמץ אפילו אינו בן יומו צריך לבער כלומר המשנה ברורה מביא בשם חיי אדם בשם עוד כמה אחרונים שאם טעה ובשל אוכל כשר לפסח בכלי שאינו כשר לפסח אפילו שהכלי אינו בן יומו כלומר נתאר לעצמנו שהכלי הזה לא השתמשו בו כבר מלפני פסח ובחול המועד טעה ובשל בו כן כבר עברו עליו כמה ימים והרי כל כלי נקי שעברו עליו 10 24 שעות. הרי כל הטעם הבלוע בו הוא נותן טעם לפגם. וידועה ההלכה שנותן טעם לפגם. לכתחילה אסור אבל בדיעבד מותר. ואם כן אומר אומר המשנה ברורה אם טעו ובישלו בכלי שאינו לו קשר לפסח הוא נקי אבל אין לו קשר לפסח שכל הבעיה היא הפליטה פליטת הטעם הבלוע בו, אפילו שזה פליטה פגומה, כל התבשיל נאסר וחייב לבער אותו וחייב לבער אותו ואחרי בקשת המחילה דומה שרבנו לא יסכים עם הוראה זו כל הקורא בהלכות היסודיות שרבנו כתב בפרק ראשון מהלכות חמץ ומצא יראה שרבנו ממש קבע לנו כללים ברורים והוא אומר בהלכה ד' חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהניה לעולם ודבר זה כנסו מדברי סופרים מפני שעבר על ביראה ובא להימצא אסרו הוא ואפילו הניחו בשגגה או באונס כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו כדי שיהיה בו אחרפ פסח. כלומר חמץ ממשי לא תערובת שעבר עליו הפסח מצד הדין היה צריך להיות מותר אחרי פסח. אבל חכמים כנסו קנס שהוא אסור באכילה ובהנאה בגלל אותם רשלנים או קושעים שעלולים להניח המץ ולומר אנחנו לאכול לא אוכלים. בגדיל אם עברנו על בלרא בלימה בכך אז כדי שלא יהיה קל בעיניהם איסור תורה של בר יראה ולימשא אז לכן באו וגזרו את הגזירה הזאת הקנס הזה ורבנו ממשיך ואומר חמץ שמתערב בדבר אחר אזי אומר רבנו שבפסח בין במינו דין התערובת הזו בפסח בין במינו בן שלא במינו הרי זה עוסר בכל שהוא מת של ישראל שעבר עליו בפסח אף על פי שהוא אסור בהניה אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאוכלו אחר הפסח שלא כנסו ועסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח כלומר רבנו קבע שנכון שתערובת חמץ היא אסורה או כבר באר רבנו דווקא אם יש בה כזית בכדי אכילת פרס אסורה ביראה ובימצא אסורה באכילה אבל איסור האכילה אין בו כרת רק מלכות כי התורה היא חדה הוציאה פסוק מיוחד כל מחמצת לא תאכלו ולא נתנה לזה דין רגיל של תערובת אסור במותר כזית וכדי אחלת פרס שטעמו ממשו נמצאים שאז זה ממש כגופו של האיסור לא הורידה את הדרגה רק חמץ עצמו עוברים עליו בכרה אבל תערוב את חמץ אף כזית בכדי אכילת פרס הוא אמנם אסור מןתורה ולוקים אבל אין כרת אבל יתרה מזו שאם נתערב חמץ שלא לא בחמץ אלא בהיתר אין התערובת אסורה בהנאה ויכול האדם להניח את התערובת אם אין בה כזית בכדי חילת פרס כי אם יש כדאי בכדי אחרת פרס הוא עובר עד לראה ולימצא יכול הוא להניח את התערובת הזו עד אחרי פסח ואז זה מותר כי לא כנסו אלא על גופו של החמץ אבל לא על תערבתו וכשלא כנסו חכמי ישראל על תערובת בין אם התערובת התערבה אחרי פסח בין לפני פסח שהרי כל שאין בו כזית בחדה אכילת פרס מותר להשאיר אותו לפי רבנו לא כמו האחרונים שאומרים שכל שלא נתבטל ב-60 עוברים עליו על ביראב ולימצא. רבנו חולק על הדבר הזה שלעבור על ביראב ולימצא רק מקזית בכדיכת פרס. פחות מכזית בכדחת פרס אסור לאכול כי חמץ הוא במשהו בשביל אכילה אבל בשביל איצור בא ליראה ולימצא כבר מותר להשאיר ולקיים ולא עוד אלא כאמור אחרי פסח הוא לא יהיה אסור בהנאה כי לא לא גזרו על התערובת אלא גזרו על גופו של החמץ. ומכאן אנחנו מגיעים לעניין הזה של נתבשל בכלי שהוא איננו כשר לפסח. אותם אחרונים נותנים לקריטה הזו של הכלים כאילו יש לה גדר של משהו שמשהו בפסח אוסר זה חידוש גדול בסדר שהפליטה של כלים אוסרת במיוחד אפילו שאיננה שאיננה כבר בטעם אלא פגומה ובאמת כבר בשולחן ערוך נזכר נזכרה דעה שיש מחמירים בנותן טעם לפגם וסוברים שנותן טעם לפגם ופסח הוא גדר של משהו אבל רבותיי וכך כותב מרן יש לחמיר לזהר מפני שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים וחמץ במשהו הנה קראת הסעיף נאמר בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח ולא נזהרו בהם מותר לאוכלם בפסח מי הוא דגים לוחים אשרויים במים בפסח בכלי מת יש להחמיר להיזהר בהן מפני שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים וחמץ בפסח משהו ואומר המשנה ברורה מפליטת הכלים משמע דאם שרו בכלי בכלי יום טוב שרה ואין לחוש לפירור חמץ שבתוך המלח אבל בין כך ובין כך הוא מתייחס אל פליטת הכלים כמשהו. עכשיו נשים לב. במקום אחר נאמר שיש אומרים שנותן טעם לפגם. גם הוא נחשב למשהו. אבל רבותיי הנותן טעם לפגם שנחשב למשהו הנמלא חמץ פגום אבל לא נותן טעם במובן של פליטת כלי. אם הכלי הוא בן יומו אז גדר שהפליטה שלו היא גדר של משהו. אם אינו בן יומו, הרי הפליטה שלו היא כבר איננה הטעם הרגיל, אלא נותן טעם בר נותן טעם זה כבר טעם כלוש וזה מה שהגיע לאוכל הקשר אז נכון אין אנו מורים לאכול לאכול תבשיל כזה אלא אנחנו אומרים שאם נמצא תבשיל כך אומר רבנו נמצא זרעון נמצא גרגיר אז אם היא כבר מבוקעת אזי אסור כל התבשיל למה כי היא פלתה טעם של חמץ בתבשיל אבל מה דינו של התבשיל הזה האם הוא אסור בהנאה הוא לא אסור בהנאה כי לא גזרו איסור הנאה התורה לא עשרה הנאה אלא על גופו של חמץ לא יאכל אין בו היתר הנאה על גופו של חמץ אבל על התערובת מי אמר שיש איסורי הנאה? אין איסורי הנאה לתערובת הגיעו בעצמכם יש לנו עורלה פרי עורלה הוא אסור בהנאה מה יהיה אם הוא תערב יתר הם התערובת אסורה בהנאה לא היא אסורה באכילה אבל לא אסורה בהנאה בשר וחלב שהתערבבו אסורים באכילה ואסור בהנאה מה יהיה על חתיכת בשרפוגה בחלב באמצעות תבשיל שהיא אסורה באכילה והנאה וה חתיכה אז הבשר הזו התערבבה בתבשיל, ערבו אותה בתבשיל של היתר. האם כל התבשיל אסור בהנאה? מכאן מכאן יש לנו את הכוח לאסור את זה בהנאה? גופו של האיסור אסור בהנאה, לא תערובתו אסורה בהנאה. ולכן באמת גם אם אנחנו מחמירים שלא לאכול תבשיל שנתבשל בכלי חמץ, לא מבעיה בין יומו, שוודאי ודאי אנחנו מחמירים ואוסרים כמו שכתוב בשולחן ערוך, אלא אפילו שלא בין יומו שאנחנו מחמירים על עצמנו, גם אפילו בטעם בטעם כלוש שהוא פגום, שגם בזה אנחנו מחמירים לאכול. אבל מי אמר שנחמיר על עצמנו שאסור בהנאה ונבוער אותו? אלא מה עלינו לעשות לפי רבנו? כל שטעה ובישל בכל שאינו כשר לפסח, ברוך השם ימינו שלנו ה אפשרויות מרובות מאוד. א' יכול לצנן את התבשיל ולגנוז אותו במקפי עד אחרי פסח. שהרי אמרנו שתערובת חמץ איננה אסורה אחרי פסח ואבלו נתערבה בפסח. כל שכן כאן זו התערובת של איזשהו טעם פגום שנפלט מן הכלי שוודאי ודאי אפשר לצנן אותו, לגנוז אותו. יתרה מזו הרב יוסף אומר שאם נתגלה איזה חיטה בקואה בתוך התבשיל ברור שאת החיטה הזו יבער מה עם התבשיל הוא אומר למכור לגוי שהרי אין הגוי משלם מוסיף תוספת בשביל חנאת החמץ שיש בתוכו הוא מחר והוא לא נהנה מהטעם המיוחד של חמץ זאת אומרת בעל החמץ זה שמוכר לגוי לא מקבל תוספת בדמים עבור הטעב הזה אז אם כן אין שום בעיה יכול למכור את זה לגוי כי הוא לא מקבל שום תוספת עבור הטעם כלומר צור הוא איננו אומר שכל התערובת אסורה בהנאה הוא יכול למכור אותה כי היא חזקה שהגוי לא מוסיף תוספת רק בשביל טעם החיטה שבלוע באותו באותו תבשיל נמצאנו למדים כחם תערובת של ייסורי הנאה איננה אסורה בהנאה ב' שאם בשל בכלי שאיננו כשר יכול לגנוז או אפילו למכור כי אף אדם אף גוי לא מוסיף תוספת בגלל הטעם הבלוע בהתר רבי חני ש