באלו תנאים מותר בשבת לחתוך ירק דק דק לצורך הכנת סלט ירקות?

הלכה כו לא שהוא מגדיר אלא נותן שיעורים וכיווני דרך התוחן כגרוגרת חייב וכל השוחק טבלים וסמנים במחתשת הרי זה תוחן בחייו המחתך ירק פלוש הרי זה תולדעת צוחן וכן הנושר עצים להנות בנסורת שלהן אושף לשון של מתכת חייב משיישוף כלשהו אבל המחתך עצים אינו חייב עד שידקק מהם כדי לבשל סגרוגרת מבצה מההלכה הזו למדנו יש דחינה באוכלים יש תחינה לא אוכלים כגון עצים, כגון מתכות, שבכל אלה יש גם גדר של תחינה. ואז מה יוצא? אם קודשים תוחנים, דבר מוצק ועושים ממנו ליחידות יחידות קטנות, זה נקרא חינם. אלא שבעוד שבעניין נושר עצים ושישף לשון מתכת זה ברור וכן בעוד שאנחנו מבינים כל השוחק תברין וכן אם נוסיף מה שהוא לא כתב כאן אבל זה ברור בחינת הדגנים חתם לקמח אז אלה הם דברים ברורים מה זה נקרא חינה אלא שרבנו הוסיף ואמר שהמחתך ירק תלוש הרי זה תולדת צוחן וזה פלא הירק הוא לא נמנע על הדברים המוצקים כמו דגנים כמו תבלינים כמו קטניות ולמרות הכל רבנו אומר המחתך עירק תלוש הרי זה תולדת תוחן רבנו בארץ הדברים בפרק כאלכות שבת ושם כתב את בהלכה יח המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת תוחן וחייב לפי כך אין מרסקים לא את השחט ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה מפני שנראה כתוחן אבל מחתכים את הדלועין לפני הבהמה לפני בהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין תחינה בפירות אז רבנו אומר מתי אסור לחתוך ירק דק דק שהוא חותך אותם דק דק כדי לבשלו אז תולדת תוחן וחייב כי כמו שתוחנים תבלינים לצורך הבישול אז לקחו גם את זה בגדרה ולכן זה תולדת תוחן וחייב אבל לוי צויר שהוא חותך ירק שהוא נאכל כמו שהוא חי ובשביל אז אין בו תוחן רק ירק אשר אינו נאכל כמו שהוא חי והוא נחתח קצת קצת איזאת אומרת דק דק בשול בישול אז זה תולדה של תוחן ואסור אבל רבנו הוסיף ואמר שאין מחכמחתכים את הדלועים לפני בהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין תחינה בפירות. כלומר קבע רבנו שבפירות אין גדרי תחינה. מורי האיר כאן הערה מאוד חשובה כלומר שמושג התחינה אינו אלא בזרעונים. וירקות אוכל דל שמחתך את הירק תולדת תוחן כלומר רק שאנחנו א לוקחים זרעים זרעונים בגנים זרעונים קטניות תבלינים זה גדר תוחן או ירקות זה יוצא מן הכלל ירקות שחותך אותם דק דג כדי לבשלו זה יוצא מן הכלל וחייבים עליו אבל שאר הפירות אם אדם מרסק פרי בשביל לאכול, אם אין בו גדר שחיטה מותר. זה משום כך, אדם יכול לרסק דלעת, חתיכת דלעת שיש לו בבישול. אדם יכול רסק תפח אדמה שיש לו בבישול. פירה להפוך מזה פירה שיש לו בבישול. כי אין בחינה בפירות. ולאו דווקא במובן הצר של המילה. פירות. שערי רבנו כתב, אבל מחתכים את הדלואין לפני בהמה לפני הכלבים שאין תחינה בפירות. זאת אומרת רבנו לא דווקא מתייחס לפירות אילן אלא כל פרי הנאכל כמו גם את הבשר שהרי אמר בתנאה לפני הכלבים. אז אם אדם מרסק בשר, אם אדם מרסק דלעת או תפחדמה לפיר כל אלה מותרים כי אין תחינה ופירות והתחינה במיני מאכל להבדיל מעצים ומתכות התחינה באלה מצומצמת לפי רבנו בעליבת פירושו של מורי אך ורק בתחינת דגנים כתניות או תבלינים זה נקרא זרעונים או פרק מיוחד שחותכים אותו דק דג בשול בשול לא יותר שאר הדברים אין בהם איסור משום תוחן כ מובן למרות שכל הפירות אין בהם איסור משום מתוחן אסור לנהוג כדרך שנוהגים בחול למשל גזר גזר מבושל שאדם מרסק אותו אין בעיה אין דרך לרסק במזלג אז מותר אבל אם אדם לוקח גזר חי ומרסק אותו על דומפיה זהו דרבנן משעובדים דחול, אבל לא בגלל שיש תחינה כי אין תחינה בפירות. וכך כל פרי בפרי או כל מאכל ומאכל כמו בשר. אם אדם מרסק את זה במזלג או בקף זה בסדר. אבל אם למשל יקח אדם מכונת תחינה לאו דווקא אלקטרונית, לא דווקא חשמלית אלא מכנית. מכנית ויקח בשר מבושל. וירצה לטחון אותו. אין דחינה בפירות, אין דחינה במאכל כזה, אין איסור תורה בזה. איזה איסור יש? עובדין דחול. אז יוצא איפה שעלינו להבחין ב יש דברים שעשרו אותם משום עובדין לחול. ובשולחן ערוך נאמר כך. אור החיים סימן שכא סעיף יב המחתך הירק דק דק חייב משום תוחן עוד מעט נקרא את דברי הילקות יוסף אשר מסייג את זה מחלק את זה ומביא דעות שונות בעניין הזה אומר הילקות יוסף על העניין הזה יש אומרים שהמחתך תירק בסכין דק דק הרי זה תולדתם וחייו ורוב הפוסקים חולקים על זה וסוברים שאינו חייב אלא כשמחתך ירק שאינו ראוי לאוכלו כמו שהוא חי וחותכו על דעת לבשלו אבל ירקו הראויים לאוכלם כשהם חיים וכן פירות וכל כיוצא בזה מותר לחותכם אפילו רק דק וראוי להחמיר כסברה ראשונה הועיל במחלוקת הפוסק באיסור תורה במ דברים אמורים כשמחתך את העירק על דעת לאוכלו לאחר זמן או למחר אבל אם חתכו כדי לאוכלו לאלתר מותר יוצא איפה הוא מביא דעה שאומרת שאסור לחתוך את הירק דק דק אבל יש אומרים לא רק ירק שלא ראוי לאח לא ראוי לאחי ואז אתה צריך לבשל אותו אל אסור לחתוך אותו דק דק אבל ראוי להחמיר כדעה שאומרת שאסור לחתוך את הירק בסכין דק דק אבל הוא מוסיף ואומר ולכן מותר לחתוך ירקות הנאכלים כמו שהם חיים לסלט בסכין דק דק כגון עגבניות מלפופפונים חזרת וכדומה בין לעצמו ולאחרים הדעת לאכול אותם לאלתר והמחמיר לחתוך הירקות לחתיכות גדולות קצת הוא לא חולם לאלתר על הברכה אם כן איפה הוא מתיר לחתוך סלט ירקות סלט דק דק כי כל האיסור כאמור הוא בעיקר החותך בשביל לבשל אבל אם לא אין איסור אומר הרמה הגהה הוא הדין ואסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני שקנים ודווקא פירות וכדומה לזה אסור האם בשיטתנו זה יהיה אסור לחתוך רוגרות חתיכות קטנות בשביל זקנים או לקחת חרוב ולפתות אותו פתיקים קטנים בשק לפני שקנים מותר אצלנו כי אין טחינה בפירות אבל לפי הרמה אסור והוא הדין דעסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני שקנים ודווקא פירות וכדומה זה אסור אבל מותר לפרורר רחם בפני התרנגולים והואילבר מתחן אין לחוש ואין תוחן אחר תוחן וכל זה לא מירי אלא בחותך ומניח בחולה. לסיכום הוראנו לדעת שאיסור תחינה הוא לא רק במאכלות אלא גם בדבר שאיננו שייך לעולם הצומח דווקא אלא לעולם הדומם. כגון נשורת של עצים או נשורת של מתכות. כל זה בכלל איסור תוחם. אבל במאכלות לפי רבנו רק בדגנים כתניות. תבלינים, מה שנקרא זרעונים או דבר היוצא מן הכלל שזה ירקות אשר נפתחים דק דק לצורך בישול אלו ורק אלו יש בהם גדר תחינה בשאר הפירות והירקות אין בהם איסוק תחינה וכן בשאר המאכלות כגון רסוק בשר וכל אלה מותרים לרסק אותם תפחד דמה לפירה גזר מבושל, דלועים מבושלים ואפילו גזר חי, אבל לא במגרדת כי זה עובדין דחול. וכן לא לרסק בשר במתחנת בשר מכנית בגלל העובדים דחול, לא בגלל שזה בזה גדר של תחינה. לעומת זאת, הרמה בכל ההורכים בשיטתו אסורים לרסק פירות א גם לא לפני זקנים ביום שבת וממילא שאסורים לעשות תראה כל כיוצא בזה רבי ח