האם בימי ספירת העומר ישנם מצבים להיתר נישואין?

תזכיר בנושא מנהגי ספירת העומר על פי המקורות

נושא מרכזי: סקירה ובחינה של מנהגי ספירת העומר, בדגש על איסור נישואין ותספורת, תוך התייחסות ליחסם של פוסקים שונים (הרמב"ם, רבנו אשר, בעל הטורים, השולחן ערוך, מהרי"ץ) למנהגים אלו ולסיבותיהם.

נקודות מרכזיות וציטוטים מהמקורות:

1. היעדר התייחסות הרמב"ם למנהגי הספירה: השאלה המרכזית בפתיחה היא מדוע הרמב"ם לא הזכיר כלל את מנהגי הספירה, במיוחד את איסור הנישואין וימי העומר. הדובר מעלה את האפשרות שהרמב"ם לא הכיר חלק מהמנהגים שהתפתחו מאוחר יותר.
2. מנהג איסור הנישואין - התפתחות והבנה:

• המנהג קדום מימי הגאונים, אך בתחילה לא היה איסור מוחלט: "כל גאוני בבל דקדקו מאוד בלשונם והם אמרו שאם נשאל כלומר מורה הוראה נשאל אם להתחתן בימים אלו או לא אין מורים לו לעשות כן ואם קפץ ו תחתן, זאת אומרת קידש אישה, אז מתירים לו לכנוס". כלומר, המנעות מהוראה להתחתן, אך לא איסור בדיעבד.
• בעל הטורים כבר מציין מנהג כללי שלא לשאת אישה בין פסח לעצרת, ומנמק זאת בפטירת תלמידי רבי עקיבא: "התור כבר כותב נוהגים בכל המקומות שלא לסא אישה בין פסח לעצרת... והוא אומר את הטעם והטעם שלו להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא".
• השולחן ערוך מציג זאת כנוהג מחייב: "ביום נאמר בשולחן ערוך נוהגים שלא האישה בין פסח לעצרת עד למג העומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא".
• מהרי"ץ מציע הסבר אחר לאיסור - מידת הדין ולא אבלות: "מריץ אומר לו זה לא בגלל אבלות אומר מה יש גבול לאבלות ישנה עד כדי כך 2000 שנה נתנהג באבלות כזו אלא הוא אומר זה בגלל שזה מידת הדין ראו בימים האלו מידת הדין פתוחה שהרי מתו תלמידי רבי עקיבא אז החליטו שימים אלו יצרו הכנעה".
• מהרי"ץ רואה בשולחן ערוך חומרה ולא דין מוחלט, ומאפשר נישואין לבחור שטרם קיים פריה ורביה: "אם השולחן ערוך החמיר היינו למישהו נשוי אלה פלאים מה זה מהשולחן ערוך החמיר הרבי קימן נהגו של תשעה בימים האלו ומה הוא כותב עם השולחן ערוך החמיר כלומר שמהריץ מבין שמה שנמנעו בתימן שלא חת אישה זה בגלל שכתוב בשולחן ערוך של עם אישה והוא רואה בדברי השולחן ערוך של אישה חומרה לא דין".

1. מנהג איסור התספורת - התפתחות גיאוגרפית והבנה:

• בעל הטורים מציין שהמנהג שלא להסתפר לא היה נפוץ בכל מקום בזמנו: "ויש מקומות שנהגו שלפר כלומר, בזמן התור עדיין לא התפשט המנהג שנהגים שלא נסתפר בכל מקום, אלא יש מקומות שנהגו שלא נסתפר. משמע מדבריו, מיעוט המקומות נהגו שלא נסתפר בדבריו".
• השולחן ערוך מציג זאת כמנהג כללי: "נוהגים שלא שתפר עד לגע עומר הוא לא אומר יש מקומות אלא נוהגים שלא להסתפר עד לגר עומר".
• מהרי"ץ מעיד שבמצרים בזמנו עדיין נהגו להסתפר בערב שבת: "אלא סמוך לו, ממש סמוך לו, במצרים עדיין נהגו להסתפר בערב שבת".
• מהרי"ץ טוען שבתימן האיסור להסתפר חדר בטעות ומאפשר תספורת לצורך שבת: "בתימן ההמנעות מלהסתפר חדרה בטעות... אבל אחרי זמן מסוים מורי דוד משרגי ומריץ קמו ועשו מעשה והסתפרו לכבוד שבת כדרכם כמנהגם". הוא אף קובע שלמנהג שחדר בטעות אין תוקף ואין צורך בהתרת נדרים.

1. הבדלים בין מנהגים הנובעים מאבלות לבין מנהגים הנובעים מחשש מידת הדין:

• מהרי"ץ מבחין בין שני סוגי הסברים למנהגים: אבלות על תלמידי רבי עקיבא, או חשש מפני מידת הדין הפתוחה בימים אלו.
• השבולת הלקט מסביר את המנהג שלא להתחתן כנובע מחשש מידת הדין, ולא רק כהבעת הכנעה.
• רבנו אשר לא מזכיר את איסור הנישואין משום שלדעתו מנהגים הנובעים מחששות אישיים ("אוי ואבוי לי אני עלול לפגע") אינם ראויים להירשם כאיסורים כלליים בספר הלכה. "מן דכינן בעדה. מה דלא כיד? לא קבדיין בעדה".

1. הקלות במנהגים במצבים מסוימים:

• מהרי"ץ מתיר נישואין לבחור שטרם קיים פריה ורביה, למרות מנהג האיסור, ומדגיש שאם יש סיבה (כגון מצווה), ניתן להשתחרר מהמנהג.
• הרמ"א עצמו מתיר לבעל ברית (אבי הבן, הסנדק, המוהל) להסתפר לפני המילה בימי הספירה.
• במקומות שלא קיבלו את מנהג האיסור על תספורת, מותר להסתפר לצורך חתונת בחור שטרם קיים פריה ורביה.

1. היעדר איסורים על שמחות אחרות בתקופה המוקדמת:

• אפילו בעל הטורים והשולחן ערוך לא מזכירים איסורים על שמחות אחרות כמו טיולים, שמיעת שירים או ברכת "שהחיינו". איסורים אלו התפתחו מאוחר יותר.
• לכן, מותר לברך "שהחיינו" על פרי חדש או כלים חדשים, ואם לאדם אין מה ללבוש, מותר לו לקנות בגדים חדשים.
• ההחמרות בנושאים אלו נפוצות בעיקר בקרב ההמונים ולא בקרב תלמידי חכמים, שמבינים שיש בהן "הפרזת יתר".

1. הוראות הלכה מול מנהגי המון: פוסקים כמו הרב עובדיה יוסף מתירים דברים רבים בימי הספירה על בסיס הלכתי, למרות שהם נראים אסורים בעיני הציבור הרחב, משום שהם מודעים להתפשטות ולבסיס המנהגים.

מסקנות מרכזיות:

• מנהגי ספירת העומר, במיוחד איסור נישואין ותספורת, התפתחו בהדרגה לאחר תקופת התלמוד והרמב"ם.
• היו הבדלים גיאוגרפיים וזמניים בהתפשטות מנהגים אלו.
• ההסברים למנהגים השתנו בין הפוסקים, בין אם מדובר באבלות על תלמידי רבי עקיבא ובין אם בחשש ממידת הדין.
• פוסקים מאוחרים כמו מהרי"ץ בחנו מחדש את בסיס המנהגים והקלו במקרים מסוימים, תוך הבחנה בין דין מוחלט לחומרה הנובעת ממנהג.
• יש להבחין בין הוראות הלכה מבוססות לבין מנהגים שהתקבלו בקרב הציבור הרחב, שלעיתים עשויים להיות מוגזמים.

המסמך מצביע על דינמיקה בהתפתחות מנהגים הלכתיים ועל חשיבות בחינת מקורותיהם והבנת שיקולי הפוסקים השונים