האם נבטי חיטה אסורים משום חמץ בפסח?

האם נבט חים מותרים בפסח או אסורים? כלומר, יש חיטים ששמים אותם במים עד שהן מצמיחות ואז מוכרים אותם בתור נבטים. אפשר לראות עדיין את הזרעון וכאמור אוכלים אותם בטור נבטים. ובכן האם הם מותרים בפסח או אסורים משום חמץ? רבנו בפרק חמישי מהלכות חמץ ומצע אמר את הדברים הבאים בהלכה שישית אין בולים אתסעורים במים בפסח מפני שאין רופאין ומחמיצים במהרה ואם בלם רפו כדי שאם מניחן על פי הביב שעופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורים ואם לא הגיעו לרפיון זה הרי אלו מותרים כלומר צעורים ששמו עליהם מים עדי אם הם התבקעו זה הסימון שהם החמיצו והם אסורות אבל אם לא התבקעו אנחנו לוקחים שיעורי זמן שאנחנו חושבים שברמה כזו של שיהיה הצעורי מים בוודאי כבר עברו תהליך של חמוץ אף שאין לנו את הסימן הקר מבחוץ לעומת זאת נאמר בהלכה זן החיתים מותר לבלול אותם במים כדי להסיר סובן ותוחנן אותן מיד כדרך תוחנין הסולת כיוון שהחיטים יותר חזקות יותר נושות אז בוללים ומיד תוחנים כי הבלילה מסייעת להוריד את הקליפה ד הקמח נעשה יותר לבן וכבר נהגו כל ישראל בשנער ובארץ הצביא ובספרד וערי המערב שלא יבלו החטים במים גזרה שמישו ויחמיצו כלומר גם זה עשרו למרות שהחיטים יותר נושות יותר עמידות לא ממהרות להחמיד וא אומר רבנו בהמשך משום שנאמר אושמרתם את המצות כלומר זהרו במצה ושמרו אותם מכל צת חמוץ לפי כך אמרו חכמים צריך אדם להיזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שום חמות כלומר אנחנו משתדלים שיהיה לנו מצה שמורה משע קצירה פירושו של דבר שלאחר שקצרנו שלא יגיעו מים על החיים האלה כי אנחנו חושבים שמחמיצו וזה השימור יתר זה השימור יתר שאנחנו דקדקים שמה אחמיצו דגן שנטבע בנהר כלומר נניח שק של דגן שטבע בנהר או שנפל עליו מים כשם שאסור לאכלו כך אסור לקיימו ורבנו לא תנה אם הם מבוקעות לא מבוקא. מספיק שכבר אנחנו יודעים שהוא טבע בנהר. אז יש לנו ריעות בחזקה. כבר יש חשש שמע הוא הכניס. אף על פי שלא ראינו את סימני הביקוע. כך יוצא שבעצם כל זרעון דגן אחרי הקצירה אם בא עליו מים, אם הוא מבוקע הוא אסור. ואם הוא לא מבוכח, אם הוא שעה בשוי ממושך, יש לחשוש. ולא רק שאסור לאוכלו, אלא אומר רבנו אסור אפלו לקיימו. כלומר אסור לגנוז אותו עד אחרי פסח, כי זה ספק הדאורייתא לחומרה. זה ספק חמץ מן התורה ואסור אפלו לקיימו. כך רבנו פסק. עכשיו בשולחן ערוך נאמר כך אור החיים סימן תנג. אם לא ב החטים מאכילת עכבר אין בכך כלום כלומר אולי הרוך של העכבר החמיץ את אותם חים אז הוא אומר אם לא בררו החתים מאכילת עכבר אין בכך כלום הרמה הוסיף וכתב הגהה וכן אם לא בררו ממנו דגן שצמח שגם כן מותר אם לא בררו מה פירוש יש לנו כלל בדברים האלה אחזוק הייסורה לא מחזיק. כלומר אם ידוע לי שהיה דבר כזה בוודאי וודאי שאסור. אבל כל עוד לא ידוע לי. אז יש לנו כלל גדול. אחזוקיסורה לא מחזקנן. והנה למשל בשולחן ערוך בסימן תס שהוא מיועד לדין חיטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוך החיטה. אז גם כן הוא מביא את ההלכה דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים כשם שאסור לאוכלו כך אסור לקיימו אלא מוכרו לישראל ומודיעו כדי שיאכלנו קודם פסח וכולי דגן שזה שנטבע בנהר או שנפלו על המים אף על פי שלא נתבקע אסור וכיוון דמנחנו אתל ידי חימוץ כי זה סטטי זה לא דולף שנגיד שהוא מוטרד אז כיוון שהוא רטוב והוא סטטי אז אפילו שלא מבוכ אנחנו כבר עוסרים אותו באכילה ואפילו בקיום הגהב ולכן יש איזהר שלא יבואו מים או גשמים מזלפים על החיטים כי אז אפילו לא נתבקאו אסורות זה דבר ברור בסעיף ג' הוא אומר חיטים שבאו בספינה אם הם מבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן אחזוק כסורה לא מחזיקנן ולכן הדבר פשוט שבאמת אנחנו משתדלים שיהיה לנו מצה שמורה משע קצירה אבל אם אין לנו מצא חיתים שמורות משעת צירה, קונה חיטים בשוק ובא ועושה לו מצב כי יחזור כיסורה לא מחזיקן שונה המצב אם אני יודע שהיו בתוך בתוך החטים האלה חיטים רטובות שאז הם אסורות באכילה ואסורות בקיום ואז אנחנו מגיעים לעניין של צימוח אומר הרמה בתנג סעיף ג אגן אם לא בררו ממנו אותו דגן שצמח. כלומר, אם יש לנו שק מלא חיתים שנרתבו והיו בתוכו חיתים שכבר צמחו מרוב הלחוט, אז אם לא בררו, אז סומכים על זה שהוא כבר מתבטל. אבל החיצים שלעצמן שצמח מעין הצמח הם אסורות בוודאי. אומר המשנה ברורה שקורן אוס וכאן יש שערה הכוונה מצומחים שהוסיפה לצמי החטה ותלוש כלומר במילים שלנו היום נבטים לפת חיטה רוצה לומר שדאף שדגן שצמח מחמת לחלוכית הארץ הוא חמץ גמור מכל מקום שלא ברר אין לאסור לפי שמתבטלים בתוך החתים מכשרים ומותר לתוחנן הכל ביחד בהסכמת הרבה אחרונים זה מותר לאפות הפ פסח וכולי. כיוון שיש להם דין של ביטול מלפני הפסח, אז הם אומרים שהפתרון הגדול ביותר, אם אתה לא בדקת, לא בררת, תדחן את הכל. ואז אם יש קמח מן נבטים, אין לך מה לחשוש כי הוא תבטל לפני פסח, כי זה קמח בקמח, דינוק כמו לחם מתירים. כך אומר המשמורה. אבל כשיש לך לבטים ואתה רואה אותם ואתה שואל אם להשתמש בהם, בוודאי וודאי שאסור לקיים את החיטים האלה הביקועות המוצמחות בכל שכן לא אוכלן הצמח שבנב מותר אבל הזרעון שבנבת אסור בקיום לא רק באכילה אלא אסור בקיום דהיינו ביראה ובאימצא מה הדין אם שמנו חיטים באדמה לזרוע אותם עכשיו בלקת פסח נבדו ונניח באנו טלשנו ואנחנו מוצאים את הזרעון עם הנב האם זרעון כזה מותר או אסור עוברים בוא על בא ליראה ובא לימצא או לא כשוב בגוף האדמה אין לך ביטול יותר גדול מזה אבל לוי צויר שהוצאנו אותו מגוף האדמה אז ורק אז צריך לדון הוא היה כבר בגוף האדמה האם כבר פסק מלקר חיטה ועבר לגדר אחר לגמרי כמו ז**, כמו אשפעה, כמו כמו פרש, כמו פרש או לא. בעניין זה אנחנו מוצאים א דינים שיש להשוות אותם מאיסור חדש, אם היה כבר בבטן האדמה, אבל עוד חזון מועד שם יש מקום לדון אמתי הוא נעשה כפרש ומותר ואם מתי אינו נעשה כפרש ואסור אבל הנבטים של עצמם הצמח שבהם מותר הזרעון שבהם אסור אפילו בקיום ולכן אין מקום בשום פנים ואופן להשתמש בלבטים בפסח רבי חיים בקש