אילן העומד על המצר ונוטה לשדה חברו - מי הבעלים על הפרות?

מסמך זה מסכם את הדיון שהתקיים בקובץ השמע "080213hy.MP3", העוסק בסוגיה הלכתית הנוגעת לעץ פיפלורה שניטע על ידי ראובן על הגבול שבין שטחו לשטח שמעון. הדיון מתמקד בשאלת בעלות הפירות ובסוגיית הנזיקין הנגרמים כתוצאה מהתפשטות העץ.

רקע:

• ראובן נטע עץ פיפלורה על הגבול המשותף בינו לבין שמעון.
• לעץ יש תכונת התפשטות, וענפיו מצויים משני צידי הגדר.
• פירות נושרים מענפים הנמצאים לכיוון שמעון.
• העץ התפשט לכיוון שמעון וחנק ופגע בבראש (ככל הנראה, עץ או צמח אחר).
• כבר נדון בעבר בזכותו של שמעון לקצוץ את ההתפשטות המזיקה לתחומו. הוסכם כי שמעון רשאי לקצוץ כל מה שפולש לתחומו ומפריע לו.
• הדיון הנוכחי מתמקד בשתי שאלות פתוחות:
• למי שייכים הפירות?
• האם יש אחריות לנזיקים?

הדיון בשאלת בעלות הפירות:

הדובר פותח בדיון בשאלה הראשונה – למי שייכים הפירות? הוא מפנה לדברי הרמב"ם בהלכות ביכורים (פרק ב', הלכה י"א):

"ואם היה האילן סמוך למצר חברו או נוטה לשדה חברו. אף על פי שחייב להרחיק... הרי זה מביא ממנו וקורא מן האדמה אשר נתת לי השם."

הרמב"ם קובע שאף על פי שראובן (בעל האילן) חייב להרחיק את האילן מגבול חברו, הוא עדיין יכול להביא ביכורים מפירותיו ולקרוא "מן האדמה אשר נתת לי השם". הדובר מציין כי דברי הרמב"ם מבוססים על הגמרא במסכת בבא בתרא (דף כ"ו עמוד ב'), שם מוסבר שלכאורה ראובן לא יכול לתת ביכורים מכיוון ששורשי האילן יונקים גם מאדמתו של שמעון, ולכן לא יכול לומר "מן האדמה אשר נתת לי השם" באופן מלא.

בכל זאת, הגמרא קובעת שמביא וקורא, והרמב"ם מסביר זאת כתקנה שתיקן יהושע בן נון בעת חלוקת הארץ. מטרת התקנה הייתה למנוע מחלוקות מדויקות וקשות בנוגע לתחומי קרקע במקרים בהם אילן נמצא על הגבול ויונק משני הצדדים.

לאחר מכן, הדובר מעלה את השאלה האם תקנה זו של יהושע היא רק לצורך ביכורים, או שהיא תקפה גם לדיני ממונות. הוא מזכיר את תשובתו של הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חושן משפט חלק א', סימן מ"ג), אשר תידון בהמשך.

הדובר עובר לדון בהלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנ"ה, הלכה כ"ט), המבוססת גם היא על דברי הרמב"ם:

"אילן העומד על המצר אף על פי שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם שניהם חולקים תרותיו."

השולחן ערוך קובע שאם האילן עומד בדיוק על קו הגבול, אף על פי שהוא נוטה לצד אחד, שני השכנים חולקים בפירותיו מכיוון שהאילן יונק משניהם.

הדובר מסביר זאת בהסתמך על סימן קס"ב בחושן משפט, שם מובאים שני סעיפים:

• סעיף ראשון: עוסק במצב של שתי גינות זו על גב זו וירק הגדל בין שתיהן. נקבע שהירק השייך לצד העליון הוא שלו כל עוד הוא יכול לקטוף אותו מבלי להיכנס לשטח התחתון.
• סעיף שני: חוזר על הדין של אילן העומד על המצר, ומוסיף שאם האילן עומד בשדה של אחד מהם ונוטה לשדה אחר, הפירות שייכים לבעל השדה בו נטוע עיקר האילן ("הולכין אחר העיקר והכל שלו").

הדובר מדגיש כי במקרה הנדון, ראובן שתל את העץ בשטחו שלו, אך שורשיו יונקים גם משטח שמעון והעץ מתפשט לצד השני. הוא מעלה את השאלה לגבי הפירות התלויים באוויר לעומת הפירות הנושרים לשטח שמעון.

בהתייחס לפירות הנושרים, הדובר מציע את האפשרות שהם נחשבים "הפקר" מכיוון שהם מזיקים לשמעון והוא צריך לסלק אותם. לכן, כל פרי שנשר לתחומו של שמעון שייך לו אפילו בלי לשאול את ראובן.

לעומת זאת, לגבי הפירות התלויים באוויר, אסור לשמעון לקחתם ועליו להודיע לראובן שיבוא לקחת אותם.

סיכום ביניים:

• במקרה שאילן ניצב בדיוק על הגבול, הפירות מתחלקים בין השכנים.
• אם האילן ניטע בשטח אחד ורק נוטה לשטח השני, הפירות שייכים לבעל השטח בו נטוע עיקר האילן.
• במקרה הנדון, בו האילן ניטע בשטח ראובן אך מתפשט לשטח שמעון ושורשיו יונקים משני הצדדים, ישנה מחלוקת אפשרית לגבי בעלות הפירות התלויים באוויר.
• הפירות הנושרים לשטח שמעון עשויים להיחשב שלו מכיוון שהם מהווים מטרד עבורו.

המשך הדיון:

הדובר מציין כי בהמשך הדיון יתייחסו לשאלה השנייה – האם יש על ראובן חובת נזיקין כתוצאה מהתפשטות האילן וגרימת נזקים.

ציטוטים מרכזיים:

• הרמב"ם (הלכות ביכורים ב', י"א): "ואם היה האילן סמוך למצר חברו או נוטה לשדה חברו. אף על פי שחייב להרחיק... הרי זה מביא ממנו וקורא מן האדמה אשר נתת לי השם."
• השולחן ערוך (חושן משפט קנ"ה, כ"ט): "אילן העומד על המצר אף על פי שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם שניהם חולקים תרותיו."
• הדובר: "דיברנו אתמול שהוא רשאי כל מה שפולש לתחומו הוא מפריע לו, מזיק לו, אז הוא רשאי לקצוץ את מה שמפריע לו."
• הדובר: "כל עוד השורש, זאת אומרת המטיעה הייתה בשטח שלו, הפירות שלו ולא חוצים חלק חלק חלק אבל ה למילה שתלויים באוויר אבל אלה שנושרים כבר מגיעים לשכן. מה נפשך? אם באנו מכוח היקה ונאמר שהתקנה של יהושע רק לביכורים לא אז ודאי שלא."
• הדובר לגבי פירות שנשרו: "מה שנשר זה גדל של הפקר כי הרי זה מזיק לו ההוא צריך לבוא נכל ולכן לגבי הפירות שנשרו הם שלו אפילו בלי לשאול אותו דהיינו כל מה שבתחומו נשר הם שלו ולא צריך לשאול אותו."
• הדובר לגבי פירות תלויים: "אבל אה לגבי פירות שהם תלויים באוויר אסור לו לקחת אלא עליו להורות לו להגיד לו תשמע בוא תיקח את הפירות שלך."

זהו סיכום של הנושאים העיקריים והרעיונות המרכזיים שנדונו בחלק זה של קובץ השמע. הדיון מעלה סוגיות הלכתיות מורכבות הנוגעות לדיני שכנים, בעלות על פירות ונזקים, תוך התייחסות למקורות תלמודיים ופוסקים