מהו שיעור המקסימלי לחמץ בתערובת שאינו מחייב ביעורו?

מיוחד הוא אימץ שיש בו איסור על אכילתו והאכל כזית חמץ בחדה אכילת פרס חייב כרת מיוחד הוא איסור חמץ שהתורה חידשה לו מיוחד על תערובתו למרות שבדרך כלל כל דבר איסור, כל מאכל אסור. שנתערב במאכל התר. אם יש כזה התבחדה אכילת פרס ואכל אותו, עובר עליו ולוקה. והנה כאן התורה חידשה לו מיוחד על איסור אכילת תערובת חמץ. ולא כדי לומר לנו שאם אכל כזית בתוך פחות מקדי אכילת פרס, כלומר בתערובת גדולה של היתר שהוא עובר עליו מן התורה ולוקה. לא. אלא שאם אכל כזית בכדי אכילת פרס בתערובת כמובן לוקה. כלומר התורה חידשה לב מיוחד כדי להוריד אותו מדרגת כרת לדרגת לו. בלבד בלי כרת ונמצא מצד אחד החמץ הוא אסור באופן מיוחד ומצד שני החומרה זה רק לגופו של חמס לתערובת תינוק כשאר מאכלות אסורות שבתערובת כזית בכדי אכילת פרס לוקה ואין בו כרגע אבל אם אדם אוכל פחות מכזית בכדי אכילת פרס חמץ הז האיסור הוא רק מדרבנן הוא מקבל מכת מרדות אבל לא לוקה אומר רבנו בפרק ראשון מהלכות חמץ מצה על חו אין חייבים כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב חמץ כגון קותח הבבלי ושכר המדי וכל הדומה להן מדברים שהחמץ מעורב בהן אם החלן בפסח לוקה ואין בו כרץ שנאמר כל מחמצת תאכלו במי דברים אמורים בשאכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת שלוש ביצים חושם מן התורה אבל אם אכל אם אכל בתערובת כזית בכדי אכילת שלוש ביצים אף על פי שאסור לו לאכול אם אכל אינו לוקה אלא מכת מרדות כלומר שתערוב את חמץ שאין בחמץ אה כדי כזית בכדי אכילת פרס אלא פחות מעשירית אזי האיסור הוא מדרבנן איסור האכילה הוא מדרבנן לא מדאורייתא ומכאן אמרנו שמיוחד הוא החמץ שיש בו גם איסור בל יראה ובלימצא לא רק איסור אכילה איסור בל יראה ובל ימצא אבל אין בו באיסור חמץ לו מיוחד של בא ליראה ובא למצא לתערובת אלא המיוחד בחמץ שאנחנו מפעילים את כללי התערובות לעניין מאכלות אסורות שכמו שיש כזית וכדי אכילת פרס במאכלות אסורות אסור לאוכלו מן התורה כך אם יש בתערובת של חמץ בכדי אכילת פרס כדאי בכדי אחילת פרס אסור לקיימו מן התורה לא רק לאכילתו אלא לקיימו אבל זה לא לו מיוחד זה דין מיוחד של תערובות שהחלנו אותו גם לעניין בא ליראה ובימצא נשאלת השאלה מה דינה של תערובת שהיא אין כזית בכדי אכילת פרס לעניין קיום לעניין לשמר להשאיר לא לאכול כראה לאכול אסור רק מדרבנן השאלה האם גם אסור מדרבנן קימו וצריך לבערו או שמה אם יש לנו פחות מכזית בחדה אכילת פרס מותר לקיימו להצניע אותו עד אחרי פסח אנחנו מפרשים בדברי רבנו שמותר לקיים אחות מכזית באכילת פרס שהרי כל עצם עצם האיסור של האכילה והוא רק מדרבנן אזי בבא ליראה בלי להימצא לא לא הכלנו איסור לקיים רק עם כזית וכזכרת פרס אבל לא מעבר לזה ומותר לשיטתנו לקיים תערובות של חמץ שהם פחות מכזית וכדי אכילת פרס להצניע אותם עד אחרי פסח אין חייבים בבאורם בשולחן ערוך אור חיים סימן תמב סעיף א' נאמר תערוב את חמץ עוברים עליו בשום בל יראה ובמצא כגון המוריס וקותח הבבלי ושחר המדי וכולי והמשנה ברורה סעיף קטן א' אומר אינם המחבר לא ירקים לעניין הלו דיראה ובלימצא דלעניין זה סבירלה דעובר עליו זה אפילו אין בו בכדי אכילת פרס ואף דלעניין אכילה אינו חייב כרת לכולי עלמה אלא אם כן יש בו כזית בכדי אכילת פרס ויש לסביר עלי ואפילו ליוו אין בו כל כמה דלק כמה תערובות שאול כזכת פרס כלומר המשנה ברורה מסביר את מרן שאסור לקיים תערובת חמץ אפילו שאין ב כזכד אכילת פרס אבל הוא מעיד שיש משסוברים שמותר לקיים תערובת חמץ אם אין בתערובת כזית וכדי אכילת פרס ועד כמה לשיטת מרן עליבדם שנה ברורה אסור לקיים תערובת של חמץ עד 60 כמו שבאיסור אכילה זה בטל ב60 כך לעניין וליראה ובימצא בטל ב60 ואז ורק אז מותר לקיימו כלומר כל עוד אין פי 60 מן ההיתר כלפי החמץ לפי מרן עלבד המשנה ברורה אסור לקיימו. ולפי שיטתנו ברבנו, כל זמן שאין עשירית של חמץ בתערובת הוא אסור באכילה מדרבנן. אבל מותר לקיימו ולהצניע אותו. כתוצאה מההבדלים בין שתי השליטות הללו התפתח אצל האשכנזים והספרדים מנהג מכירת חמץ. ועוד שאצל התימנים לא התפתח מנהג מכירת חמץ כי כיוון שמותר להצניע תערובת חמץ שאין בה כזית בכדי אכילת פרס הצניעו ועוד שאצל אחינו האשכנזים והספרדים כיוון שהם אוסרים לקיים תערובת חמץ כל עוד אין פי 60 מן ההיתר כלפי החמץ לכן התפתח מנהג המכירה אלא שמנהג המכירה של חמץ שלגוי כאן רבו מאלו שתומכים במחירה הסייגים מהדרך שבו נעשת המכירה דהיינו מכירה פורמלית שנותנים מפוי כוח לרבנות והרבנות מוכרת את החמץ לגוי ואין הגוי יודע מי מכר לו הוא מקבל ניירות איננו יודע את הכתובות איננו יודע מקומו של החמץ, אין לו מפתח של מקום החמץ, אז אפילו מבין התומכים בהת מכירה הזה מסויגים ואפילו שוללים מכירה מסוג זה, אלא אם כן רשום לו לקונה הכתובות והמיקום של החמץ ויש מפתחות שנותנים לו או במועצה הדתית שהוא יכול לבוא לקחת מתי שהוא רוצה, אם צא לקחת את החמץ אבל המכירה הפורמלית אשר בא הגוי לא יודע איך החמץ ואין לו נגישות לחמץ אז כאמור רבים מסתייגים מהמכירה הזו עכשיו לגבי דידינו מאחר וכאמור מותר להצניע תערובת חמץ שאין בה כזית בכדי אכילת פרעס זה אומר שאנחנו רשאים שניע את רוב השימורים, רוב קופסאות השימורים אשר הן לא כשרות לפסח. כגון, טירס, פירות, כל מיני קופסאות שימורים כאלה דגים וכאלה דברים שלא נעשו בהכשר מיוחד לפסח. כיוון שאלה במידה ויש בהם איזשהיא תערובת חמץ, גם אם התערובת החמץ הזו היא בגדר מעמי, אסרו במעמיד לעניין אכילה, לא לעניין יראה ובימצא. ולכן מותר להצניח את זה עד אחרי פסח מבלי להזקק למכירה פורמלית במקום שלא מוכרים כדת וכה הלכה. אבל גם אצלנו צריכים לתן את הדעת מפני קופסאות שימורים ששם קרוב לוודאי שיש כזית חמץ בכדי אכילת פרס. אנו מניחים שהגביל תפיש שהוא דג טחון עם בצק הוא יש בו כזית בכדי אכילת פרס להבנתנו ולכן זה אסור לקיים אותו. יתכן שאפילו הנקניק שבין כך הוא אסור עלינו כל השנה אפילו שהוא גלט בגלל שאיננו איננו עם חליטה אלא תוחנים אותו אחרי הכשרה במלח מבלי לחלוט אותו. אלא נניח שיש מי מאיתנו שיש לו נקניק כזה. השמואה אומרת שהרבה נקניקים מעורבים בהם הרבה קמח, הרבה בצק. אז יכול להיות שאכן באמת יש בו כזית בכדי אכילת פרס ואסור לקיימו. כך יוצא איפה כל דבר שאתם יכולים לחשוש שיש בו כזית בחדה אכילת פרס. כמו שאמרתי לכם לפי אולי הנקניקים שבין כך אנחנו צריכים להדיר את עצמנו מהם אלא גם אולי מרק עוף מרק אוסם כל הדברים האלה א ודאי ודאי שכדי מרק זה ודאי אין ספק כל הדברים האלה זה אסור בקיום לחלוטין אבל שאר התערובות אפילו מבלי לשאול אפשר לקיים אותם רבי חניבר