האם עוברות ומניקות חייבות בתענית עשירי בטבת?

שאלה שואלת שהיא בחודש השני להריון אשר הובחן כהריון טאומים לאחר הפריית מבחינה האם עליה על עצום בעשירי בתבת או לא דענו דעתנו היא פטורה בלי שום חילוקים ובלי שום ייגים כיוון שרבנו כתב בהלכות תעניות פרק חמישי הלכה עשירית עוברות ומניקות מטענות ומשלמות בתשעה באב העובדה שרבנו אמר בתשעה באב משמע שביתר הצומות דהיינו שלישי בתשרי שזה צום גדליה עשירי בתבת ב17 בתמוז אני לא מדבר על תענית אפר שבכלל היא סודה במנהג שהם אינם מטענות ורבנו לא חיל אם הם מצטערות או לא מצטערות אלא משמע מדברי רבנו שהם אינם בכלל הגזירה כשגדרו חכמים על עוברות ומניקות טענות זה רק בתשעה באב בשאר הצומות הם לא גזרו בשולחן ערוך אור החיים סימן תקנד סעיף ה כתב את דברי רבנו ובאר אותם עוברות מניקות מטענות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלמות ביום הכיפורים אבל בשלושה צומות אחרים פטורות מלטענות ואף על פי כן ראוי שלא תוכל להתענג ב מאכל ומשתה אלא כדי קיום הבלד אבל סוף סוף מרן באר שבשלושה צומות אחרים פטורות מנטענות לעומת זאת חרמה מסיג על מרן והוא מפנה אותנו ללכת לסימן תקנ סעיף א' שם כתב מרן הכל חייבים את ארבעה צומות הללו ואסור לפרוט גדר והרמה הגיע הגה מי הוא עוברות מיקות שמצטערות הרבה אין להטענות ואפילו אינן מצטערות אינם מחוייבות לטענות אלא שנהגו להחמיר ודווקא בשלושה צומות אבל שאבאב מחוייבות להשלים כלומר שהרמה אומר אם מצטערות הרבה אדיי הם אינם מטענות, אבל למרות שהוא אמר שרק אם מצטערות הרבה אינן מטענות, מיד הוא כתב ואפילו אינן מצטערות, אינן מחויבות לטענות, אלא שנהגו להחמיר. כלומר, הוא מודה שמעיקר הדין אין בכלל חובה על מעוברת להתענות בימים אלו. כשגזרו חכמים את התעניות הללו, לא גזרו על עוברות אומריקות, רק שנהגו להחמיר. מי שנהג, מי שלא נהג לא נהג, אבל על כל פנים רק מטעם נהגו להחמיר. ומשמע שאכן שיטת רבנו שהעוברות והמליקות אינן בכלל הגזרה, ללא הבחנה אם הם מצערות או לא מצטערות. מזה י שלמרות שבדרך כלל מעוברת שאמרו היא דווקא כי משלוש חודשים שהוכר עוברה אבל פחות משלושה חודשים שעדיין לא קר עוברה לכאורה היא בכלל החיוב אבל וכאן הרי אנחנו מדברים שהיא בחודש השני לעריונה אבל הרי רבנו לא חיל וגם ארמה מודה שמעיקר הדין הנשים שהם בהריון הם בכלל לא בגזירה, לא בחיוב. לא הבדל אם הם מצערות, לא מצערות. רק נהגו. אלה שלא מצערות נהגו להחמיר. אבל מצד הדין הם אינם בכלל בכלל לחיוב. אז מה לי בתוך שלושה חודשים? א לי אחרי שלושה חודשים זה לא אינדיקציה של צער או לא צער, אלא זה עניין אם הם בכלל הגזירה לא בכלל גזירה והם לא בכלל גזירה ולכן נראים הדברים ששוב מצד הדין הן אינן חייבות אם הם רוצות להחמיר על עצמם והן יכולות זה עניין אחר הרב יוסף בירקות יוסף בהלכות ארבע תעניות אז הוא כותב אישה מעוברת או מנקת אינה מטענה בתענית 17 בתמוז ושאר תעניות אלה ו אף לבנות אשכנל יש לה הכל בזה שמסתמה נחשבות מצטערות הרבה ומעוברת היא מעברו עליה שלושה חודשים לאריונה ואם לא עברו שלושה חודשים והיא סובלת מהכאות או מחושים וחולשה רבה מותר לה לא לאכול בצומות אלו חוץ מתשעה באב הוראה להלן ובפרט אם היא לאחר 40 יום להריונה מכאן איפה הרב יוסף אומר שאם לא עברו שלושה חודשים ברמה העקרונית היא מטענה אלא אם כן היא סובלת מהכאות וזה פלא משום שכאמור גם הרמה מודה שמעיקר הדין הן פטורות רק נהגו להחמיר והיה לו לומר הללו שנהגו להחמיר אדיי אם הם מצטערות תצומנה רק מחמת שנהגו להחמיר אן סליחה תהינ פטורות אם הם מצטערות אבל אם אינם מצטערות כיוון שהם נהגו להחמיר אז תחזקנה במנהגם ככה היה לו לבאר ולא ליצור דין כללי שכל שאינה בשלושה עוד לא עברו שלושה חודשים אז היא חייבת אלא אם כן היא מצטערת זה לא הפשט מרן וזה לא פשט דברי הרמבם כן היה צריך להדגיש זה תלוי במנהג וצריך עיון בדבר הזה לסיכום באמת האישה שואלת בזאת אז כיוון שמדובר שעברו כבר 40 יום ומדובר שהולחן הריון של תאומים של תאומים נראים הדברים שאין מקום לחייב אותם מדין חומרה כי מצד הדין הרי היא פטורה אף שעדיין לא עברו שלושה חודשים להריונה כי מן הסתם זה לא הריון קל ובמיוחד הריון מהפריית מבחינה שכל עצמו של ההריון היה מאוד מאוד קשה אז ודאי ודאי שהיא פטורה אלא שכאמור אנחנו בדעה כל אלה שלא נהגו להחמיר הם פטורות מצד הדין לחלוטין רבי חג שמדבר