תגיות
14/12/07 ה' טבת התשס"ח
הרב דן באיסור לשבת רגל על רגל, במיוחד בבית הכנסת, בטענה שזה נחשב לגסות רוח או גאווה, כפי שמובא בספר אלקות יוסף ומסכת דרך ארץ. עם זאת, המקור מציין שהאיסור תלוי בהקשר התרבותי ובכוונה, וייתכן שמנהג שנחשב לגסות רוח בזמן אחד אינו נתפס כך בזמן אחר, או אם מטרת הישיבה היא נוחות לצורך לימוד. הדובר תוהה האם ישיבה רגל על רגל בימינו אכן נחשבת לגסות רוח בעיני הכל, ומציע להתבונן במנהגים ובכוונה כדי להבין את האיסור.
קובץ שמע - מלא
1. האיסור ההלכתי לישיבה רגל על רגל בבית הכנסת:
- הדובר פותח בשאלה שהועלתה על ידי אדם שראה רבנים יושבים רגל על רגל ותהה על פשר הדבר, לאור דברי "קוד יוסף" (ככל הנראה הכוונה לספר "הליכות יוסף").
- מצוטט מ"ספר אלקות יוסף חלק ב' על סימן קנא סעיף יא" שם נאמר כי אסור לשבת בבית הכנסת רגל על רגל משום שזה נחשב כ"ישחס וגאווה".
- עוד מצוין כי אפילו בביתו אין ראוי לשבת כך.
2. היתרים וחריגים לאיסור בבית הכנסת:
- מובא היתר: אם כוונתו של האדם להניח ספר על רגליו כדי שיהיה נוח לו לקרוא, מותר הדבר "ברחמנא ליבעה" (בתחנונים).
- עם זאת, מיד מוסיף הדובר כי גם במקרה של כוונה להניח ספר, אין ראוי לעשות כן בבית הכנסת.
3. הרחבת הדיון לאיסור גסות רוח באופן כללי:
- הדובר מפנה למסכת דרך ארץ פרק י"א, שם מונים דברים האסורים משום גסות רוח. אחד מהם הוא "בירחתו על חברו", וההסבר לכך הוא "מרכיב רגל על רגל, כלומר ירך רגלו האחת על ירך רגלו האחרת".
- מצוטט גם בן איש חי (פרשת יתרו, סוף הלכה ט') שכותב שיש להיזהר "שלא יסמוך לאחוריו ולא על צדדים ולא יפשוט רגליו ולא ירכיבן זה על זה אלא ישב באימה וכבוד".
4. הקשר בין גסות רוח לעבודה זרה:
- הדובר מציין כי במסכת דרך ארץ נאמר שגסות הרוח היא חמורה "כעבודה זרה, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך".
- נעשה קישור בין המילה "תועבה" המוזכרת בהקשר של גסות רוח, ל"תועבה" המוזכרת במקום אחר בהקשר של עבודה זרה, ומכאן נלמד על חומרת גסות הרוח.
5. הבנת מושגים עתיקים של גסות רוח:
- הדובר מודה כי ישנם דברים שמנויים במסכת דרך ארץ כגסות רוח ש"אנחנו היום לא כל כך מכירים אותם", ומציין דוגמאות כמו "הטיר מן עליו ויצא לשוק", "סנטרול לצדדים וקובעו לאחוריו", ו"אורצועות תפילין בידו ומחזירם כשהוא מהלך בשוק".
- הוא מדגיש כי "בהחלט מסכת דרך ארץ מביא מפני צומת ליבנו שאסור לנהוג בגסות רוח כי גסות רוח זה כמו עבודה זרה".
6. יישום האיסור בהווה והתייחסות להתנהגות רבנים:
- הדובר חוזר לשאלת הפותח על רבנים שיושבים רגל על רגל, ומעלה את האפשרות ש**"העניין הזה של לשבת רגל על רגל במיוחד אם הוא כבר שבשגרה... כצורה של תנוחה, צורה של התפרקות מסוימת, אז אם הדבר נעשה בפשטות בלי שום התנשאות וזה מקובל באותו מקום לא רואים בזה כמש אחר"**.
- הוא מציע ש**"כל הנהגה והנהגה לפי תרבות של אותה חברה באותו זמן ובאותו מקום אם היא נחשבת כגסות הרוח היא אסורה"**.
7. חשיבות הכוונה וההקשר התרבותי:
- הדובר מדגיש כי "הכל תלוי בכוונה ובהרגלים", ומוסיף: "אני מוסף על דבריו על הכוונה גם על ההרגלים באותה חברה".
- הוא נותן דוגמה של ישיבה רגל על רגל בצורה מופרזת שאינה מקובלת, לעומת ישיבה רגילה וענווה.
- מובאת דוגמה נוספת מהנהוג אצל יהודי תימן שהקפידו מאוד על כיוון הנעל כלפי אדם חשוב או כלפי ההיכל, וראו בכך זלזול.
8. סיכום והמסר המרכזי:
- הדובר מסכם כי האיסור על גסות רוח קיים, ובכלל זה גם צורות ישיבה מסוימות שיכולות להתפרש ככאלה.
- עם זאת, הוא מדגיש כי ההבנה של מה נחשב לגסות רוח תלויה גם בהקשר התרבותי ובכוונה של האדם.
- המסר הסופי הוא להיזהר שלא לגלוש ליחס של זלזול כלפי הסביבה, שהוא חלק מגסות הרוח, ולנהוג באימה וכבוד במיוחד בבית הכנסת.
ציטוטים מרכזיים:
- "אסור לשבת בבית הכנסת רגל על רגל משום דהו כישחס וגאווה."
- "בירחתו על חברו כלומר ירך רגלו האחת על ירך רגלו האחרת."
- "גסות הרוח שהיא כעבודה זרה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך."
- "כל הנהגה והנהגה לפי תרבות של אותה חברה באותו זמן ובאותו מקום אם היא נחשבת כגסות הרוח היא אסורה."
- "הכל תלוי בכוונה ובהרגלים."
לסיכום, קטע השמע מציג דיון מעמיק בשאלת האיסור על ישיבה רגל על רגל, תוך התחקות אחר מקורותיו בהלכה ובמסכת דרך ארץ, והדגשת הקשר בין איסור זה לאיסור הרחב יותר של גסות רוח. הדובר מציע הבנה גמישה יותר של האיסור בהווה, תוך התחשבות בהקשר התרבותי ובכוונה של האדם, במיוחד כאשר מדובר בפעולה שאינה בהכרח מעידה על התנשאות. עם זאת, הוא מדגיש את החשיבות בשמירה על כבוד ואימה, במיוחד במקומות קדושים כמו בית הכנסת.
Question1
מה המקור לאיסור לשבת רגל על רגל בבית הכנסת, ומה הטעם העיקרי לאיסור זה על פי המקורות?
Answer1
המקור לאיסור לשבת רגל על רגל בבית הכנסת מצוי בספר "אלקות יוסף" חלק ב' (סימן קנא סעיף יא) המצטט את דברי "קוד יוסף". הטעם העיקרי לאיסור הוא משום שנחשב כ"ישחס וגאווה". עוד מציין המקור שמסכת דרך ארץ (פרק יא) מונה דברים שנאסרו משום גסות הרוח, ואחד מהם הוא "ירחתו על חברו", אשר מפורש במקור כהנחת ירך רגל אחת על ירך הרגל השנייה.
Question2
האם האיסור לשבת רגל על רגל חל גם מחוץ לבית הכנסת, ומהם הנימוקים לכך?
Answer2
בעוד ש"אלקות יוסף" מזכיר את האיסור בהקשר של בית הכנסת, מסכת דרך ארץ אינה מציינת זאת במפורש לגבי בית הכנסת בלבד, אלא מונה "ירחתו על חברו" כביטוי לגסות רוח באופן כללי. המקור מרחיב ומציין שכל התנהגות הנחשבת לגסות רוח על פי תרבות החברה באותו זמן ומקום היא אסורה, כיוון שגסות הרוח נחשבת לחמורה כמו עבודה זרה.
Question3
מהם המקרים בהם מותר לשבת רגל על רגל בבית הכנסת על פי "אלקות יוסף"?
Answer3
"אלקות יוסף" מציין שאם כוונת האדם היא להניח ספר על רגליו כדי שיהיה לו נוח לקרוא בו, מותר לשבת רגל על רגל. עם זאת, בהמשך מציין המקור שבבית הכנסת אין זה ראוי לעשות כן גם במקרה של הנחת ספר.
Question4
כיצד מסבירים את העובדה שרואים רבנים שיושבים רגל על רגל, אם הדבר אסור?
Answer4
המקור מסביר כי לעיתים, במיוחד אם ישיבה רגל על רגל הפכה להרגל או אם קשה לאדם להניח את שתי רגליו על הארץ, ואם הדבר נעשה בפשטות וללא התנשאות והוא מקובל באותו מקום, אין רואים בכך איסור. הכל תלוי בכוונה ובהרגלים המקובלים באותה חברה.
Question5
אילו דוגמאות נוספות מובאות במסכת דרך ארץ כביטויים לגסות רוח, ומה ניתן ללמוד מהן?
Answer5
מסכת דרך ארץ מביאה דוגמאות נוספות לגסות רוח כמו השתנה בפני אחרים ויציאה לשוק במצב זה, הטיית הסנטר לצדדים וישיבה לאחור, והחזרת רצועות תפילין ביד תוך כדי הליכה בשוק. דוגמאות אלו מלמדות שגסות הרוח מתבטאת בהתנהגויות חסרות כבוד, זלזול בסביבה או בנורמות המקובלות, ובהעדר התחשבות באחרים. ישנם דברים שהיו נחשבים לגסות רוח בתקופות קדומות שאולי אינם מובנים לנו היום.
Question 6
כיצד מתייחס המקור לעניין מנהגים שונים בתרבויות שונות בנוגע להתנהגות מכובדת?
Answer6
המקור מדגיש שהתנהגות הנחשבת לגסות רוח משתנה בהתאם לתרבות ולמקום. לדוגמה, ביהדות תימן הקפידו מאוד על כיוון הנעל כלפי אדם חשוב או כלפי ארון הקודש, דבר שנחשב לבוז. לכן, כל אדם צריך לשקול את התנהגותו בהתאם לנורמות המקובלות בסביבתו ולבדוק שלא ינהג בחוסר יחס כלפי סביבתו, דבר שנחשב לחלק מגסות הרוח.
Question 7
מהי ההשוואה שמבצע המקור בין גסות רוח לעבודה זרה, ומדוע היא חמורה כל כך?
Answer7
המקור מצטט את דברי חז"ל שגסות הרוח היא כמו עבודה זרה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" והתועבה היא עבודה זרה. ההשוואה מלמדת על חומרת העניין, כיוון שאדם המתנהג בגסות רוח מחשיב את עצמו כחשוב יותר מאחרים ומתעלם מהכבוד הראוי להם, בדומה לעובד עבודה זרה שנותן חשיבות ליישות שאינה האלוה האמיתי.
Question 8
מהו המסר העיקרי שהדובר מבקש להעביר בנוגע להתנהגות בציבור ובבית הכנסת?
Answer 8
המסר העיקרי הוא שיש להיזהר מגסות הרוח בכל צורותיה, במיוחד במקומות קדושים כמו בית הכנסת. יש לשים לב לא רק למעשים עצמם אלא גם לכוונה ולנורמות התרבותיות המקובלות. על האדם לבחון את התנהגותו ולודא שאינה משדרת התנשאות או זלזול כלפי אחרים או כלפי המקום, מתוך הכרה בענווה ובכבוד הראויים.
Full text
ואמר שהוא ראה קוד יוסף שאסור לשבת רגל על רגל וציין ואמר הוא רואה הרבה רבנים שיושבים רגל על רגל מה פשר הדברים האלה באמת אה בספר אלקות יוסף חלק ב' על סימן קנא סעיף יא בדיני קדושת בית הכנסת אז הוא כתב אסור לשבת בבית הכנסת רגל על רגל משום דהו כישחס וגאווה ואפילו בביתו אין ראוי לשב כך ומכל מקום אם כוונתו לתת על רגליו ספר ויהיה הדבר נוח לו לקריאה מותר ברחמנא ליבעה. וכל זאת בבית הכנסת אין ראוי לעשות כן גם ככוונתו לתת על רגליו ספר וכדומה. ובפרט ובפרט אם הוא בן תורה והוא הפנה אותנו למסכת דרך ארץ פרק יא ששם מנו כמה דברים שעסורים משום א גסות הרוח ואחד מהם דירחתו על חברו והוא מסביר מה זה ברכתו מרכיב רגל על רגל כלומר ירך רגלו האחת על ירך רגלו האחרת כי כך בן איש חי בפרשת יתרו סוף הלכה ט כתב שיזהר שלא יסמוך לאחוריו ולא על צדדים ולא יפשות רגליו ולא ירכיבן זה על זה אלא ישב באמה וכבוד ובאמת אנחנו מוצאים במסכת דרך ארץ נאמר מנו כמה דברים שאנחנו לא תמיד מבינים מה גסות רוח בהם הטיר מן עליו ויצא לשוק הרי זה מגסה הרוח ברור שיש דברים תרבותיים שהיו אז שאנחנו היום לא כל כך מכ אותם ובעיניהם זה התפרשת כסות הרוח כתוב בהמשך סנטרול לצדדים וקובעו לאחוריו וכתו על חברו אורצועות תפילין בידו ומחזירם כשהוא מהלך בשוק הרי זה מגסה הרוח אמנם גסו את הרוח שהיא כעבודה זרה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך ולהלן הוא אומר תאו כל גב הכה תואבה ונאמר להלן תואבה מה תואבה אמור להלן עבודה זרה א תואבה אמור כאן עבודה זרה אם כן לא נאמר כאן שזה דווקא בית כנסת אלא מסכת דרך ארץ נמנו כמה דברים שהם נחשבים אה כגסות הרוח שאנחנו צריכים לפנח אותם סנטרול לצדדים קובעו לאח ורב אנחנו צריכים להבין את הצורות השונות כן שהוא מתכוון אליהם שזה גדר של גשוח ירחתו על חברו רצועות תפילין בידו ומחזירן כשהוא מהלך בשוק לא ברור לנו כל דבר ודבר אבל בהחלט מסכת דרך ארץ מביא מפני צומת ליבנו שאסור לנהוג בגסות רוח כי גסות רוח זה כמו עבודה זרה הוא חושב את עצמו לאליל כל שכן בבית הכנסת אז אומר התלקות יוסף מביא את זה בית הכנסת אבל מסכת דרך ארץ לא נאמר על בית הכנסת אלא גס בטור שכזו אסורה בכל צורותיה שונות ולכן כל הנהגה והנהגה לפי תרבות של אותה חברה באותו זמן ובאותו מקום אם היא נחשבת כגסות הרוח היא אסורה כי מי הוא האדם ומה הוא האדם שהוא התנהג בגסות הרוח כל שכן בית כנסת שודאי כנסת צריך להיות ודע או לא שוודאי ודאי ששם אין מקום לדברים האלה אבל האם באמת הפירוש בירחתו על חברו אז שזה רגל על רגל ואסור משום גסות הרוח יכול להיות הדברים צריכים לבאר אותם לראות ממקורות אחרים איך הם מתפרשים כדי לדעת בדיוק וגם להתחקות אחרי כמה מקורות בתלמוד אם באמת צורות כאלה נחשבו בעיניהם כסוטרו או לא יכול להיות צריך לבדוק אבל כי יכול להיות שמה זה בירכתו על חברו אם הוא שם את הירח שלו על החבר שלו כלומר כאילו שם פס עליו מין נסעות וזלזול כן אזי באמת זה דבר שהוא גסות רוח לכל הדעות שאסור לתול דווקא בית הכנסת אבל מה שאנחנו רוצים בזאת לומר זה לחזור אל שאלתו של השואל שהוא אומר שהוא רואה רבנים בניישוב שבאמת בעלי דע אז יושבים רגל על רגל ולא לא רואים בזה גסות הרוח באמת אנחנו רואים הרבה פעמים שהעניין הזה של לשבת רגל על רגל במיוחד אם הוא כבר שבשגרה כלומר באיזשהו שלב או קשה לו לאדם להניח את שתי רגליו על הארץ ושם רגל על רגל כצורה של תנוחה צורה של התפרקות מסוימת אז אם הדבר נעשה בפשטות ב בלי שום התנשאות וזה מקובל באותו מקום לא רואים בזה כמש אחר אז באמת מה מה מקום לאסור את הדבר הזה אבל כל שבאמת הדברים נראים שמו כמו גסות הרוח אז באמת יהיה אסור למשל ניתן דוגמה הוא מדבר בקות יוסף על פישוט רגליים תאר לעצמנו שאדם יושב ככה בבית הכנסת ככה גבו לאחוריו מפשט רגליו כאילו מי איתי מי איתי כן ברור פש גס רוח גס רוח אבל אם הוא יושב ככה בענווה ברגל על רגל הרי כל העולם רואה שאין בזה שום גסות רוח כלומר בדברים האלה אין איזה קלים חדים לבוא לומר כבר כתוב מסכת דרך כבר כתוב בסדר מסוים גם בקו ספר אומר הוא שם רגל על הרגל כדי שיהיה קל לו לשים את הספר על הרגל ועיין בו מותר כיוון שהכל תלוי בכוונה ובהרגלים אני מוספיל על הכוונה מוסיל על דבריו על הכוונה גם על ההרגלים באותה חברה או למשל ניקח דוגמה אם למשל הוא שם רגל על רגל אבל בצורה מפוסקת מאוד ברור זה לא מתאים את החברה שלנו זה לא מתאים אם נזכיר אצל יהודי תמן בכלל הקפידו מאוד מאוד ביחס למנעל למנעל שהסוגיה של נעל תהיה מכוונת כלפי בן אדם ראוי בזה כאילו בוז כל שכן וכל שכן כלפי ההיכל יש ל תורה שפעמים יש יושבים בשורה הראשונה ש יושב ראשונה במלכות מול ההיכל אז יש כאלה יושבים ככה בצורה כזו כן והנעל השליש להם או כלפינו או כלפי ההיכל וכל כ יוצא בזה ברור ודמן מתפילים עומדות בדבר הזה ורואים בזה בושה וחלמה בוז חרפה צריך להתנהג אז זה תלוי הרבה מאוד במקומות בתרבות ועל בסיס זה יהשום האדם את דעתו ויבדוק שלא יגלוש לאיזשהיא חו עוסר יחס כלפי סביבתו כן שהוא מצוי רק בתוך עצמו מבלי לחוש את שום קשר עם הסביבה זה חלק מגשות הרוח צריך להתנער ממנה רבי חנובן