מלאכות המותרות בגין פיקוח נפש צרכי רבים והסרת נזק לרבים - דיון הלכתי בנושא חילול שבת ברכבת ישראל - שיעור ג

חילול שבת בגין פיקוח נפש

מבחינה הלכתית עקרונית, חילול שבת פוגע בצלם האדם בגלל העבירה שבכך אא"כ יש גדר של פיקוח נפש של יהודי שמקיים תורה ומצוות שאז יש מצווה להצילו על אף שזה כרוך בחילול שבת, אולם גוי אין לחלל עליו את השבת משום שאינו מקיים תורה ומצוות.

אולם בימינו כן מחללים עליו את השבת משום דרכי שלום, שאם לא נצילו זה עלול לגרום לאיבה מצד הגויים באופן שלא יצילו יהודים ולכן יש להציל את הגוי כי זה עלול להגיע לידי פיקוח נפש (בכך שלא יצילו יהודים).

לגבי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, לכאורה דינו כגוי, אולם מאחר וייתכן ויחזור בתשובה לכן אנו מצווים להצילו על אף שזה כרוך בחילול שבת.

נאמר במשנה במסכת יומא פרק ח' משנה ה':

מי שנפלה עליו מפולת--ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל--מפקחין עליו.  מצאוהו חי, מפקחין עליו; ואם מת, יניחוהו

וכתב רבינו בפירוש המשנה:

מי שנפלה עליו מפולת--ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל--מפקחין עליו.  מצאוהו חי, מפקחין עליו; ואם מת, יניחוהו

נאמר בגמרא במסכת יומא דף פה עמוד א':

מי שנפל עליו מפולת וכו':

מאי קאמר? לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא (ברור הדבר) ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתיה חי (שאם נמצא חי) הוא דמפקחין, אלא (החידוש הוא ש) אפילו ספק חי ספק מת מפקחין (גם אם אין ידוע אם הוא חי מפקחין) ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל אלא אפילו ספק כותי ספק ישראל מפקחין (גם אם לא ידוע אם הלכוד הוא ישראל או גוי מפקחין):

מצאוהו חי מפקחין:

מצאוהו חי? פשיטא? לא צריכא דאפי' לחיי שעה (כלומר מצילין אותו גם אפילו אם יחיה זמן קצר):

ואם מת יניחוהו:

הא נמי פשיטא? לא צריכא לר' יהודה בן לקיש, דתניא: אין מצילין את המת מפני הדליקה. אמר רבי יהודה בן לקיש: ושמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה, ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו, (ולכן) אי לא שרית ליה אתי לכבויי (ולחלל שבת), אבל הכא (בלכוד מתחת להריסות) אי לא שרית ליה, מאי אית ליה למעבד? (ולכן מבארת המשנה שלא מצילין). תנו רבנן: עד היכן הוא בודק? עד חוטמו ויש אומרים עד לבו. בדק ומצא (לכודים) עליונים מתים, לא יאמר כבר מתו התחתונים (כי ייתכן והם לכודים בכיסי אוויר). מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

נימא הני תנאי כי הני תנאי. דתניא: מהיכן הולד נוצר מראשו שנאמר (תהלים עא, ו) "ממעי אמי אתה גוזי" ואומר (ירמיהו ז, כט) "גזי נזרך והשליכי" (ומבאר רש"י: "ונזר הוא שער הראש"). אבא שאול אומר: מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך (כלומר מיתת האדם תלויה בטבורו ולא בחוטמו). (מתרצת הגמרא:) אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה (של העובר), דכל מידי ממציעתיה מיתצר  (שכל דבר שנוצר, נוצר מאמצעיתו), אבל לענין פקוח נפש אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא (שעיקר החיות תלויה בפיו), דכתיב (בראשית ז, כב) "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו". אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה כיון דבדק ליה עד חוטמו, שוב אינו צריך (וודאי הוא מת), דכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן, נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת? נענה ר' ישמעאל ואמר: (שמות כב, א) "אם במחתרת ימצא הגנב" ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ניתן להצילו בנפשו, ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה ר"ע ואמר: (שמות כא, יד) "וכי יזיד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות" מעם מזבחי ולא מעל מזבחי (ומבאר רש"י: כלומר, אם הוא כהן והתחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון בבית הדין אלא משלים עבודתו),  ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית, אבל להחיות (רש"י: "כגון שיודע ללמד זכות על אדם שנדון בב"ד ליהרג") אפילו מעל מזבחי. ומה זה שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה דוחה שבת, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם, דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת. רבי יוסי בר' יהודה אומר: (שמות לא, יג) "את שבתותי תשמורו" יכול לכל? (רש"י: "אפי' לפיקוח נפש"), ת"ל "אך", חלק (שבפיקוח נפש מותר לחלל את השבת). רבי יונתן בן יוסף אומר: (שמות לא, יד) "כי קודש היא לכם" היא מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא, טז) "ושמרו בני ישראל את השבת" אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. א"ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם, הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו (ויקרא יח, ה) "וחי בהם" ולא שימות בהם (כלומר שקיום תורה ומצוות לא יבוא על חשבון חיי האדם). אמר רבא לכולהו אית להו פירכא, בר מדשמואל דלית ליה פירכא. דר' ישמעאל - דילמא כדרבא, דאמר רבא מאי טעמא דמחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מידע ידע דקאי לאפיה ואמר (הגנב) אי קאי לאפאי קטילנא ליה (אם יעמוד בפני אהרגנו), והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו. ואשכחן ודאי, ספק מנלן? דר' עקיבא נמי דילמא כדאביי דאמר אביי מסרינן ליה זוגא דרבנן לידע אם ממש בדבריו, ואשכחן ודאי, ספק מנא לן? וכולהו אשכחן ודאי (פיקוח נפש) ספק (פיקוח נפש) מנא לן? ודשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי (טוב פלפל אחד מסל מלא דלועים) :

נאמר בירושלמי יומא דף מא עמוד ב':

מניין שספק נפשות דוחה את השבת ר' אבהו בשם ר' יוחנן (שמות לא) אך את שבתתי תשמרו מיעוט אית דבעי מימר אמרה תורה חלל עליו שבת והוא יושב ומשמר שבתות הרבה רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן מבוי שכולו עכו"ם וישראל אחד דר בתוכו ונפלו בו מפולת מפקחין עליו בשביל ישראל של שם עד איכן תרין אמורין חד אמר עד חוטמו וחורנה אמר עד טיבורו מאן דאמר עד חוטמו בהוא דהוה קיים ומאן דאמר עד טיבורו בהוא דהוה רבון תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים תני כל דבר שהוא של סכנה אין אומר יעשו דברים בעכו"ם ובקטנים אלא אפילו בגדולים בישראל מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסי בן סמאי בשיחין וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן אמר הניחו לגבאי שיגבה את חובו מיד קשר עליו הענן וכיבהו ובמוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן חד נפתיי הוה מגיריה דר' יונה נופלת דליקתא במגירותיה דר' יונה אזל ההוא נפתייא בעי מטפתה ולא שבקיה ר' יונה א"ל בגדך מדלי א"ל אין ואישתיזב כולה ר' יודן דכפר אמי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מיניה:

וכתב רבינו בהלכות שבת פרק ב':

יח  מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת--סְפֵק הוּא שָׁם, סְפֵק אֵינוּ שָׁם--מְפַקְּחִין עָלָיו; מְצָאוּהוּ חַי--אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרוֹצֵץ, וְאֵי אִפְשָׁר שֶׁיַּבְרִיא, מְפַקְּחִין עָלָיו וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ, לְחַיֵּי אוֹתָהּ שָׁעָה.  [יט] בָּדְקוּ עַד חֻטְמוֹ, וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה--מַנִּיחִין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר מֵת.

יט  בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים--לֹא יֹאמְרוּ כְּבָר מֵתוּ תַּחְתּוֹנִים, אֵלָא מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל:  שֶׁאִפְשָׁר בְּמַפֹּלֶת שֶׁיָּמוּת הָעֶלְיוֹן, וְיִחְיֶה הַתַּחְתּוֹן.

כ  הָיְתָה חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים, אַפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִי אֶחָד וְאֶלֶף גּוֹיִים, וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם--מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל, מִפְּנֵי הַיִּשְׂרְאֵלִי.  פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לְחָצֵר אַחֶרֶת, וְנָפְלָה עָלָיו אוֹתָהּ חָצֵר--מְפַקְּחִים עָלָיו:  שֶׁמֶּא זֶה שֶׁפֵּרַשׁ הוּא הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְהַנִּשְׁאָרִים גּוֹיִים.

כא  נֶעְקְרוּ כֻּלָּן מֵחָצֵר זוֹ לֵילֵךְ לְחָצֵר אַחֶרֶת, וּבְעֵת עֲקִירָתָם פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לְחָצֵר אַחֶרֶת, וְנָפְלָה עָלָיו, וְאֵין יָדוּעַ מִי הוּא--אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו:  שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּעְקְרוּ כֻּלָּם, אֵין כָּאן יִשְׂרָאֵל קָבוּעַ, וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן כִּשְׁהֶן מְהַלְּכִין, הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָרֹב.  לְפִיכָּךְ אִם הָיָה הָרֹב יִשְׂרָאֵל--אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעְקְרוּ כֻּלָּם, וּפֵרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לְחָצֵר, וְנָפְלָה עָלָיו--מְפַקְּחִין עָלָיו.

העולה מדברי רבינו שיש להבחין אם האדם הלכוד פרש ממקום הקביעות או לא. אם הוא פרש ממקום הקביעות אזי על פי הכלל של כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי, אזי אפילו אם יש יהודי אחד מתוך 1,000 גוים, מחללין את השבת. אולם אם תושבי העיר היו בדרך הילוכם ולא במקום הקביעות, אזי הולכים על פי הרוב.

וכתב מרן בסימן שכ"ט:

1. כל פקוח נפש דוחה שבת והזריז הרי זה משובח אפילו נפלה דליקה בחצר אחרת וירא שתעבור לחצר זו ויבא לידי סכנה מכבין כדי שלא תעבור:
2. אין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב אפילו היו ט' עובדי כוכבים וישראל אחד בחצר ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו שם מפולת מפקחין כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה כמחצה על מחצה אבל אם נעקרו כלם ובשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו אין מפקחין עליו שכיון שנעקר קביעות הראשון ממקומו אמרינן כל דפריש מרובא פריש:
3. מי שנפלה עליו מפולת ספק חי ספק מת ספק הוא שם ספק אינו שם אפילו אם תמצא לומר שהוא שם ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין עליו אף על פי שיש בו כמה ספיקות:
4. אפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה מפקחין ובודקים עד חוטמו אם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי מת לא שנא פגעו בראשו תחלה לא שנא פגעו ברגליו תחלה:
5. מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו תחתונים אלא מפקח עליהם שמא עדיין הם חיים:

ובנוגע לעבודות הרכבת בשבת יש לדון בטענה שאם יבצעו את העבודות בימי חול זה עלול להביא לידי סכנה ופיקוח נפש ולכן יש להתיר ביצוע העבודות בשבת.

השמירת שבת בפרק לב מחלק בשם החזון איש במקרה בו ספק פיקוח נפש נמצא כבר בשבת זאז אפשר להתיר לחלל שבת מפני פיקוח נפש, אבל כאשר יש ספק שעלול להתפתח בעתיד, אין להתיר לחלל את השבת (הגרש"ז על פי זה מבאר שכשיש חולי לאדם חולי זה מהווה פיקוח נפש שקיים כעת ולכן כל שיש חשש להחמרה מותר לחלל את השבת).

כמו כן, מדברי רבינו שכיבוי גחלת מתכת בשבת מותר מפני היזק רבים כי הכיבוי אסור רק מדרבנן, נראה שמותר יהיה לבצע חילולי שבת באיסור דרבנן לצורך מניעת היזק רבים של הרכבת.

סיכום:

נראה שאי ביצוע עבודות הרכבת בשבת עלול לגרום לפיקוח נפש בעתיד ולא בשבת עצמה, לפי שיטת השמירת שבת כהלכתה יהיה אסור לבצע עבודות אלו בשבת.

אולם אם מדובר על מלאכות האסורות מדרבנן או שניים שעשאוה, יהיה מותר לעשות באופן זה מדרבנן.