דיני סחיטת פירות
במשנה בדף קמ"ג עמוד ב' נאמר:
חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים באו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור חלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ורבי אליעזר מתיר:
וכתב הרמב"ם בפירושו למשנה:
הטעם שבגללו לא יספוג, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ומה שאמר ר' יהודה אם לאכלין, ר"ל אם הכניס אותן הפירות לאכילה היוצא מהן מותר, לפי שלאכילה היה מוכן הדבר שנתמצה מהן. ואם הכניסן למשקין אסור לפי שלא היה יכול לשתות מי סחיטתן בשבת. ועיקר מחלוקתם במשנה זו הוא בתותים ורמונים בלבד. אבל ענבים וזיתים הכל מודים שהיוצא מהן אסור, ושאר פירות חוץ מענבים וזיתים ותותים ורמונים הכל מודים שהיוצא מהן מותר ואפילו הכניסן למשקין. ונחלקו בתותים ורמונים, שחכמים עשו אותם כזיתים וענבים לפי שדרך בני אדם לסחטן כענבים. ור' יהודה חילק בדינם כמו שאתה רואה. והלכה כר' יהודה. והלכה כר' אלעזר.
מבאר הרמב"ם שחכמים החמירו ברימונים ותותים שאסור לסחטן כמו ענבים, מאחר שדרך בני אדם לסחטן כענבים. השאלה מה כוונת הרמב"ם "לסחטן כענבים" האם הכוונה שסוחטים כדי לשתות את המיץ או שדרך לסחוט את המיץ ולשמר אותו (יין).
כתב הרמב"ם בהלכות שבת פרק ח' הלכה ז' והלכה י'::
ז הַדָּשׁ כִּגְרֹגֶּרֶת, חַיָּב; וְאֵין דִּישָׁה, אֵלָא בְּגִדּוּלֵי קַרְקָע. וְהַמְּפָרֵק, הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ. הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה, חַיָּב מִפְּנֵי שְׁהוּא מְפָרֵק. וְכֵן הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר, חַיָּב מִשּׁוֹם מְפָרֵק--וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם שֶׁיֵּצֵא מִן הַחַבּוּרָה; אֲבָל אִם נִתְכַּוַּן לְהַזִּיק בִּלְבָד--פָּטוּר, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְקַלְקֵל. וְאֵינוּ חַיָּב, עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּם אוֹ בֶּחָלָב שֶׁהוֹצִיא, כִּגְרֹגֶּרֶת.
י הַסּוֹחֵט אֶת הַפֵּרוֹת, חַיָּב מִשּׁוֹם מְפָרֵק; וְאֵינוּ חַיָּב, עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּשְׁקִין שֶׁסָּחַט כִּגְרֹגֶּרֶת. וְאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה, אֵלָא עַל דְּרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. וּמֻתָּר לִסְחֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁלַּעֲנָבִים, לְתוֹךְ הָאֹכֶל--שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לְאֹכֶל אֹכֶל הוּא, וְנִמְצָא כִּמְפָרֵק אֹכֶל מֵאֹכֶל; אֲבָל אִם סָחַט לִכְלִי שְׁאֵין בּוֹ אֹכֶל--הֲרֵי זֶה דּוֹרֵךְ, וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאֹכֶל, אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו--פָּטוּר, וְאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיַּחְלֹב לְתוֹךְ הַכְּלִי.
ובפרק כא' כתב הרמב"ם:
יב מְפָרֵק, חַיָּב מִשּׁוֹם דָּשׁ, וְהַסּוֹחֵט זֵיתִים וַעֲנָבִים, חַיָּב מִשּׁוֹם מְפָרֵק; לְפִיכָּךְ אָסוּר לִסְחֹט תֻּתִּים וְרִמּוֹנִים, הוֹאִיל וּמִקְצַת בְּנֵי אָדָם סוֹחֲטִים אוֹתָם כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים--שֶׁמֶּא יָבוֹא לִסְחֹט זֵיתִים וַעֲנָבִים. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת, כְּגוֹן פָּרִישִׁין וְתַפּוּחִים וְעַזְרוּרִין--מֻתָּר לְסָחְטָן בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שְׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה
יג כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת שֶׁסְּחָטָן--אִם לְרַכַּךְ גּוּפָן, מֻתָּר; וְאִם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן, אָסוּר. וְאֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשֶּׁלֶג, שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו; אֲבָל מְרַסֵּק הוּא לְתוֹךְ הַכּוֹס, אוֹ לְתוֹךְ הַקְּעָרָה.
העולה מדברי הרמב"ם:
- מלאכת דש היא רק בגידולי קרקע;
- מלאכת מפרק הינה תולדה של דש, אולם בניגוד למלאכת דש, היא אסורה גם בגידולי קרקע וגם בחי.
- חיוב במלאכה הינו בדרך הרגילה של עשיית המלאכה ולכן חולב לכלי חייב ואילו יונק בפיו מהעטין פטור אבל אסור מפני שיש בכך שינוי מדרך העשייה הרגיל של המלאכה.
- אם אדם מוצץ ענב בפיו ובולע את המשקה ומוציא את שאר הפרי – מותר מפני שזה דרך אכילה (וגם אין בכך משום בורר). גם אם אדם מוצץ את המיץ מענב מחוץ לפיו, הרי זה דרך אכילה ומותר.
- אם אדם סוחט ענב ישירות לתוך פיו, הרי זה פטור אבל אסור מאחר וזו אינה דרך הסחיטה הרגילה וגם מאחר והוא שותה מיד ולכן שיעור הסחיטה לא מצטרף לכגרוגרת.
- שאלה - אם אדם חותך ענב ותוך כדי הסחיטה נוצר מיץ על קרש החיתוך, האם אסור מדין חותך?
תשובה – אם הוא זורק את המיץ הרי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן שמותר, ואילו אם הוא משתמש במיץ, הרי זה פסיק רישא דניחא ליה שאסור.
- בפירות שאין דרך לסוחטן, מותר לסחוט להוציא מימיהן משום שאין כאן הפרדה של משקה מאוכל אלא אוכל מאוכל כי הנוזל אינו ספוג בבשר הפרי אלא נוזל שנוצר מתהליך פעולת הסחיטה.
- מותר לסחוט מיץ ענבים ישירות לתוך אוכל, אולם אסור לסחוט מיץ על גבי תערובת של אוכל ומשקה כשהמשקה לא מעורב עם האוכל אלא צף על גבי האוכל, ולכן אסור לסחוט מיץ ענבים על גבי ענבים כדי לקדש עליו.
- מותר לסחוט משקה הספוג במאכל כגון בכבשין או שמן מתוך מאכל מטוגן כאשר כוונתו להוציא את המשקה כי אינו זקוק לו.
- לגבי סחיטת שאר פירות, מארי נשאר בצריך עיון אם מותר (הערה כט בפרק ט'):
לכן הלכה מעשה יש להחמיר בפירות שיש דרך לסוחטן היום כגון תפוזים.
- סחיטת לימון בשבת:
כתב מרן בסימן שכ סעיף ו':
מותר לסחוט לימוני"ש:
כלומר לדעת מרן מותר לסחוט לימון בכל אופן, בין לכלי ריק ובין לתוך נוזל ובוודאי שמותר על גבי מאכל, מאחר ואין דרך לשתות את מיץ הלימונים בפני עצמו. וכך דעת מארי שמותר.
לגבי ברירת הגרעינין – אסור לסנן את הגרעינים בעזרת רשת, אולם על גבי כף ידו מותר. כמו כן מותר להוציא את הגרעינים מתוך הלימונים ואין בכך משום בורר משום שמקום הגרעינים ניכר.
- שאלה - האם מותר לאכול תפוז/אשכולית בעזרת כפית בתהליך של סחיטת הנוזל ע"י הכפית?
תשובה – מותר - מאחר וזה דרך אכילה ולא דרך סחיטה.
- שאלה - האם מותר לסחוט את התיון בתוך התה באמצעות כפית (כדי להגביר את טעמו)?
תשובה – נראה שמותר מאחר וזה לא סינון של מים אלא של טעם וצבע וכמו כן זו פעולה של הוצאת נוזל מיידי לתוך נוזל.
- שאלה - האם מותר לרסק פרי באמצעות מזלג או מגרדת עד שנהיה עיסה כמעט נוזלית?
תשובה – מותר, מאחר ואין דרך לטחון פירות באמצעות מזלג, אבל בעזרת מגרדת אסור משום עבדין דחול.
- שאלה - האם מותר לרסק עגבניה במגרדת בשבת/יום טוב?
תשובה - אסור לרסק עגבניה בשבת בעזרת מגרדת משום עובדין דחול אולם ביום טוב מותר.
- שאלה - האם מותר להשתמש בהכנת סלט במכשיר ייעודי (סלייסר)?
תשובה - לדעת הרב מותר מאחר ומכשיר זה הינו מכשיר ביתי ולא לשימוש עסקי אולם עדיין צריך תלמוד.